החלטה בתיק א 78849/04

החלטה בענין נתבע 4

1.         בפניי תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 490,068 ש"ח. התביעה הוגשה בגין יתרת חוב של הנתבעת 1 ( להלן: "החברה") בחשבון הבנק שניהלה אצל הבנק התובע ( להלן: "הבנק"). נגד הנתבעים 1-3 ניתן פסק דין. עתה מונחת בפניי בקשת הרשות להתגונן של הנתבע 4 ( להלן: "הנתבע"), שנתבע מכח ערבותו לחובותיה של החברה, ערבות אשר נחתמה בשנת 1982.

2.         בקשתו של הנתבע 4 משתרעת על פני לא פחות מ-20 עמודים, ויש להצטער על אורכה. ביסודו של דבר, בבסיס הבקשה עומדת טענה מרכזית אחת, היא הטענה לפיה מאז שנת 1997, עת נמכרה פעילותה של החברה, הבנק לא טרח לעדכן אותו בענין מצבו של החשבון לו ערב. יתר על כן, גם כאשר הנתבע פנה באופן יזום אל הבנק כדי לברר את מצב החוב של החברה, ביום 25.2.2001 (מוצג נ/1), ואף מסר את כתובתו החדשה לצורך משלוח התגובה, הוא לא זכה לקבל מענה.

3.         הנתבע טוען בתצהירו כי הקים את החברה יחד עם הנתבע 3 ( להלן: "גוטמן") בתחילת שנות השמונים לשם הפעלת תחנת דלק, אך לא היה שותף פעיל בניהולה. הניהול הופקד בידיו של גוטמן. בשנת 1997 הוחלט למכור את פעילותה של החברה לחברת פז, ותמורת המכירה הופקדה בחשבון הבנק נשוא התביעה לשם סגירתו. מאז שנת 1997 לא פנה הבנק אל הנתבע בכל דבר וענין הקשור לחשבון ולערבותו של הנתבע. הנתבע הוא שייזם פנייה אל הבנק ביום 25.2.2001 לאחר שהגיעו לאזניו שמועות בקשר למצבו הכלכלי של גוטמן, אך לא נענה. הנתבע מלין על כך שהבנק לא מסר לו הודעה שנתית כמתחייב מהנחיות המפקח על הבנקים; לא הודיע לו על נטילת הלוואה על ידי החברה בשנת 1998; לא הודיע לו כי החברה חדלה לפרוע את תשלומי ההלוואה; לא מסר לו על נטילת הלוואה נוספת בשנת 2002 ולא הודיע לו כי גם הלוואה זו לא נפרעה במועדה. הנתבע טוען כי לו נמסרו לו הודעות כאמור, היה פועל לשם שמירה על זכויותיו, למשל, באמצעות פעולה לשם מימוש נכסי החברה או נקיטת הליכים משפטיים נגד גוטמן.

            הנתבע טוען כי חשבון החברה שימש לצרכיו הפרטיים של גוטמן, כגון, לצורך נטילת משכנתא לרכישת נכס פרטי. לדידו, הבנק צריך היה לנקוט משנה זהירות בשים לב לכך שידע כי פעילותה של החברה נמכרה, וחרף זאת, בוצעו פעולות חיוב בחשבונה.

            הנתבע מוסיף וטוען כי התביעה נגדו התיישנה הואיל ומאז שנת 1997 לא פנו אליו בדרישה כלשהי.

            עוד טוען הנתבע כי התביעה אינה ראוייה להתברר בסדר דין מקוצר הואיל והיא נסמכת על הסכם פשרה מיום 21.3.2002 בין הבנק לנתבעים 1-3, שהנתבע לא היה צד לו.

4.         בשלב זה לא נסתרה טענתו של הנתבע לפיה הבנק ניתק עימו כל מגע מאז שנת 1997 ועד הגשת התביעה ולא מסר לו דיווחים כלשהם בנוגע למצב החשבון ולערבותו. בגין טענה זו יש ליתן לנתבע רשות להתגונן על מנת שיתבררו בראיות השאלות הבאות: האם אכן הפר הבנק חובה על פי דין המוטלת עליו כלפי הנתבע, האם הבנק שלח או ניסה לשלוח לנתבע דיווחים אודות מצב החשבון (הבנק טען, וטענתו זו מצריכה שמיעת ראיות, כי הנתבע הכשיל קבלת דיווחים בכך שלא נטל דואר רשום שנשלח אליו ושינה את כתובתו מבלי לדווח לבנק), האם הנתבע לא ידע אודות הפעילות הנמשכת בחשבונה של החברה, מהו הנזק שנגרם לו מחמת אי הידיעה (אם אמנם נגרם נזק כזה) והאם הנתבע שינה את מצבו לרעה בשל התנהגות הבנק. נציין בהקשר זה כי הנתבע טוען שהבנק לא דאג לממש בטוחות שהיו בידו ואשר לו מומשו, היו מביאות לסילוק החוב נשוא התביעה.

