החלטה בתיק בר"ע 3397/07

1.         בבית משפט השלום בירושלים מתבררת תביעה בסדר דין מהיר, שהגישה המבקשת, מוסך פלגר בע"מ, נגד המשיבים לתשלום יתרת חשבון בסך 1,893 ש"ח, בגין ביצוע תיקונים ברכבה של המשיבה 1.

2.         במהלך הדיון בתביעה דחה בית המשפט את בקשת המבקשת " למתן צו עיון במסמכים ולהזמנת עד" ביחס לפרוטוקולים ולהחלטות של ועדת האתיקה מטעם הרשות הממונה על שמאי הרכב במשרד התחבורה, בעניין תלונות נגד שמאי הבית ושמאים נוספים מטעם המשיבה 3. בהחלטתו מיום 1.11.07 קבע בית המשפט, כי " השלב להגשת בקשות מעין זו עבר מזמן, אין מקום למתן הצו עתה". בקשת המבקשת לחזור ולעיין בהחלטה נדחתה בהחלטה מיום 8.11.07, לפיה " היה מקום לקבל את הבקשה אילו אכן מדובר היה בראיות שיש בהן השפעה מהותית על המחלוקת האמיתית נשוא התביעה. חוששני שהדיון מתרחב ומתרחק יתר על המידה". בעת הדיון בבית המשפט, ביום 12.11.07, חזרה ב"כ המבקשת על הבקשה ובית המשפט חזר ודחה אותה. ואלה דבריו: " החלטה בבקשה ניתנה כבר. גם בבקשה לעיון חוזר ניתנה החלטה לגופו של עניין על אף שפורמלית אין הליך כזה. אין לי אלא לחזור על שנאמר שם. הבקשה מוסיפה ומרחיבה את גבולות התיק הזה הרבה מעבר למחלוקת נושא התביעה ועל כן היא נדחית".

3.         על החלטות בית משפט קמא מהימים 1.11.07, 8.11.07 ו-12.11.07 מלינה המבקשת בבקשה לרשות ערעור שלפני.

המבקשת טוענת, כי המדובר בחומר ראיות רלבנטי למשפט. עוד נטען, כי למשיבים ניתנה אפשרות להגיש ראיות באיחור, ושומה היה על בית המשפט להפעיל אותה אמת מידה גם בעניינה של המבקשת. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי תגובת המשיבים לבקשתה כלל לא התבקשה, וכי קיימת הסכמה במשרד התחבורה למסור לידיה את המסמכים.

4.         דינה של הבקשה לרשות ערעור להידחות, וזאת מבלי לדון בבקשה לגופה ומבלי לבקש את תשובת המשיבים.

5.         העיקרון המנחה הוא, כי " ככלל, זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליכים בערכאה הראשונה" (רע"א 4157/01 תדיראן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי ז"ל, החלטה מיום 11.12.01, מפי כב' השופטת דורנר). יש לאפשר להליך להתנהל עד תומו, וכפי שקורה לא אחת, ענין שהיה רלבנטי בשלב דיוני כזה או אחר מאבד מחשיבותו לאור תוצאתו הסופית של ההליך. לפיכך, מקום שהמדובר בהחלטת ביניים, אין זה ראוי, ככלל ולמעט במקרים חריגים, שערכאת הערעור תבחן החלטה זו במסגרת בקשה לרשות ערעור. זאת, אפילו קבלת הבקשה וקבלת הערעור עשויים לייתר את המשך הדיון בערכאה הדיונית. לכן, אם המבקשת תסביר, לאחר שיינתן פסק הדין, כי קיימת עדיין חשיבות בבירור השגותיה על ההחלטות מושא הבקשה, תוכל לכלול עניין זה בערעור שיוגש על פסק הדין.

כאן המקום להדגיש, כי המדובר בתובענה שהוגשה בסדר דין מהיר, המתבררת על פי סדר דין מיוחד ובלוחות זמנים מדודים. כפי שציין, בצדק רב, חברי השופט זילברטל בהחלטתו ב-בר"ע (י-ם) 3352/07 אלברט ווקנין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (מיום 20.11.07), " על-פי סדרי הדין שנקבעו לסוג זה של תובענות [בסדר דין מהיר] , ההליך אמור להיות קצר ולהסתיים במהירות וביעילות, ובדרך כלל אין מקום לעכב את סיומו על-ידי הגשת בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים".

זאת ועוד. לגופו של עניין, החלטתו של בית משפט קמא שלא להרחיב את המסגרת הראייתית היא החלטת ביניים דיונית-ראייתית, המסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. בית משפט שלערעור נמנע מלהתערב בהחלטות מעין אלה, שעניינן ניהול המשפט, זולת בנסיבות מיוחדות ובמקרים חריגים, שענייננו אינו נמנה עליהם (ראה, למשל, רע"א 4131/03 "שמשון" חברה לביטוח בע"מ נ' נקדאי, מיום 7.7.03; רע"א 4795/03 פרץ נ' עזבון המנוח סעיד ותד ז"ל, מיום 24.6.03). עוד נקבע, כי " יתרה מזו אפילו סבורה ערכאת הערעור, שראוי הוא להחליט על דרך דיונית אחרת, עדיין נשמר העקרון של אי התערבות" (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד מד(2) 206, 211).

6.         על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

מאחר שלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ל' בשבט תשס"ח (6 בפברואר 2008), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.