החלטה בתיק ב"ש 4898/08 - פסקדין

1.      המדינה מבקשת להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם, ולחלופין לשחררם בתנאים.

2.      נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 30.6.08 בשעה 18:00 או סמוך לכך, נכנסו שלושה ג'יפים של משמר הגבול לכפר עיסוויה. כאשר חלפו הג'יפים בסמוך למסגד "אלארבעין", החל להתאסף סביבם קהל רב, ובשלב זה יידו המשיבים ואנשים נוספים אבנים לעבר הג'יפים שהיו בנסיעה וחלקן אף פגעו בהם.

3.      ביום 15.7.08 דחה בית-משפט השלום (כב' השופטת א' באום-ניקוטרה) את בקשת המדינה לעצור את המשיבים למשך ארבעה ימים לצורך הגשת כתב אישום והורה על שחרורם למעצר בית בתנאים שנקבעו בהחלטה. ערר שהגישה המדינה על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי נדחה ביום 16.7.08 (על-ידי סגן הנשיא כב' השופט ע' חבש). ערעור נוסף שהוגש על-ידי המדינה על ההחלטה לבית המשפט העליון, נדחה אף הוא בהחלטת בית המשפט (כב' השופט א' גורניס) מיום 17.7.08.

בנסיבות אלה, משהמשיבים שוחררו למעצר בית, אין עוד מקום לחזור ולעצור אותם מאחורי סורג ובריח (ראה: בש"פ 8584/00 מדינת ישראל נ' עליה, לא פורסם,   7.12.00). למעשה, בנסיבות העניין גם המדינה מסתפקת בשחרורם של המשיבים בתנאים שנקבעו בהחלטתו של בית משפט השלום.

4.      משיבים 1 ו-3 אינם כופרים בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגדם. ב"כ המשיב 2 טוען, כי אף שמבחינה פורמאלית קיימות ראיות לכאורה נגד מרשו, בפועל עוצמתן של ראיות אלה כורסמה לאור העובדה שמדובר בהודעות שנמסרו במשטרה על-ידי שני קטינים בני כ - 15 שנים, שהיו מעורבים באירוע, שהם אשר הפלילו את המשיב 2. ב"כ המשיב 2 מוסיף, שקטינים אלה שהפלילו את המשיב נמנים על משפחת חמדאן שבינה לבין משפחת המשיב קיים סכסוך, מה שמפחית ממהימנותם. ב"כ משיב 2 אף מציין, שהמשיב מסר אליבי (לפיו הוא היה בעת האירוע במכון כושר), וכי אליבי זה, נבדק על ידי המשטרה רק לאחר שחרורו של המשיב, ואף שלא אושר, גם לא הופרך.

5.      בשלב זה, כידוע, בית המשפט אינו בודק את מהימנות הראיות. לפיכך, בהינתן קיומן של הודעות מפלילות כנגד המשיב 2 מפי אנשים שנטלו חלק באירוע, אני סבור שמתקיימת הדרישה לקיומן של ראיות לכאורה גם נגד משיב זה. בעצם העובדה שהודעות אלו ניתנו מפי קטינים, גם בהינתן העובדה שמדובר בקטינים הנמנים עם משפחה שלה סכסוך עם משפחת המשיב, אין כדי לכרסם בעוצמת הראיות הנדרשת לשלב זה של הדיון. הוא הדבר באליבי שניתן על ידי המשיב, שאמנם לא הופרך, אך גם לא אושש בבדיקה שערכה המשטרה במכון הכושר.

6.      שלושת המשיבים שוחררו על-ידי בית המשפט קמא למעצר בית במקומות שונים מחוץ לכפר עיסוויה. המשיב 1 שוחרר לבית דודתו, גב' סברין, בבית-חנינא, תחת פיקוחה של אמו. המשיב 2 שוחרר למעצר בית בבית דודתו, גב' ראדיר נימר מחמוד, המתגוררת בבית חנינא, תחת פיקוח של דודתו. המשיב 3 שוחרר למעצר בית לבית אחות סבתו, גב' ויסאל מוסטפה, בשועפט, תחת פיקוחה והשגחתה של סבתו, גב' נדירה סלאח וסטפה. כל המפקחים חויבו לחתום על ערבות צד ג' בסכום של 5,000 ש"ח להבטחת תנאי השחרור. המשיבים עצמם חויבו גם הם לחתום על ערבות בסך 5,000 ש"ח ובנוסף חויבו להפקיד הפקדה כספית בסכום של 3,000 ש"ח להבטחת תנאי שחרורם. 

7.      כל המשיבים מבקשים לבטל את מעצר הבית או למצער לצמצם אותו לשעות הלילה בלבד, ולהעביר את מקום מעצר הבית לבתיהם בכפר עיסוויה.

