החלטה בתיק ב"ל 33187-01-13

          בהתאם להסכמת הצדדים, ניתנה ביום 18/2/13 החלטה בדבר עיכוב הליכי גביית החוב שהנתבע מייחס לתובעת, עד למתן פסק דין בתובענה.

2.       למרות ההחלטה בדבר עיכוב הליכי הגביה, פעל הנתבע להמשך גביית החוב המיוחס לתובעת. אחת הפעולות היתה ביום 20/2/13, בעת שקוזז חלק מקצבת הילדים שהתובעת זכאית לה. בענין זה, הגישה התובעת בקשה ביום 17/3/13, ומתגובת הנתבע התברר כי הנתבע מודה בכך שעליו להשיב לתובעת את הסכום שקוזז, וביום 19/3/13, ניתנה החלטה בהתאם לכך.

3.       לאחר מכן, בחודש אוגוסט 2013, חידש הנתבע את הליכי הגביה, במסגרת זו - שלח הנתבע דרישות חוב, לפי פקודת המיסים (גביה), ואף הטיל עיקולים על חשבונות בנק וכלי רכב של התובעת. הנתבע קיבל לידיו בפועל סך של 1,000 ש"ח מחשבון הבנק של התובעת וכן קיזז שוב את קצבת הילדים שהתובעת היתה זכאית לקבל ממנו, בחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2013. מובן שהעיקולים על חשבונות הבנקים, מנעו מהתובעת למשוך כספים. הדבר פגע מאד בתובעת ובבני משפחתה, במיוחד כשהמניעה נמשכה גם לקראת חג הקורבן אשר חל באוקטובר 2013, ובמהלך ימי החג.

4.       התובעת הגישה בקשה גם בענין חידוש הליכי הגביה.  מתגובת הנתבע שהוגשה (לאחר שהוא ביקשה וקיבל הארכות מועד להגשתה), עולה כי הנתבע מודע לכך שפעולות הגביה שנעשו החל מחודש אוגוסט 2013 היו בניגוד להחלטה מיום 18/2/13 וכי עליו להשיב לתובעת את הסכומים שנגבו ולדאוג לבטל את העיקולים שהוטלו. לאור זאת, הסכים גם ב"כ התובעת שאין כבר צורך לדון בבקשת התובעת בענין זה, אך ביקש להטיל על הנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד. הנתבע - השאיר את ענין ההוצאות לשיקול דעתי.

5.       ההסבר שניתן על ידי הנתבע לחידוש פעולות הגביה בחודש אוגוסט 2013, היה זה:

"עיכוב ההליכים פקע אוטומטית בחודש 8/2013 והליכי הגבייה שננקטו בוצעו גם הם באופן אוטומטי.".

          אין להשלים עם דרך "אוטומטית" בביצוע החלטות שיפוטיות. כשניתנה החלטה מחייבת בדבר עיכוב הליכי הגביה עד למתן פסק דין בתובענה, היה על הנתבע לדאוג לכך שאותו עיכוב הליכים, לא יפקע "אוטומטית", אלא יעמוד בתוקפו עד שתהיה החלטה שיפוטית שמצדיקה את פקיעתו, אם תהיה.

          אם תוכנת המחשב של הנתבע אינה יודעת לקלוט הוראות עיכוב הליכי גביה שאינן פוקעות אוטומטית, הרי שעל הנתבע לדאוג לתוכנה חכמה יותר, כדי שהנתבע לא ימצא את עצמו כמי שפועל באופן אוטומטי, כאילו היה הגולם מפראג.

          אני קורא ללשכה המשפטית של הנתבע לפנות אל הגורמים המוסמכים אצל הנתבע, כדי לפעול לשם כך שלא ייווצר מצב שבו הנתבע מביא את עצמו להפרת החלטות שיפוטיות, רק בשל איזושהי "אוטומטיות".

6.       מהנספח האחרון שצורף לבקשת התובעת, עולה כי התובעת שילמה לבא כחה שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח (כולל מע"מ) לצורך הגשת הבקשה. מדובר בסכום סביר אשר איני רואה סיבה שלא לחייב את הנתבע לשפות את התובעת על סכום זה. בנוסף, נכון לחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט שיביאו בחשבון את החומרה בכך שהנתבע הפר את ההחלטה מיום 18/2/13, וכן יביאו בחשבון את עגמת הנפש של התובעת בכך שנמנע ממנה, שלא כדין, למשוך כספים מחשבונות הבנק שלה, לרבות בזמן שבו היא ובני משפחתה היו אמורים לחגוג את חג הקרבן.

7.       בהתחשב באמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/12/13, אם הוא לא ישולם לפני כן. החיוב בו אינו תלוי בתוצאות הדיון בתובענה עצמה.

8.       כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על החלטה זו תוך 15 ימים מהיום שבו ההחלטה תומצא לו.

ניתנה היום,  כ"ו בחשון תשע"ד, 30 באוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.