בפני בקשת הנתבעים (להלן:
"המבקשים") למחיקת התביעה כנגד נתבע 2 וכן בקשה למחיקת כותרת.
מחיקה על הסף
לטענת המבקשים, התביעה הוגשה כנגדם ביום 1.8.07 בסכום של 6,093 ש"ח המורכב מ- 5,335 ש"ח עבור פרסום מודעות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
לטענתם, לכתב התביעה צורפה הזמנה מס' 14263 לפרסום 10 מודעות עבור נתבעת 1, כאשר בניגוד לנטען בסעיף 3 לכתב התביעה וכעולה מגוף ההזמנה, נתבע 2 מעולם לא התחייב ולא ערב לתובעת (להלן:
"המשיבה"), לביצוע תשלום עבור פרסום כלשהו על ידי הנתבעת 1. בנוסף, הנתבע 2 אינו חתום על החשבוניות שצורפו לכתב התביעה כמי שהתחייב ו/או ערב לתשלומן על ידי הנתבעת 1.
לטענת המבקשים, בהיעדר התחייבות ו/או ערבות מטעם הנתבע 2 לתשלום פרסום, ובהיעדר חתימתו על החשבונית אשר צורפו לכתב התביעה כמי שהתחייב ו/או ערב לתשלומן על ידי הנתבעת 1, אין התביעה מגלה כל עילה כנגדו.
לטענת המשיבה, לכתב התביעה מצורפת הזמנה עבודה החתומה על ידי נתבע 2 ובה, בסמוך לתנאי התשלום נרשם בצורה בולטת המעידה על ערבות והתחייבות אישית:
"אם המזמין הנו חברה בע"מ... הרי הח"מ המזמין בשם התאגיד יהיה אחראי באופן אשי לתשלום התמורה".
לטענת המשיבה, אם טענת נתבע 2 כי לא חתימתו מופיעה על ההזמנה, הרי שהדבר יכול להוות לכל היותר טענת הגנה, שיש לברר לאחר דיון עובדתי ואילו אם הוא טוען כי לא חתם כערב הרי שלכאורה אין ממש בטענה זו.
מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות.(ע"א 292/68
יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608). יש לבחון את השאלה, אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, הוא יהיה זכאי לסעד משפטי המבוקש בכתב התביעה.
הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה. ע"א 693/83
שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ'(2) 668. על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.
כחוט השני, עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.
ביהמ"ש ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. ביהמ"ש ישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן.(ע"א 35/83
חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724).
עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה הידועה מראש. (ע"א 163/84
מ"י חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח'(4) 1, 8).
מאחר ואין בפני טענה כי כלל לא נחתמה ההזמנה שבנדון ומאחר ומטופס הזמנת הפרסום לעיתון עולה כי מצוין מתחת לשורת תנאי התשלום כי: "
אם המזמין הנו חברה בע"מ, רשת או כל תאגיד אחר, המזמין בשם התאגיד יהיה אחראי באופן אישי לתשלום התמורה". (הדגשה שלי א-פ-פ), ומבלי לקבוע ממצא עובדתי זה או אחר, עולה כי לא ניתן לקבוע בשלב זה, כי אם תובעת תוכיח את כל הנטען בכתב התביעה,לא תהא זכאי לסעד המבוקש על ידה.
מטעם זה אני דוחה את הבקשה למחיקת נתבע 2 מכתב התביעה.
מחיקת כותרת
לטענת המבקשים, תביעה זו אינה כשירה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר, מעיון בכתב התביעה עולה כי עסקינן בתביעה לסכום של 6,093 ש"ח המורכב מ- 5,335 ש"ח לכאורה, עבור פרסום מודעות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
לטענת המבקשים, לכתב התביעה צורפה הזמנה מס' 14263 לפרסום 10 מודעות, כאשר 5 מאלה המופיעות בהזמנה אינן כלולות בחשבוניות שצורפו לתביעה ו- 4 חשבוניות מאלה שצורפו לתביעה אינן כלולות בהזמנה. לא זו אף זו, טוענים המבקשים כי 8 החשבוניות שצורפו לתביעה המוכחשות כשלעצמן, מסתכמות לסכום של 4,831 ש"ח בלבד ולא כפי שצוין בכתב התביעה.
לטענת המבקשים, בהיעדר התאמה בין כתב התביעה לנספחים שצורפו לה ובהיעדר חתימת הנתבעת 1 ו/או מי מטעמה על החשבוניות שצורפו לכתב התביעה, הרי שאין עסקינן בסכום קצוב מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא ואין כל ראיה בכתב כנדרש בתקנות ולפיכך אין התביעה כשירה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר.
לטענת המשיבה, התביעה נסמכת על 9 חשבוניות המשקפות 9 מודעות בעלות כוללת של 5,335 ש"ח ונתמכת בהזמנה בכתב מהמבקשים, בה הוזמנו 10 מודעות מ- 2 סוגים, מודעה בגודל של עמוד בעלות של 660 ש"ח בצירוף מע"מ ומודעה בגודל של חצי עמוד בעלות של 430 ש"ח בצירוף מע"מ. המודעה נחתמה על ידי הנתבע 2 שפעל מטעמה של הנתבעת 1. כמו כן, הוסכם כי חשבונית תוצא לנתבעים עבור כל פרסום בנפרד.
לטענת המשיבה, בהזמנה הנ"ל יש בכדי להוות ראשית ראיה לעסקה ומהשוואה של פרטי המודעות שפורסמו כמפורט בחשבוניות ניתן לראות כי ישנה התאמה בגודל ובמחיר של המודעות שפורסמו למודעות שהוזמנו. בנוסף, כפי שניתן לראות מהחשבוניות כולן מתייחסות להזמנה 14263.
לטענת המשיבה, בהתאם לדין לא כל אחת ואחת מעובדות העילה צריכה להיות ראיה בכתב. דרישה כזו הייתה מסכלת את השימוש בסדר דין מקוצר.