5.         ראוי לציין כי התנהגותו של הנתבע מעוררת תהיות וסימני שאלה לא מעטים. כך למשל, אם הנתבע סבר עוד בשנת 1997 כי חשבונה של החברה אמור להסגר כנגד הפקדת הכספים שהתקבלו ממכירת פעילותה, מדוע זה לא ביקש הנתבע כבר אז כי החשבון ייסגר וערבותו תבוטל? ואם לא ידע כי קיימת פעילות בחשבון, מדוע כתב לבנק בשנת 2001 כי הוא מבקש לבדוק מהו מצב החוב של החברה? הרי לשיטתו לא היה אמור להיות חוב כלשהו. עוד יש להוסיף כי הנתבע צירף לתצהירו מזכר פנימי של מנהל סניף הבנק, מאיר סמרה, מיום 24.11.1999, ובו רשם אותו מנהל כי הודיע לנתבע שהבנק רואה אותו אחראי לחובה של החברה. הנתבע מכחיש את המסמך "מחוסר ידיעה" ולא לגופו של ענין. יחד עם זאת, עסקינן בהליך של מתן רשות להתגונן ובית המשפט אינו שוקל שיקולי מהימנות. ייכבד הבנק ויעיד את פקידי הבנק ששלחו לנתבע הודעות בגין ערבותו ואת מנהל הסניף שרשם את המזכר הפנימי, ואזיי ניתן יהיה לקבוע גירסתו של מי מהימנה יותר.

6.         אין מקום ליתן רשות להגן בטענה כאילו הבנק התרשל בכך שאיפשר לגוטמן להמשיך ולפעול בחשבון החברה. גוטמן היה מורשה החתימה בחשבון, כפי שגם אישר הנתבע עצמו כלפי הבנק עוד ביום 23.12.1982 (מוצג ת/1), וכשם שהנתבע סמך על גוטמן, כך גם היה הבנק רשאי להניח כי כל פעולותיו של גוטמן בחשבון נעשו בסמכות וברשות.  בנק המכבד הוראת קבע בחשבון לצורך תשלום משכנתא, אינו אמור להתחקות האם המשכנתא נועדה לשם רכישת נכס עבור החברה או לשם רכישת נכס פרטי עבור גוטמן. הבנק גם לא היה אמור לדעת שמכירת פעילותה של החברה אמורה להביא את הקץ על הפעילות בחשבון, אלא אם היו דואגים להנחות אותו לסגור את החשבון.

7.         אין מקום ליתן רשות להגן בטענת ההתיישנות. מרוץ ההתיישנות אינו מתחיל עם הווצרותו של החוב, אלא מן המועד בו נשלחה דרישה לתשלומו, והנתבע אינו מראה מתי קיבל דרישה לתשלום החוב וגם אינו מראה מתי קיבלה החברה דרישה לתשלום החוב.

8.         אין מקום למחוק את כותרת התביעה. סכום התביעה מבוסס על קרן חוב הנובעת מהלוואה שקיבלה החברה. עסקינן בסכום קצוב לכל דבר וענין. גם אם הנתבע לא היה צד להסדר הפשרה, הרי שלכאורה אין בכך כדי לגרוע מערבותו לחוב שנוצר בעקבות הסדר הפשרה, שכן בס' 4(ה) לכתב הערבות נשמרה זכותו של הבנק להגיע להסדר עם החברה מבלי שהדבר יפגע בערבותו של הנתבע. על כן, כשם שסכום התביעה היה קצוב לגבי החברה, כך הוא גם קצוב לגבי הנתבע. ראשית הראייה הנדרשת בענין זה היא כתב הערבות עליו חתם הנתבע. עילת התביעה נגד הנתבע אינה הסכם הפשרה, אלא ערבותו לכל חוב של החברה, בין אם חוב זה נוצר כתוצאה מפעילות שוטפת בחשבון ובין אם נוצר כתוצאה מהסדר פשרה בין החברה לבין הבנק. באשר לטענה כאילו הסדר הפשרה מסדיר חוב בחשבון נוסף של החברה, ומכאן שסכום התביעה אינו קצוב, הרי שזו אינה יכולה להתקבל באשר לכאורה ערבותו של הנתבע לא היתה לחשבון מסויים, אלא לכל חובותיה של החברה, מה גם שמדובר בטענת הגנה לענין החבות ולא בטענה הגורעת מאופייה הקצוב של התביעה.

9.         סוף דבר, ניתנת רשות להגן אך ורק בטענות שפורטו לעיל. הבנק יגיש תצהירי עדות ראשית תוך 45 יום. הנתבע יגיש תצהירי עדות ראשית תוך 45 יום לאחר מכן. קדם משפט יתקיים ביום 14.9.2006 בשעה 08:30.

10.        המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום כ"ז באדר, תשס"ו (27 במרץ 2006) בהעדר הצדדים הנ"ל.

                                                                                                __________________

                                                                                                        חגי ברנר, שופט