החלטה בתיק ב"ש 9872/07

1.         ערר על החלטת כב' השופטת ש' דותן, סגנית נשיא, מיום 8.8.2007, לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים בת"פ 3771/07.

העבירות המיוחסות לעורר הן תקיפת עובד ציבור, איומים והפרת הוראה חוקית על אירוע שהיה בבית משפט השלום ביום 27.7.2007.

2.         העורר הועמד לדין בתיק אחר בבית משפט השלום (ת"פ 5453/06) בו יוחסו לו עבירות של שימוש במסמך מזויף, התפרצויות למקום מגורים וגניבה. במסגרת התיק, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. לאחר דיון ניתנה החלטה כי העורר ישוחרר למעצר בית בפיקוח אלקטרוני. התיק העיקרי (5453/06) נידון לפני כב' השופט מינץ ובו הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו העורר הודה, הורשע והופנה לשירות המבחן. מספר שבועות לאחר ההרשעה, הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בה נטען, כי העורר הפר את תנאי השחרור. למרות זאת, החליט השופט מינץ לתת לעורר הזדמנות נוספת וקבע כי העורר ימשיך לשהות במעצר בית. העורר ביצע הפרות נוספות בגינן לא פנתה המשיבה לבית המשפט.

3.         בתאריך 27.7.2007 הגיע העורר לבית משפט השלום לדיון בעניין אביו החורג. עצם ביקורו של העורר בבית המשפט היווה הפרה של תנאי השחרור. בבית המשפט התרחש אירוע בו היה מעורב העורר ובגינו הוגש נגדו כתב אישום בת"פ 3771/07.

על-פי כתב האישום, ביקש אחד השוטרים המלווים מהעורר ומאמו להתרחק מאביו ובתגובה העורר קם, תפס בידו של מאבטח ודחף אותו, איים עליו, קיללו וכאשר מאבטחים נוספים ניסו להשתלט על העורר, הוא השתולל ונופף בידיו לכל עבר. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים בגין האירוע האחרון מיום 27.7.2007, ובאותה בקשה התבקש עיון חוזר בכל הקשור להפרת תנאי השחרור בגין התיק הקודם שנדון לפני כב' השופט מינץ. הדיון בבקשה הכפולה נקבע לפני השופטת דותן.

השופטת דותן החליטה, כי העיון החוזר יתברר לפני השופט מינץ וכי הדיון בפניה יתמקד בבקשה למעצר עד תום ההליכים בגין האירוע מיום 27.7.2007 (ת"פ 3771/07).

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובדיקת הראיות, קבעה השופטת דותן כי קיימות ראיות לכאורה, קיימת עילת מעצר ואין מקום לחלופת מעצר ולפיכך הורתה על מעצר עד תום ההליכים. מכאן הערר שלפניי.

4.         על-פי החלטת השופטת דותן, פנתה המשיבה לשופט מינץ בבקשה לעיון חוזר להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. עילת הבקשה הייתה ההפרה שהפר העורר את תנאי המעצר בכך שהגיע לבית המשפט לדיון לא לו. ביום 16.8.2007 החליט  השופט מינץ להיעתר לבקשה והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים (ב"ש 6446/07 בבית משפט השלום בירושלים). לאור החלטה זו, הצד המעשי של הדיון שלפניי הינו חלקי בלבד, אם בכלל. למרות זאת, אתייחס בקצרה לטענות שהעלתה ב"כ העורר.

5.         באשר לראיות לכאורה. מספר שוטרים ואנשי אבטחה של בית המשפט מסרו אמרות במשטרה בהן הפלילו את העורר בעבירות המיוחסות לו: איומים ותקיפת עובד ציבור. באירוע נכחה גם עו"ד טליה רם שייצגה את אבי העורר, ולפי תצהירה האירוע שונה מזה המתואר בכתב האישום והעורר לא ביצע את העבירות המיוחסות לו.

ב"כ העורר טוענת, כי עדותה של עורכת הדין סותרת באופן מוחלט את עדויות התביעה, ולפיכך יוצרת פירכה מהותית בראיות לכאורה, היורדת לשורשו של כתב האישום או למצער יוצרת ספק בראיות התביעה ולפיכך אין מקום לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה, או שיש לקבוע כי עוצמתן נחלשה במידה ניכרת.

בית המשפט קמא בדק את הראיות שלפניו וכן את תצהירה של עו"ד טליה רם, והחליט כי קיימות ראיות לכאורה חרף זאת. לא מצאתי פגם בקביעה זו. באירוע קולני וסוער בו מופעלת גם אלימות פיסית ומילולית, אנו נתקלים לעתים מזומנות בעדויות שאינן תואמות או אף סותרות זו את זו. גם אם אתחשב במידה ניכרת בתצהירה של עו"ד רם, אין בכך להועיל, שכן בשלב מעצר עד תום ההליכים, אין קובעים אמינות ולא נותנים משקל לראיות. דבר זה מסור לבית המשפט שישמע את הדיון בתיק עצמו. עוד נטען, כי היו במקום עדים רבים שראו את האירוע, אולם המשטרה לא טרחה לחקרם. אינני יכול להתייחס לטענה זו, שכן אין לפניי תצהירים נוספים של עדי ראייה.

6.         באשר לעילת המעצר. טענה ב"כ העורר, כי ההתנהגות האלימה המיוחסת לעורר הינה מינורית, אין לו הרשעות קודמות בעבירות אלימות וכי ברור כי התנהגותו הייתה פרי פרובוקציה מצד השוטרים. לפיכך, אין בעורר מסוכנות. דין הטענה להידחות. השופטת קמא מצאה כי קיימות מספר עילות מעצר: מסוכנות, הפרת תנאי שחרור ובעיקר הדגישה את העובדה כי המשיב הוכיח שהפיקוח האלקטרוני האמור להיות הדוק, אינו מרתיעו. הוא הדין בחלופת מעצר. לא מצאתי פגם במסקנתה של השופטת קמא, כי העורר הצליח לתעתע בפיקוח האלקטרוני, מכאן גם שאין מקום ליתן בו את מידת האמון החיונית לחלופת מעצר, כיוון שתנאי השחרור כבר הופרו מספר פעמים.

ב"כ העורר טענה עוד, כי אותם אנשים שהיו שותפים לאירוע ביום 27.7.2007 הואשמו בבית המשפט המחוזי באישומים שונים ובין השאר הואשמו בכך שחוללו את המהומה באירוע. הוגשה בקשה לעצרם עד תום ההליכים ובית המשפט המחוזי (כב' השופטת בן אור) הורה על שחרורם בתנאים. לפיכך, מקל וחומר, טוענת ב"כ העורר, יש לשחרר את העורר כיוון שחלקו באירוע מינורי לחלוטין. עיון בסעיף 2 להחלטת כב' השופטת בן אור (ב"ש 9820/07) מלמד כי אותו אירוע, שצויין ע"י השופטת כמינורי יחסית לאישומים האחרים, לא היווה כלל תשתית להחלטתה, שכן הנאשמים שם טרם נחקרו על מעורבותם באותו אירוע. לפיכך החלטתה של השופטת בן אור אינה יכולה לשמש תנא דמסיעא לטענת הסנגוריה.

7.         לאור האמור דין הערר להידחות. עם זאת אעיר כי פיצול הבקשה לדיון בפני שני שופטים, גורר דיון כפול ועלול להביא להחלטות סותרות באותם עניינים.

ניתנה היום, ז' באלול תשס"ז (21 באוגוסט 2007), במעמד הצדדים.