המשיב 1 טוען, כי לאחר שסיים את לימודיו בבית ספר תיכון הוא מבקש ללמוד באוניברסיטה וכדי לממן את לימודיו הוא צריך לעבוד. בנוסף הוא טוען, שקיום מעצר הבית בבית דודתו בהשגחת אמו מקשה מאוד על אמו אשר חייבת לעבור לגור בבית הדודה כדי לשמור עליו. לפיכך מבקשת משיב זה לצמצם את מעצר הבית למעצר חלקי בשעות הלילה בלבד, אשר יתקיים בבית אמו בעיסוויה ותחת השגחתה. 

המשיב 2 טוען שהואיל ובדעתו לנהל את התיק, שחרורו למעצר בית למשך מספר חודשים אינו ראוי ואינו עולה בקנה אחד עם חזקת החפות העומדת לזכותו. גם הוא מבקש להעביר את מקום מעצר הבית לביתו בעיסוויה ולצמצמו לשעות הלילה בלבד.

גם משיב 3 טוען כי מעצר הבית שהוטל עליו מחוץ לביתו מקשה מאוד על משפחתו, שבקושי הסכימה לקבל אותו למשך 5 ימים. הוא מוסיף, שבינתיים פג תוקפה של החלטת בית משפט השלום, כך שכיום מרשו משוחרר ללא כל מגבלה, ובנסיבות אלה, החזרתו למעצר בית אינה ראויה. גם הוא מבקש לאפשר לו להמשיך בעבודתו (בגבס עם דודו) ולצורך כך להעביר את מקום מעצר הבית לביתו ולצמצם את היקפו.

8.      העבירה המיוחסת למשיבים היא עבירה חמורה הכרוכה בסיכון חיי אדם. לגבי עבירה זו נפסק כי "יידוי אבנים ... הם מעשים שסכנתם מופלגת, באשר הם עלולים לגרום לא רק לנזק לרכוש, אלא בראש ובראשונה גם לפגיעות בנפש [וכי] מי שחטא במעשים מן הסוג הזה, הוכיח כי טמונה בו סכנה לשלום הציבור ולבטחונו" (בש"פ 8026/00 חיימוב נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 21.11.00) על רקע זה עצרו בתי המשפט פעמים רבות גם קטינים עד לתום ההליכים. בענייננו מדובר בבגירים, ואף שבתי המשפט שדנו עד כה בעניינם החליטו לשחררם לחלופת מעצר במעצר בית, אני סבור שלשם הפגת המסוכנות שלכאורה טמונה במשיבים לאור המעשים המיוחסים להם, ראוי, ראשית, שמעצר הבית יהא מעצר מלא, ולא מעצר חלקי כפי שמוצע על ידי המשיבים. שנית, ראוי שמקום מעצר הבית לא יהא בכפר עיסוויה, שהוא מקום מגוריהם הרגיל של המשיבים, שם הם ביצוע לכאורה את העבירות המיוחסות להם, אלא מחוץ לכפר. לרציונאל שביסוד העתקת מקום מעצר הבית אל מחוץ למקום מגוריו הרגיל של הנאשם בנסיבות דומות, התייחס כב' השופט רובינשטיין בבש"פ 6722/06 מדינת ישראל נ' פלוני ואח', לא פורסם, 20.8.06: "ואולם החלופות שהוצעו בבתיהם של המשיבים אינן טובות דיין כל עיקר, לא רק כיוון שההורים לא היוו חסם למעשי עבירה עד הנה, אלא גם שבהקשר המניעתי חזרה לסביבה המוכרת מהווה מטבע הדברים חשש ליצירת חממה של המשך עיסוק במעשי עבירה לאומניים, בשיחות אם אחרים הבאים לבקר גם כשמתקיים מעצר הבית כהלכתו". רציונאל זה מתקיים גם בענייננו.   

9.      לאור האמור אני מורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, ואולם המשיבים יוכלו להשתחרר כבר עתה בתנאים הבאים:

משיב 1 ישוחרר בתנאי מעצר בית מלא לבית דודתו, הגב' סברין, בבית חנינא ליד חנות הירקות "גן עדן", שם יפוקח כל העת על ידי אמו, הגב' אמנה מחסן חסן.

משיב 2 ישוחרר בתנאי מעצר בית מלא לבית דודתו, הגב' ראדיר נימר מחמוד המתגוררת בבית חנינא התחתונה ליד מגרש הכדורגל ויפוקח כל העת על ידי דודתו זו. 

משיב 3 ישוחרר בתנאי מעצר בית מלא לבית אחות סבתו, הגב' ויסאל סלאח מוסטפה, ברח' הראשי בשועפט, שם יפוקח כל העת על ידי סבתו, הגב' נדירה סלאח מוסטפה.

כל אחד מהמשיבים יחתום על התחייבות עצמית בסך 5,000 ש"ח ויפקיד הפקדה כספית בסכום של 3,000 ש"ח, להבטחת תנאי שחרורו.

כל אחת מהמפקחות הנ"ל תחתום על ערבות צד ג' בסך של 5,000 ש"ח להבטחת תנאי השחרור של המשיב הנמצא תחת פיקוחה.

ההתחייבויות העצמיות והערבויות הנזכרות לעיל ייחתמו וההפקדות הכספיות דלעיל יופקדו עד מחר, 30.7.08 שעה 13:00.