החלטה בתיק א 50949/05

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

התביעה נסמכת על כתב התחייבות עליו חתום הנתבע, על כך אין מחלוקת, על פיו התחייב הנתבע לשלם לכל אחד מהתובעים את הסכום הנתבע על ידו.

הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן, נחקר על תצהירו ובאי כוח הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות הנתבע:

הנתבע טוען כי הוא ומר מורן ישראל התקשרו בהסכם להקמת חברה בשותפות, כאשר הוא נדרש להביא את הידע והניסיון השיווקי, ואילו מר מורן נדרש להביא את המימון.

הנתבע טוען כי התובעים הינם בני משפחתו של מורן, למרות השוני בשם המשפחה, המדובר באחיו ובהוריו של מר מורן.

הנתבע טוען כי מר מורן התחייב להשיג את המימון, לצורך השקעתו בחברה, שהוקמה על ידי הצדדים על פי הסכם שיתוף פעולה, וגייס אותו מהוריו ומאחיו.

הנתבע טוען כי כוונת הצדדים הייתה שהמימון יועבר ישירות לחברה והחברה תחוב בהשבת הכספים המועברים.

הנתבע טוען כי אכן כך נעשה, מר מורן השיג את הכספים ואלו הופקדו בחשבון החברה. הנתבע טוען בעניין זה כי רישום הכספים כהלוואת בעלים, על שמו ועל שם מורן נעשה ביוזמתו של מורן.

הנתבע טוען כי במעמד נתינת ההלוואות כוונת הצדדים הייתה הן שלו והן של מורן והן של התובעים כי הכספים יושבו מתוך ריווחי החברה ובהתאם ליכולתה לפרוע אותם.

הנתבע טוען כי במהלך חודש מאי 2003 פרש מורן מהחברה ועל פי המצגים שהציג החברה הייתה רווחית, דבר שהסתבר כמצג מטעה שכן החברה הייתה בהפסד.

הנתבע טוען כי התחייבות הצדדים על פי מסמך ההתחייבות בוטלה.

לחילופין, טוען הנתבע כי מר מורן היה שלוח של התובעים וכל מצג או ויתור שעשה  מחייב אותם.

בסיכומיו מדגיש ב"כ הנתבע כי התובעים אינם חתומים על מסמך ההתחייבות, אינם צד לו, ולכן אינם יכולים להצביע על מהותו ופרשנותו של המסמך.

ב"כ הנתבע בסיכומי התגובה טוען כי מסיכומי ב"כ התובעים ברור כי המדובר בשתי גרסאות, ועל ביהמ"ש להורות על מתן רשות להתגונן שכן בשלב זה אין להכריע מי משתי הגרסאות נכונה.

לפיכך, טוען הנתבע כי אינו חייב בהשבת הכספים הנתבעים לתובעים.

טענות התובעים:

התובעים טוענים כי המדובר בהגנת בדים, שנסתרה בחקירה נגדית.

התובעים טוענים כי הנתבע, בניגוד לעמדתו כעת על פיה מעולם לא נחתם הסכם הלוואה בינו לבין התובעים, אישר במכתב ב"כ מיום 26.5.05 כי המדובר בהסכם הלוואה, ומכתבו זה של ב"כ הנתבע אישר את טענת התובעים כי התובעים העמידו הלוואה לנתבע ולמר מורן.