החלטה בתיק ב"ש 4490/08

1.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שורת עבירות בנשק. בכתב האישום תשעה אישומים שמרביתם מתייחסים לעבירות נשק שבוצעו על ידי המשיב ביחד עם שניים נוספים, מוחמד מחיסן ועלאא אבו-הנייה (להלן - " מחיסן" ו" אבו הנייה").

באישום הראשון נטען, כי בעקבות פניית מחיסן לאבו הנייה, פנה אבו הנייה למשיב וביקש ממנו להשיג כדורים לאקדח 9 מ"מ ואכן המשיב מסר לשני הנ"ל 50 כדורים תמורת 500 ש"ח. באישום השני נטען, כי בעקבות הצעתו של מחיסן לאבו הנייה, פנה אבו הנייה למשיב ואלה נפגשו עם מחיסן ממנו רכש המשיב אקדח חצי אוטומטי מסוג CZ. באישום השלישי מיוחסת למשיב עבירה של ניסיון לסחר בנשק והובלת נשק, לאחר שהמשיב פנה לאדם בשם מוחמד סעיד איברהים ומסר לו את האקדח הנ"ל כדי שיימצא קונה עבורו. בסופו של דבר הוחזר האקדח למשיב, משלא נמצא לו קונה. על-פי האישום הרביעי, המשיב הגיע לבית בן דודו וביקש ממנו להחביא את האקדח המתואר לעיל וכן מחסנית, 30 כדורים לאקדח ומחסנית 16-M מלאה עד חצייה בכדורים. באישום מס' 5 טוענת המבקשת, כי המשיב ביקש ממחיסן להחליף את האקדח הנ"ל באקדח מסוג "סטאר" שמחיסן הציע למכור. מחיסן הודיע בהמשך למשיב, כי אקדח ה"סטאר" אינו תקין. באישום זה מיוחסת למשיב עבירה של קשירת קשר לפשע. באישום השישי מתוארת עסקה במהלכה מכר מחיסן למשיב 40 כדורי אקדח תמורת 550 ש"ח. באישום השביעי מתוארת עסקה, שלא יצאה לפועל, לרכישת כדורי אקדח. באישום השמיני נטען, כי המשיב  ניסה לרכוש נשק מחברתו חן, העובדת כמאבטחת, אך החברה סירבה בסופו של דבר למסור את הנשק למשיב. באישום התשיעי נטען, המשיב קיבל מחברתו הנ"ל 50 כדורים לאקדח, מתוכם העביר 5 כדורים לבן דודו על מנת שימסרם לאחר.

2.         המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה וגם הוסכם כי קיימת עילה למעצרו של המשיב, בהתחשב באופי העבירות בהן מדובר.

בא כוח המשיב טוען, כי מן הראוי לשקול שחרור המשיב לחלופת מעצר ובגדר כך הוא ביקש כי יינתן תסקיר מעצר. עו"ד רבאח מפנה לגילו הצעיר (יליד 1985) של המשיב ולהעדר עבר פלילי. עוד נטען, כי חלקו של המשיב חמור פחות מחלקו של מחיסן, אשר בעניינו ניתנה החלטה על מעצר עד תום ההליכים מבלי שבית המשפט ביקש לקבל תסקיר (ב"ש 4488/08). לטענת הסניגור, העבירות בוצעו בתקופה קצרה יחסית ולא ניתן ללמוד מעובדות כתב האישום על כך שמדובר במי שלא ניתן לבטוח בו ובמי שמסוכנותו מחייבת בכל מקרה מעצר בפועל, אף מבלי ששירות המבחן יבחן קיומה של חלופה למעצר. עוד נטען, כי יש ליתן משקל לכך שהמשיב, בניגוד למחיסן, הודה בעובדות כתב האישום ומסר לחוקריו פרטים שביססו את החשדות גם כנגד מעורבים אחרים. הדבר מצביע, על-פי הטענה, על כך שהמשיב הפנים את הפסול שבמעשיו. עו"ד רבאח הוסיף, כי במקרה של ספק, אמור הספק לפעול לטובת המשיב ולפחות להצדיק הזמנתו של תסקיר מעצר.

המבקשת מתנגדת לכל חלופת מעצר ומבקשת שבית המשפט יקבע כבר עתה כי דין המשיב להיעצר עד לתום ההליכים. המבקשת מפנה להחלטה הנ"ל בב"ש 4488/08, שניתנה על ידי ביום 21.4.08 בעניינו של מחיסן, ולכך, כי למשיב מיוחסים אישומים נוספים מעבר לפרשות שמחיסן היה מעורב בהן. לפיכך, גם אם בחלק מהאישומים מחיסן היה היוזם והמשיב היה הרוכש, הרי שבמבט כולל לא יהיה זה ראוי להתייחס למשיב בחומרה פחותה, על אף הודאתו במשטרה במיוחס לו. ב"כ המשיבה אף ציינה, כי מחיסן נעצר על אף שהוא סובל ממחלה שמחייבת קבלת טיפולים  מספר פעמים בשבוע.

3.         למען שלמות התמונה אוסיף, כי בעניינו של המעורב הנוסף, אבו הנייה, התבקש תסקיר מעצר. יצוין, כי אין מחלוקת שחלקו של אבו הנייה בפרשות הוא הקטן ביותר, בהיותו, לכל היותר, מתווך בין מחיסן לבין המשיב.

4.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין המשיב להיעצר בפועל. מסקנה זו מבוססת בעיקרו של דבר על כך שהמשיב היה מעורב עד צוואר בעבירות נשק. כפי שפירטתי בהרחבה בהחלטתי בב"ש 4488/08, הקו המנחה בפסיקת בית המשפט העליון הוא, כי כאשר מדובר בעבירות סחר בנשק אין מנוס ממעצר הנאשמים, שכן עצם ביצוע העבירות האמורות מצביע על מסוכנותם ולא ניתן למנוע ביצוע עבירות מסוג זה גם כאשר הנאשם שוהה בביתו ב"מעצר בית" מלא (בש"פ 8303/07, בש"פ 933/07, בש"פ 4997/05). נקודת המוצא היא, שגם אם יעלה בידי המשיב, בסיוע שירות המבחן, להציע חלופת מעצר טובה לכאורה, לא ניתן יהיה לאמץ הצעה זו. כפי שראינו מתיאור עובדות כתב האישום, המשיב פונה לגורמים שונים בקשר עם רכישת נשק, מכירתו והסתרתו. בהתחשב במצב הביטחוני ובפעילות העבריינית, לא ניתן לחזות מראש לאן היה אותו נשק מגיע בסופו של דבר, כך שאין מנוס מההנחה שביצוע העבירות על ידי המשיב אכן טומן בחובו מסוכנות אמיתית לשלום הציבור.

גם אם מהיבטים אחדים ניתן להתייחס אל מעשיו של מחיסן כחמורים יותר, הרי שמהיבטים אחרים נודעת חומרה נוספת למעשי המשיב (ולו מכיוון שהוא מעורב בפרשות רבות יותר), כך שבתמונה הכוללת אין מקום להבחין בניהם.

העובדה שהמשיב הודה, אינה, כשלעצמה, נתון שבכוחו להטות את הכף באופן ממשי, אם כי יתכן ויש בה כדי להצביע על כך שמשפטו יסתיים תוך זמן קצר יחסית וממילא מעצרו לא יהיה ממושך.

הפנייה לשירות המבחן ראויה רק כאשר בית המשפט אינו יכול להגיע להחלטה עצמאית בסוגיית חלופת המעצר. יש להימנע מ"שימוש מוגבר ובלתי מוצדק" בתסקיר מעצר, כדי שלא להעמיס על השירות שלא לצורך ולא ליצור "ציפיות שוא אצל הנאשם" (בש"פ 10870/06). במקרה דנן אינני סבור שיש מקום לשחרור המשיב לחלופה כלשהי.

5.         לנוכח כל האמור לעיל אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

ניתנה היום, ל' בניסן תשס"ח (5 במאי 2008), במעמד ב"כ המבקש, הנאשם ובא כוחו ומתורגמן לשפה הערבית.