החלטה בתיק א 789/99 - פסקדין

1.       לקראת סיום ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 15.7.04, הודיע ב"כ הנתבעת כי ביום 29.6.04 הגיש לבית המשפט בקשה "לצירוף חוות דעת לעניין עלויות הקטנוע", להלן: "הבקשה", וצירף אליה, ישירות, חוות דעת של השמאי מר בועז מוגילבקין, להלן: "חוות הדעת". לבקשה לא נפתח תיק נפרד ובאותה ישיבה ביקש ב"כ הנתבעת שחוות הדעת תוצג כראייה מטעמו.

ב"כ הנתבעת נימק את בקשתו כדלקמן:

התובע העיד כי עובר לתאונה עבד כשליח על קטנוע ונשא בכל ההוצאות הקשורות באחזקת הקטנוע, בדלק, בביטוח ברישוי וכו'. 

בנסיבות אלו, כך נטען בבקשה, בית המשפט צריך להפחית משיעור ההכנסה שהתובע טוען לה כהכנסתו מעבודת השליחות, את הסכומים שהיה עליו להוציא לאחזקת האופנוע לצורך ביצוע אותה עבודה. הסכומים האמורים אינם בידיעתו השיפוטית של בית המשפט ואף על פי כן לא הביא התובע כל ראיה בעניין. משכך, לכאורה, יכולה הנתבעת לטעון כי יש לנכות "כל סכום שיעלה על דעתה" כהוצאות אחזקת הקטנוע לצורך העבודה, שהרי נטל הוכחת שיעור הכנסתו של התובע מוטל על שכמו.

אף על פי כן, טען ב"כ הנתבעת, בכדי שלא יופחת משיעור ההכנסה לו טוען התובע סכום גבוה משיעור ההוצאה האמיתי שהוצא לשם אחזקת הקטנוע, מבקשת היא לצרף חוות דעת של מומחה בעניין. עוד טען ב"כ הנתבעת כי התובע העיד בחקירתו הנגדית כי נהג על הקטנוע כ - 100 ק"מ בממוצע ליום, כ- 2,500 ק"מ בחודש.

ב"כ הנתבעת ביקש "להזכיר" כי אף ש תקנות סדר הדין (עדות מומחים), התשט"ו - 1954, להלן: "התקנות", מחייבות להגיש חוות דעת לפני תחילת הדיון, במקרה דנן עדות התובע נשמעה בעל פה ללא הגשת תצהיר עדות ראשית "ואז התבררו הדברים". בשים לב לכך, טען ב"כ הנתבעת, לפי תקנה 4 לתקנות, רשאי בית המשפט להרשות סטייה מהוראות תקנות 2 ו- 3, הקובעות את המועדים להגשת חוות דעת, אם סבר שהדבר יועיל לעשיית משפט צדק. לטעמו, "משפט צדק צריך להיעשות לשני הצדדים", שעה שחזר על הסבריו מדוע התנגדות של ב"כ התובע להגשת חוות הדעת מטעם הנתבעת, פועלת, למעשה, לרעת התובע.

בסיום הבקשה הוסיף ב"כ הנתבעת וכתב: "מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה, שהיא למעשה לטובתו של התובע שלא השכיל להביא ראיה לעניין זה."  

2.       ב"כ התובע התנגד להגשת חוות הדעת, תוך שהעיר כי אין זה מתפקידו של ב"כ הנתבעת לסייע לו לנהל את התיק, ציין כי בתיק התקיימו שתי ישיבות הוכחות מאז ישיבת ההוכחות בה העיד התובע. המשיך ב"כ התובע וטען כי גם אם היה ממש בטענת ב"כ הנתבעת, לפיה עדות התובע גילתה עובדות חשובות שלא היו ידועות בעת קביעת התיק לשמיעת הראיות, מדוע המתין ב"כ הנתבעת שתי ישיבות הוכחות נוספות, תקופה של כשנה, כדי להגיש את חוות הדעת? כך, "שאיך שלא נסתכל על זה", טוען ב"כ התובע, החמיץ ב"כ הנתבעת את המועד להגשת חוות הדעת מטעמו. כן ציין כי ב"כ הנתבעת יכול היה, במהלך החקירה הנגדית, לחקור את התובע על אותן הוצאות, משהעיד התובע כי הוא היה זה אשר נשא בהן.

לבסוף, ביקש ב"כ התובע כי במידה ובית המשפט ייעתר לבקשה, ייקבע מועד לחקירת המומחה ותתאפשר לו להגיש חוות דעת נגדית ובנוסף ישקול לבקש מבית המשפט השבת התובע לעדות "לעניין ההוצאות שהוציא על אחזקת הקטנוע".

בהתייחסו לטענה האחרונה השיב ב"כ הנתבעת כי אינו מתנגד שב"כ התובע יגיש חוות דעת נגדית אך הוא אינו מסכים "בשום אופן כשתהיינה שתי חוות דעת, התובע יחזור לדוכן העדים." הצעתו הייתה כי לצדדים תינתן רשות להגיש כל אחד חוות דעת מטעמו, תוך שיוותרו על זכותם לחקירה נגדית ויגישו את סיכומיהם בתיק.

3.       עיון בע' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 1.7.03 מגלה כי במהלך החקירה הראשית העיד התובע כי החל לעבוד ב"ה.ס. פ הסעות" בחודש יולי 1997. מטופס 106 שצורף לאסופת תלושי המשכורת שהוצגה וסומנה ת/1, ובתלושי המשכורת ממעביד זה, עולה כי התובע עבד ב"ה.ס.פ. הסעות" במשך שלושה חודשים בלבד: החל ביולי עד בספטמבר 1977.

אביא כאן את הקטע הרלוונטי מחקירתו הנגדית של התובע באותו עניין, כאמור בע' 33 ש' 22 לפרוטוקול:

"ש: כשאתה עבדת בה.ס.פ. שליחויות אתה קיבלת איזה שהם תשלומים נוספים מעבר למה שרשום בתלוש.

ת: לא.

ש: אתה יכול להעריך במסגרת העבודה בה.ס.פ. איזה קילומטרג' עשית ביום.

ת: 100 ק"מ ביום

ש: הקטנוע ששימש אותך לצורך השליחויות זה היה הקטנוע שרכשת מכספך.

ת: כן

ש: כל ההוצאות שהיו קשורות בקטנוע היו על חשבונך.