החלטה בתיק ב"ש 7019/06

1.         בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים במשפטו.

2.         המשיב מואשם בביצוען של העבירות הבאות: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק; אי ציות לשוטר, עבירה לפי תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן - התקנות); רמזור אדום, עבירה לפי תקנה 22 לתקנות; מהירות בלתי סבירה, עבירה לפי תקנה 51 לתקנות; ונהיגה בקלות ראש, עבירה לפי תקנה 62(2) לתקנות.

על-פי האמור בכתב האישום, ביום 11.10.06, בשעת בוקר מוקדמת נהג המשיב ברכב מסוג מזדה בכביש ירושלים - תל אביב, לכיוון ירושלים, ועימו שני נוסעים. בעקבות קבלת דיווח על רכב מאותו סוג שהיה מעורב בביצוע עבירה נערכו מספר ניידות סיור של המשטרה לבצע חסימות בכביש. המשיב הגיע לאזור גשר הראל, שם חסמה ניידת משטרה עם אורות כחולים מהבהבים את אחד הנתיבים, ושוטר שעמד מחוץ לניידת סימן למשיב לעצור. המשיב התעלם מסימון השוטר והמשיך בנסיעה לכיוון ירושלים. ניידת המשטרה החלה במרדף אחרי המשיב, כשהשוטר קורא למשיב לעצור באמצעות מערכת הכריזה. המשיב המשיך בנסיעה ולא עצר. בסמוך לאזור צומת גינות סחרוב חסמה ניידת משטרה את אחד משלושת הנתיבים שבכביש; רכב צבאי חסם את הנתיב השני וקצין משטרה ושוטר עמדו על הנתיב השלישי, כשהקצין מסמן למשיב לעצור. המשיב, שהבחין במתרחש, הגיע במהירות רבה אל הצומת, סטה אל הנתיב שבו עמדו הקצין והשוטר ואילץ אותם לקפוץ הצידה אל אי התנועה. בעת שהרכב בו נהג המשיב עלה על אי התנועה, השליך קצין המשטרה את הפנס שאחז בידו על הרכב וניפץ את החלון האחורי ימני של הרכב. המשיב המשיך בנסיעה מהירה לכיוון ירושלים, עצר למשך מספר שניות כדי להוריד את שני הנוסעים, והמשיך בנסיעה פראית תוך שהוא חוצה צומת אחר צומת, תוך סיכון ניידות המשטרה שדלקו אחריו וכלי רכב אחרים. כאשר הגיע לדרך שועפט, נאלץ המשיב לעצור אל מול ניידת שנסעה מולו בניגוד לכיוון הנסיעה וסגרה את נתיב נסיעתו וניידת נוספת שחסמה את דרכו מאחור. המשיב יצא מן הרכב ונעצר על ידי השוטרים שהקיפו אותו. המשיב השתולל והתנגד למעצרו.

3.         ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה.

עיון בתיק המשטרה מעלה, כי האמור בכתב האישום מגובה באופן מלא בהודעות השוטרים שהיו מעורבים באירוע. השוטר ביסאן אבו רוכן מתאר את נסיעתו ה"מטורפת", כדבריו, של המשיב ברחובות ירושלים, כשהוא מצוי בקשר עין עימו ודולק אחריו תוך הפעלת סירנה ואורות כחולים מהבהבים, עד למעצרו. השוטר יובל דדון והקצין יעקב יגן מתארים את פריצת המחסום שהוצב בצומת גינות סחרוב. לדברי הקצין יעקב יגן: "כאשר הבחנתי שהרכב המזדה דוהר לעברי שאני מחוץ לרכב, ואני על-מנת לא להיפגע מהמזדה שהתקדמה לעברי במהירות וחששתי לחיי קפצתי לצד לאי תנועה. הרכב מזדה נצמד לאי ברגע שראה אותי קופץ אליו, והרגשתי כי הוא מנסה לפגוע בי בכל דרך. על-מנת להסיט אותו ממני השלכתי לעבר הרכב את הפנס שהיה בידי" (הודעה מיום 11.10.06, שורות 9-12).

המשיב הכחיש את כל האמור בכתב האישום. על-פי האמור בהודעתו, איש לא סימן לו לעצור, לא היה כל מחסום, הוא נסע בנסיעה רגילה, ובאזור שועפט הבחין בניידת שחסמה את הכביש, ונעצר. אשר לחלון הרכב שנשבר, אישר המשיב כי אכן נמצא חלון שבור ברכב, ואולם, לטענתו, המדובר בחלון שנשבר כתוצאה מיידוי אבנים אקראי בכניסה לעיר.

לנוכח האמור בהודעות השוטרים קשה לתת משקל כלשהו לגרסת המשיב בשלב זה, ויש לקבוע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום. 

4.         אשר לעילת המעצר, המבקשת טענה לעילה בדבר מסוכנות לבטחון הציבור.

מתברר, כי נגד המשיב תלוי ועומד תיק דומה נוסף (ת"פ 2532/06), המייחס לו עבירות של הסעת שב"ח, הכשלת שוטר ונהיגה פזיזה או רשלנית ברכב, בכך שביום 30.5.06 הסיע ברכבו שוהה בלתי חוקי, וכאשר נתקל במחסום משטרתי ברח מן המקום תוך ביצוע עבירות תנועה וסיכון המשתמשים בדרך. באותו עניין התבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 4.6.06 שוחרר המשיב לחלופת מעצר שכללה הפקדה, ערבות צד ג' והתחייבות. לא זו אף זו. נגד המשיב תלוי ועומד תיק דומה שני (ת"פ 2471/06), המייחס לו עבירה של הסעה שלא כדין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בכך שביום 5.2.06 הסיע ברכבו שוהים בלתי חוקיים והפריע למעצרם. תיק זה היה קבוע ליום 10.7.06 לקבלת תשובה לכתב האישום.

על אף שני התיקים התלויים ועומדים נגדו ועל אף שחרורו בתנאים באחד מהם, חזר המשיב וביצע לכאורה אותן עבירות, תך זמן קצר, תוך שהוא מגדיל לעשות ומסלים את התנהגותו העבריינית.

עוד יש לציין, כי בעברו הפלילי של המשיב שמונה הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש וסמים. בשנת 2003 נדון המשיב לתקופת מאסר של שלוש שנים בגין עבירות רכוש וסמים.

5.         האמור לעיל מגלה בעליל, כי המשיב הוא אדם המסכן את בטחון הציבור בדרגה שלא ניתן להפיגה בחלופה. על אף האמון שניתן בו לא מזמן, עת שוחרר לחלופת מעצר בתנאים, חזר המשיב ושב לבצע אותן עבירות. במעשיו אלה מעיד המשיב על עצמו, כי לא ניתן לתת בו כל אמון וכי מורת החוק והגורמים הממונים על אכיפתו, אינה מרתיעה אותו.

6.         על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לקבל את הבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום  ההליכים נגדו בת"פ 2161/06.

ניתנה היום, י"א בחשון תשס"ז (2 בנובמבר 2006), במעמד ב"כ המבקשת, המשיב ובא כוחו ומתורגמן בית המשפט לערבית.