החלטה בתיק בר"ע 3211/07

1.         המבקשים הגישו בבית משפט השלום בירושלים תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסה קבוצתית לביטוח סיעודי, שהמבקשת 1 היתה מבוטחת במסגרתה (המבקשת 1 נפטרה, והמבקשים 2 ו-3 הם יורשיה). המשיבה התגוננה נגד התביעה בטענות שונות.

2.         המבקשים הגישו בקשה למחיקתם של הסעיפים 2 ו-4 מכתב ההגנה, בטענה שסעיפים אלה כוללים טענות אשר לא נכללו במכתב ששלחה המשיבה למבקשת 1 ביום 11.5.05, הדוחה את התביעה (בש"א 2053/07). בהקשר זה נטען, כי על פי הוראות המפקח על הביטוח מיום 9.12.98 ומיום 29.5.02 " מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח (להלן: התובע) זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו", שאם לא כן " לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחיה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה".

בית משפט השלום דחה את הבקשה. בית המשפט קבע, כי הגם שלהנחיות המפקח על הביטוח תוקף מחייב, אין מקום בנסיבות הענין להפעלת הסנקציה הקבועה בהנחיות. הטעם לכך הוא, כי הטענות שנכללו בכתב ההגנה, המנוסח בניסוח משפטי, משתמעות על דרך הפרשנות ממכתב הדחיה, אף אם לא נכתבו בו במפורש.

על החלטתו של בית משפט קמא לדחות את הבקשה למחיקת סעיפים 2 ו-4 מכתב ההגנה הוגשה הבקשה לרשות ערעור שבפני.

3.         לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובתשובה לתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה מבלי להיזקק לגופן של הטענות. הטעם העיקרי לכך הוא, שהמדובר בהחלטת ביניים, אשר המבקשים יוכלו להשיג עליה, אם יהיה צורך בכך, במסגרת ערעור בזכות בתום ההליך (ראה: רע"א 5834/03 אריה חב' לביטוח בע"מ נ' חאדר, פ"ד נח(1) 854).

4.         הכלל הוא, כי מקום שהמדובר בהחלטת ביניים, אין זה ראוי, ככלל ולמעט במקרים חריגים, שערכאת הערעור תבחן החלטה זו במסגרת בקשה לרשות ערעור. זאת, גם אם קבלת הבקשה וקבלת הערעור עשויים לייתר את המשך הדיון בערכאה הדיונית. כך נפסק לא אחת מקום שהוגשה בקשה לרשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנות (למשל, בר"ע (ירושלים) 268/04 דבורה כהן (אסרף) ואח' נ' קניון הראל בע"מ, החלטה מיום 1.8.04; בר"ע (ירושלים) 220/04 עוזי מלכיאור אייזנשטיין נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, החלטה מיום 13.7.04; בר"ע 612/06 עג'מי יוסף נ' אפי כדורי ואח', החלטה מיום 21.3.06, ואחרות). קל וחומר כפי שהדבר בענייננו, כאשר הדיון בתביעה בבית משפט קמא עתיד להימשך בכל מקרה, גם אם תתקבל הבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה.

העיקרון המנחה הוא, כי " ככלל, זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליכים בערכאה הראשונה" (רע"א 4157/01 תדיראן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי ז"ל, החלטה מיום 11.12.01). יש לאפשר להליך להתנהל עד תומו, וכפי שקורה לא אחת ענין שהיה רלבנטי בשלב דיוני כזה או אחר מאבד מחשיבותו לאור תוצאתו הסופית של ההליך. כך, בענייננו, יתכן כי תביעת המבקשים תתקבל, או, חלילה, תידחה מנימוקי הגנה שלא הובאו בסעיפים שמחיקתם התבקשה. כפי שנאמר בענין זה בספרו של ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, התשנ"ט (בעמ' 176-177):

"נסיון החיים מלמד ששאלה שהיתה חשובה בעתה, אבדה מחשיבותה לאור התפתחויות נוספות, מאוחרת יותר, במשפט וההליך הגיע לקיצו מבלי שבית המשפט (גם לא בערכאה הראשונה) נדרש להחליט בשאלה נשוא הבקשה, ובסופו של דבר אפשר יהיה במידת הצורך לערער על ההחלטה במסגרת פסק הדין.

...

איזון האינטרסים של הפרט והאינטרס של הכלל מחייב את המבקש להראות במקרה זה שהדיון בעניינו בשלב זה הוא בעל חשיבות כה רבה עד שהוא מתגבר על שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית, שלכאורה מצדיקים מניעת דיון כפול בשתי ערכאות בענין שלא קבע סופית את זכויות בעלי הדין".

לא למותר לשוב ולהביא דברים בדבר המדיניות הראויה מתוך ההחלטה ב-רע"א 2459/04 אלה ר' הנדסת בנין והשקעות בע"מ נ' פקיד השומה ירושלים (החלטה מיום 9.5.04, מפי כב' השופט גרוניס), שהוזכרו לא אחת במצבים דומים. באותו ענין החליט בית המשפט לפצל את הדיון, ובשלב הראשון נדונה שאלה שאילו הוכרעה לטובת המבקשת היתה מביאה לסיומו של ההליך. המבקשת נכשלה בשלב הראשון ופנתה לבית המשפט העליון בבקשה לרשות ערעור. ואלה הדברים:

"אילו ניתן היה לומר מיד, כי על פני הדברים טעה בית המשפט המחוזי, אפשר שהיה מקום לפתוח את שעריה של ערכאתנו כבר בשלב הנוכחי. ברם, העניין מורכב ואין לומר כי זכייתה של המבקשת מובטחת או קרוב לכך. על כן, ייתכן ודווקא היעתרות לבקשה לרשות ערעור תביא להתמשכותם של ההליכים. טענה מעין זו שמעלה המבקשת להצדיק מתן רשות ערעור עשויה לעלות במקרים לא מעטים בהם מתנהל דיון מפוצל. הכלל הוא, בכפוף לחריגים, כי ראוי שההליך יתנהל עד תומו. המקרה הנוכחי אינו מצדיק סטיה מהכלל. ראוי אף לזכור, כי ייתכן ובסופו של ההליך בערכאה הדיונית תזכה המבקשת".

5.         ענייננו נופל לגדר הכלל. עיון בטענות ההדדיות של הצדדים מעלה שלא ניתן לומר, על פני הדברים, כי בית משפט קמא טעה בהחלטתו (זאת, אף כי אחת הטענות שבכתב ההגנה המתייחסת למצבה של המבקשת 1 בחודש אוקטובר 2001 לא נכללה במכתב הדחיה מיום 11.5.05). כאמור, המבקשים יוכלו לשוב לענין זה, ככל שיהיה צורך בכך, בערעור על פסק הדין. כמו כן, המדובר בהחלטת ביניים, ואין כל מניעה שבית משפט קמא יראה להעריך את הדברים באופן אחר במהלך ניהול התביעה.

סיכומם של דברים. הבקשה לרשות ערעור נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 1,500ש"ח, בתוספת מע"מ.

ניתנה היום, י' בחשוון תשס"ח (22 באוקטובר 2007), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה.