החלטה בתיק בפ"מ 8545-10-12 - פסקדין

לפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מ.ר. 83-175-64, שהוטל על ידי קצין משטרה בתאריך 20/10/12 למשך 30 ימים. הרכב נשוא הבקשה אוחסן במגרש בתאריך 21/10/12.

1.       על פי דו"ח הזמנה לדין וכתב אישום, בתאריך 20/10/12 בשעה 17:20 נהג המבקש באוטובוס זעיר והסיע נוסעים בשכר, בניגוד לתקנה 84א לתקנות התעבורה. 

2.       ב"כ המבקש טען כי חומר החקירה אינו מבסס את העבירה המיוחסת למבקש, כיוון שהמבקש עומד בתנאים הקבועים בתקנה 84א ורשאי להסיע נוסעים בשכר. לדבריו המבקש ללא עבר תעבורתי, סובל מנכות ומסיע את אחיינו הסובל מנכות ומנפרולוגיה לטיפולים רפואיים, הרכב משמש להסעות בתשלום והמבקש נזקק לרכב לצורך פרנסתו.

3.       המבקש טען כי יש לו רישיון נהיגה לנהיגת אוטובוס זעיר ציבורי, הודה כי במועד העבירה הסיע נוסעים ללא תעודת משלוח, טען כי לא ניתן עפ"י החוק לאסור עליו את השימוש ברכב וכי הוא זקוק לרכב כאוויר לנשימה כיוון שחודש לפני איסור השימוש לא עבד.

4.       ב"כ המשיבה טענה כי קיימות ראיות לכאורה וכי לפי החנ"ה רישיון הנהיגה של המבקש אינו כולל נהיגה באוטובוס זעיר ציבורי. לדבריה, המבקש השתמש ברכב כמונית, כאשר על פי הרישיון הותר לו להסיע "הסעות מיוחדות" בלבד. ב"כ המשיבה הפנתה לתיק החקירה ולעברו התעבורתי של המבקש וביקש ללמוד ממהות העבירה ומעברו על מסוכנותו.

5.       לאחר שעיינתי בתיק החקירה, מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש:

אין מחלוקת כי המבקש נהג במועד האירוע באוטובוס זעיר ציבורי וכי הסיע נוסעים ברכב.

בהתאם לתקנה 84א לתקנות התעבורה, לא יסיע אדם נוסעים בשכר באוטובוס זעיר ציבורי, אלא בהתקיים התנאים המפורטים בחלק ה'.

בתקנה 385, הממוקמת בחלק ה' לתקנות התעבורה, נקבע כי "לא יפעיל אדם שירות, לא ימשיך בהפעלתו ולא יסיע באוטובוס, למעט אוטובוס זעיר פרטי, אלא לפי רישיון מאת הרשות שניתן לפי חלק זה ובהתאם לתנאי הרישיון".

המבקש צרף לבקשתו "רישיון להסעה מיוחדת באוטובוס זעיר ציבורי" על שם חברת "מסיעי הצפון בע"מ", שהקשר בינה לבין המבקש אינו ברור, אולם בדו"ח מצוין מספר הרישוי של הרכב שבצדו הרישיון הנ"ל ומאסמכתא שהופקה מן המחשב המשטרתי עולה כי הרכב בבעלות המבקש.

מגוף הבקשה עולות ראיות לכאורה לכך שהמבקש הפר את תנאי הרישיון וכי הסעת הנוסעים בשכר, בנסיבות המקרה דנן, אינה מתיישבת עם הרישיון שניתן לו מטעם ה"רשות" בהתאם לתקנה 385 לתקנות התעבורה, ולכן הנסיעה בה עסקינן מגבשת את יסודות העבירה בה נחשד:

הרישיון שהציג המבקש נושא כותרת: "רישיון להסעה מיוחדת".

"הסעה מיוחדת" הוגדרה במסגרת צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה - 1985: "הסעה מיוחדת - הסעה שבה עומדים אוטובוס או טיולית לרשות מזמין תמורת תשלום סכום כולל בעד השימוש בו".

מדו"ח "נסיבות המקרה" ומעדויות נוסעי האוטובוס עולה כי המבקש הסיע את הנוסעים ליעדים שונים וגבה מכל אחד מהם תשלום בנפרד, בהתאם ליעד הנסיעה של כל אחד מהם. אף המבקש הודה בכך במסגרת תגובתו לדו"ח ובהודעה שנגבתה ממנו והתחייב שלא לחזור על מעשיו.

תיאור המבקש והנוסעים אינו עולה בקנה אחד עם תנאי הרישיון לפיהם על המבקש להגיע לפי דרישת "מזמין" המשלם "סכום כולל".

יתרה מזו, מן הרישיון עולה כי הרישיון תקף בהתקיים מספר תנאים, שאחד מהם הנו: "בעל הרישיון יבצע הסעה רק אם הונפקה לגביה תעודת משלוח על ידי משרד ההסעות".

המבקש הודה במהלך הדיון כי לא הנפיק תעודת משלוח לנסיעה בה עסקינן. המדובר בהפרה משמעותית של תנאי הרישיון, שכן לאור תעודת המשלוח יכולה הרשות ("המפקח על התעבורה" - ראה הגדרת "רשות" בסעיף 384 לתקנות התעבורה) לוודא כי הנהג עובד בהתאם לתנאי הרישיון.

6.       איני מסכימה עם טענת הסנגור בדבר חוסר סמכות הקצין:  סעיף 57 א (א) (2) לפקודת התעבורה קובע כי קצין משטרה רשאי להורות על איסור שימוש ברכב, אם היה לשוטר יסוד סביר להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית.

בהתאם לסעיף קטן (2) לחלק א' בתוספת השביעית, קיימת סמכות לקצין משטרה להורות על איסור שימוש ברכב, היה וקיים יסוד סביר להניח כי נעברה עבירה לפי תקנה 84א לתקנות התעבורה.