א
בית משפט השלום באר שבע
|
4914-04
11/06/2006
|
בפני השופט:
טהר שחף
|
| - נגד - |
התובע:
יקימוב סרגיי
עו"ד אלצאנע יוסף עבד
|
הנתבע:
1. דבוש אסתר
2. איילון חב' לביטוח בע"מ
3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
עו"ד רחמני אמיר
|
| החלטה |
1. התובע מבקש לחייב הנתבעות לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 22.09.03.
התובע טוען כי נפגע בעת היותו רוכב אופניים מרכב שהיה נהוג בידי הנתבעת 1, בעת שזו פתחה דלת הרכב, ומהמקום בו נפגע פונה למרכז הרפואי "סורוקה" - שם אושפז עד יום 03.10.03 (להלן: - "התאונה").
התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.
2. הנתבעת 1 היא נהגת הרכב הפוגע (לפי טענת התובע), הנתבעת 2 היא חברה לביטוח בע"מ שבמועד הרלוונטי ביטחה הרכב ו/או הנתבעת 1, על פי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל - 1970, ו/או על פי פוליסה שהוציאה.
3. על פי החלטה מיום 30.01.05, בהמשך לטענת הנתבעות שכפרו הן באירוע התאונה והן בחבותן - פוצל הדיון ותחילה נדונו נסיבות התאונה.
4. מטעם התובע העיד הוא עצמו, ומטעם הנתבעות העידה הנתבעת 1 ובוחן של משטרת ישראל.
5. הנתבעות ביקשו לדחות גירסת התובע לתאונה לפי הסתירות הרבות, המצויות לשיטתן, בין האמור בכתב התביעה, לתצהיר העדות שנתן, ובין עדותו בבית המשפט, וביקשו לקבוע כי על פי גירסתו לא ניתן לקבוע כי התאונה ארעה כפי טענתו, אלא כי התאונה ארעה ללא שום קשר עם רכבה של הנתבעת 1.
ב"כ הנתבעות ביקש לקבוע כי עדותו של התובע הותירה רושם שלילי, כי הפליג בתאורים שונים בלתי סבירים לחלוטין, שיחד יצרו מצג שאינו מתקבל על הדעת - כל אלה מול עדותה של הנתבעת 1 שהיתה, לפי הטענה, עקבית ונחרצת - למעט סתירות ספורות ביותר בנושאים שוליים ביותר, ואל מול עדותו של הבוחן המשטרתי - שעל פיה לא נמצאו סימנים כלשהם על דלת רכבה של הנתבעת 1 שיש בהם להעיד על מגע כלשהו עם האופניים, וכך גם לא נמצאו סימנים על האופניים עצמם.
6. אחר שעיינתי בחומר הראיות, בעדויות, במוצגים ובסיכומי הטענות - אני סבורה כי התובע הרים נטל ההוכחה המונח עליו והוכיח התאונה, כפי גירסתו.
נכון הוא כי התובע הוא עד בעל עניין, ולפנינו עדותו היחידה, אך אחר ששקלתי עדותו, לרבות המסמוך שהוצג (וראה להלן) - מצאתי לקבל גירסתו כמהימנה.
כידוע - כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין - הכרעה על פיה מחייבת משנה זהירות, וקיומו של טעם אמיתי - תוך מתן אמון מלא ומושלם בה.
כך נאמר בהוראות סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971:-
"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעלי דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:
...
(2) העדות היא של בעל דין...
לא נאמר כי בית המשפט אינו רשאי לפסוק על פי עדות שכזו, וכן נפסק כי אין צורך בסיוע שהוא ראיה עצמאית נפרדת, תומכת - אלא די בחובת הנמקה שיהא בה להסביר מדוע בית המשפט מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין על אף הבעייתיות בעדות זו.
7. התובע פונה מיד אחר אירוע התאונה למרכז הרפואי "סורוקה", שם מסר, כגירסה ראשונית, כי נחבל במרפק שמאל בזמן נסיעה באופניו עת נתקל בדלת רכב שנפתחה בפתאומיות.
לגירסה ראשונית זו יש ליתן משקל, משיש בה ליתן חיזוק מספיק לעדותו של התובע - שהרי יש בה לתעד חבלות גוף שנגרמו לו, ולתת מפיו גירסתו לתאונה - במועד סמוך אחריה, מבלי שהיה בידיו סיפק, כך נראה, להתייעץ או לקבוע עמדה.
וראה בעניין זה בע"א 8388/99 הסנה נ. מימי בן ארי, פ"ד נ"ו (4) 689, בסעיף 12.