החלטה בתיק בר"ע 30076-10-11

1.     לפני בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב, מיום 20.9.11 (הרשמת מוניקה מרגלית; תיק דמ"ר 35552-12-10) בו התקבלה תביעתה של המשיבה לתשלום יתרת שכר עבודתה.

2.     המשיבה טענה, כי הועסקה במבקשת (להלן- "החברה") כמנהלת פרויקטים בכירה מיום 15.7.09 עד יום 1.10.10. בתביעתה עתרה המשיבה להפרשי שכר עבודה בגין החודשים 7-9/2010. לטענתה, בהתאם להסכם העבודה שנחתם עמה, החל מהשנה השנייה לעבודתה אמור היה להתווסף למשכורתה סך של 2,000 ש"ח ברוטו( להלן- התוספת), ברם החברה לא שילמה את  התוספת.

3.     החברה טענה בבית הדין האזורי, כי ביום 6.7.10 פיטרה את המשיבה, משום שלא הייתה שבעת רצון מטיב עבודתה, ואיבדה את האמון בה, ונאלצה להמשיך להעסיקה עד לקבלת אישור משרד העבודה, נוכח טיפולי פוריות שעברה המשיבה. לאור האמור לעיל ההפרשים הנתבעים אינם מגיעים למשיבה. כפי שהוכח פיטוריה של המשיבה לא היו קשורים כלל לטיפולי הפוריות שעברה, ולכן כל הארכת תקופת עבודתה בשל טענה זו, הוכחה כבלתי מוצדקת.

4.     בית הדין האזורי קבע, כי לפי הסכם העסקתה, המשיבה זכאית בתום שנה לעבודתה, לתוספת בסך של 2,000 ש"ח לשכרה. אפילו אם כוונת החברה הייתה, כי מיום 14.7.10 לא תדרוך כף רגלה של המשיבה בחברה, אין לכך רלבנטיות, בנסיבות בהן נוכתה באופן חד צדדי התוספת משכרה של המשיבה. לאור מסקנה זו  קבע בית הדין האזורי כי המשיבה זכאית להפרשי שכר עבודה.

5.     בבקשת רשות הערעור, מעלה החברה בתמצית טענות אלו: ב"כ החברה לא בדק את עניין המלצתו של עו"ד זילברברג לשלם למשיבה את הפרשי השכר, ולכן אין להיבנות מטענה זו; החברה נאלצה לשלם למשיבה שכר עבור חודשיים ימים, בהם לא היו יחסי אמון בין הצדדים; המשיבה לא ביצעה עבודה באותם חודשיים בהם עוכבו פיטוריה; חיוב החברה לשלם על פי ההסכם חוטא להגיון, משום שפיטורי המשיבה עוכבו בשל פנייתה של המשיבה למשרד התמ"ת; רצונה של החברה להדרת רגליה של המשיבה ממשרדי החברה - לא נסתר; בית הדין האזורי לא אפשר חקירה מלאה של המשיבה. 

6.     לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור,  גם מבלי לבקש את תגובת המשיבה, מהנימוקים המפורטים להלן:

7.      הלכה פסוקה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות . בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל.

8.     בית הדין האזורי ציין בסעיף 7 לפסק הדין, כי טענת ב"כ המשיבה, לפיה עו"ד זילברברג, אשר יצג את החברה בהליך במשרד התמ"ת, הודיעו, כי ימליץ לחברה לשלם למשיבה הפרשי השכר במענה לפנייתו בעניין זה בכתב, לא נסתרה בעדות החברה.

9.     טענת החברה, כי השעיית הליך הפיטורים של המשיבה, נבעה כתוצאה מפנייתה של המשיבה למשרד התמ"ת, אינה מהווה עילה המצדיקה לחרוג מהסכם העבודה, אשר נחתם בין הצדדים, ולפיו בחלוף שנת עבודה תעלה משכורתה של המשיבה בסך של 2,000 ש"ח ברוטו. מובהר בזאת, כי  הסכם העבודה לא בוטל, והוא ודאי היה בתוקף בתקופת ההודעה המוקדמת, ולאחר מכן הוארך עד ליום 1.1.2010, מכוח החלטת מנהלת אגף ההסדרה הגב' מקובר. בנסיבות אלה אין מנוס מלהגיע למסקנה, כי יש לכבד את ההסכם ולשלם את התוספת עד למועד פקיעתו של ההסכם.

10.           משאלה הם  פני הדברים, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

11.           סוף דבר - בקשת רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ב (2 אפריל 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.