החלטה בתיק בר"ע 3311/07

1.         בבית משפט קמא מתבררת תביעה שהגישו המבקשים נגד המשיבה לתשלום פיצויים בגין גרימת מותו של מחמד חוסני חמאד (להלן: המנוח), יליד 1980, מירי של כוחות הבטחון ביום 1.11.03, במחנה הפליטים עסכר. המבקשים הם יורשיו של המנוח (הוריו ואחיו), ונטען כי היו תלויים במנוח ונתמכו על ידו. התביעה הוגשה ביום 19.4.05, אך הטיפול בה הוקפא עד למתן פסק הדין ב-בג"צ 8276/05 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הבטחון, מיום 12.12.06, בענין חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 7), התשס"ה-2005. בית משפט קמא הורה לבעלי הדין להשלים את ההליכים המקדמיים באופן הדדי עד ליום 11.3.07. המבקשים טוענים, כי המשיבה לא השיבה לדרישתם למתן תצהיר גילוי מסמכים, תשובות לשאלון ופרטים נוספים, וביום 10.4.07 פנו לבית המשפט בבקשה למחוק את כתב ההגנה. המשיבה, מצידה, ביקשה ביום 9.5.07 כי המבקשים יחוייבו בהפקדת ערובה להוצאות על  פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). המבקשים השיבו לבקשה וביקשו כי יינתן להם פטור מהפקדת ערובה להוצאות. בפתח תגובתם עתרו המבקשים, כי הבקשה למחיקת כתב ההגנה, הקודמת בזמן, תידון תחילה.

2.         ביום 4.7.07 ניתנה החלטה בבקשת המשיבה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות. בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע, כי על פי הפסיקה הנוהגת קיימת מגמה ברורה להטיל ערובה להוצאות בתובענות המוגשות על ידי תושבי השטחים, שעה שקיימת מחלוקת של ממש בשאלת האחריות. בית המשפט הורה למבקשים להפקיד ערובה להוצאות המשיבה בסכום של 15,000 ש"ח, וזאת עד ליום 8.10.07, שאם לא כן תידחה התביעה.

3.         המבקשים משיגים על ההחלטה הנ"ל של בית משפט קמא בבקשה לרשות ערעור שלפני.

המבקשים טוענים, כי בית משפט קמא לא התייחס לבקשתם להקדים ולדון בבקשה שהגישו למחיקת כתב ההגנה ולא הביא ענין זה במניין שיקוליו בעת קביעת גובה הערבון. כמו לא נתן בית משפט קמא משקל לשיהוי בבירור התביעה עקב בקשת המשיבה לדחייה על הסף בשים לב לטענות המשיבה ב-בג"צ 8276/05 הנ"ל. אשר לחיוב בהפקדת ערובה נטען, כי הבקשה בענין זה הוגשה בשיהוי ניכר, כשנתיים לאחר הגשת התביעה; סיכויי התביעה להתקבל טובים; ומצבם הכלכלי של המבקשים קשה ויקשה עליהם לגייס את הסכום שנקבע. במצב דברים זה, שומה היה על בית המשפט לתת בכורה לזכות הגישה של המבקשים לערכאות, שהיא זכות יסוד, על פני הבטחת זכותה של המשיבה לגבות הוצאות שייפסקו לה, אם ייפסקו. לחלוטין נטען, כי סכום הערובה בסך 15,000 ש"ח הוא מופרז ומוגזם ואינו עומד ביחס ישיר להוצאות ניהול ההליך.

המשיבה טוענת, כי אין כל עילה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, המיישמת נכונה את ההלכה בנושא חיובם של תושבי השטחים בהפקדת ערובה. אשר לגובה הערבון, המדובר בסכום שאינו מכביד, ובתי המשפט פוסקים אף סכומים גבוהים יותר.

4.         לאחר שנתתי דעתי לטענות ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. להלן אבאר עמדתי.

5.         החלטתו של בית משפט קמא צועדת בתלם שנחרש בהחלטות רבות של בתי המשפט, המיישמות את ההלכה, כי תובע המתגורר מחוץ לישראל - ושטחי האזור בכלל זה - ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל מהם יוכל הנתבע להיפרע, יחוייב בדרך כלל בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים, פ"ד נח(5) 865, 868-869). בפסק הדין ב-רע"א 2146/04 הנ"ל התייחס בית המשפט העליון במפורש למקרים בהם מדינת ישראל היא הנתבעת, ואמר: " יוער כי במקרה שבו עסקינן הנתבעת-המבקשת היא מדינת ישראל. פגיעה בקניינה מהווה למעשה פגיעה בקניינו של הציבור כולו. גם אם ניתן להבחין בין המדינה כנתבעת לבין אדם או גוף פרטי כנתבע מבחינת פיזור ה'נזק', אין בכך כדי לבטל לחלוטין את תחולתה של תקנה 519 כאשר המדינה היא הנתבעת. ההבחנה עשויה להתבטא בסכומה של הערובה. לאור כל זאת הגעתי לכלל מסקנה כי אם לא יחויבו המשיבים דנא בהפקדת ערובה כלשהי להבטחת הוצאות המבקשת, תימצא תכלית תקנה 519 מסוכלת מקום שבו מן הראוי היה ליישמה" (בעמ' 870, מפי כב' השופט גרוניס). עניינם של המבקשים הולם את הכלל שהובא לעיל, ולכן צדק בית משפט קמא בחייבו את המבקשים בהפקדת ערובה להוצאות.

אשר לסכום שנקבע בסך 15,000 ש"ח, התלבטתי אם סכום זה מאזן נכונה בין השיקול שלא לחסום בפני המבקשים את שערי בית המשפט מחמת עוניים, לבין הצורך בהבטחת הוצאות המשיבה אם אלה ייפסקו לטובתה. בהקשר זה אציין, כי לא ניתן לומר שהתובענה שהגישו המבקשים היא חסרת סיכוי. המחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות מותו של המנוח היא בעיקרו של דבר עובדתית, וניתן יהיה להכריע בה רק לאחר שמיעת ראיות. ואולם, לאחר בחינת הפסיקה הרבה שצרפו בעלי הדין לכתבי הטענות שוכנעתי שסכום הערובה שקבע בית משפט קמא, בסך 15,000 ש"ח, הוא מאוזן ומצוי במתחם הסכומים הנקבעים, ואפילו ברף הנמוך, ולכן אין מקום להתערב בו (ראה, למשל, בר"ע (י-ם) 3010/07 פדוא עבדאללה זבידאת נ' מדינת ישראל, מיום 30.8.07; בר"ע (י-ם) 3128/07 רסמי עוויס נ' מדינת ישראל, מיום 3.8.07, ואחרות).

6.         בכל הנוגע לטענות המבקשים, כי היה על בית המשפט להקדים ולדון בבקשתם למחיקת כתב ההגנה, המדובר בענין דיוני המצוי בשיקול דעתה של הערכאה המבררת, אשר אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב בו (רע"א 4131/03 "שמשון" חברה לביטוח בע"מ נ' נקדאי, מיום 7.7.03; רע"א 4795/03 פרץ נ' עזבון המנוח סעיד ותד ז"ל מיום 24.6.03).

7.         על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה לרשות ערעור. ככל שהמבקשים נדרשים לאורכה להפקדת הערובה, זו ניתנת להם עד ליום 1.4.08.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב באדר א' תשס"ח (18 בפברואר 2008), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.