לפני בקשה למתן צו למנוע מן המשיבה, קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ, את סילוקו של המבקש,מר ליאור גלמודי, מניהול מועדון הבריאות וחדר הכושר במלון שבניהולה (להלן:"
מועדון הבריאות").
1. המשיבה היא חברת הניהול המנהלת והמפעילה את מלון קלאב הוטל טבריה (להלן:
"המלון"). בשנת 1993 התקשר המבקש עם המשיבה בהסכם , אשר התחדש מדי שנה , להפעלת מועדון הבריאות "נירוונה",במלון. (להלן: "
ההסכם ו/או ההסכם המתחדש"). ב- 26.1.04 הוארך ההסכם לשנה נוספת.
2. ב 15.12.04 פנה המבקש בהצעת תוכנית לשדרוג מועדון הבריאות. בהצעה, כתב כי "
כמדי שנה בשנה בתקופת הסגירה מושקעים סכומי כסף בלתי מבוטלים במועדון...השנה הוחלט ע"י בעל הזכיון להשקיע סכום שווה ערך ל- 50,000 $." (להלן: "
הצעת השדרוג") והעלה דרישות סיוע על ידי המשיבה. בין היתר דרש להאריך את תקופת ההסכם לפרק זמן ממושך, לפטור אותו מתשלום דמי שכירות במשך שלש שנים, ועוד.
בסופה של הצעת השדרוג נכתב כי "
על מנת לייעל ולזרז התהליך יש צורך באישור התכנית לא יאוחר מיום 23.12.04".
3. ב- 11.1.05 נערכה פגישה בין הצדדים שבסופה נחתם סיכום בו הוצהרה כוונת הצדדים להתקשרות ארוכת טווח, הקפאת שכר הדירה לחמש שנים,יישום הצעת השדרוג ועוד .(להלן:"
סיכום העקרונות"). המבקש קיבל מהמשיבה רשימת דרישות טכניות, אשר היה עליו לבצען. יצוין כי סיכום העקרונות לא נקב בתאריכים מוסכמים לביצועו.
4. למחרת, ב-12.1.05, שלח המבקש למנכ"ל המשיבה מכתב ובו ביקש כי תועבר לעיונו טיוטת הסכם לשש שנות התקשרות, על מנת שתוצדק השקעתו הכספית העתידית במועדון הבריאות; למותר לציין כי הטיוטה לא נשלחה והסכם לטווח ארוך אף הוא לא נחתם.
5. בין המועדים 12.1.05 ו-9.3.05 התנהלה חליפת מכתבים בין הצדדים. כמדי שנה,בחודשים ינואר ופברואר 2005 נסגר המלון כולו, כמו גם מועדון הבריאות.
6. במאי 2005, נוצרה מתיחות בין המבקש לבין מר נדב גרינשטין, מנכ"ל קלאב הוטל טבריה. האחרון ערך ביקורת במועדון הבריאות ומצא, לטענתו, כי לא נשמרות בו הוראות החוק, וכי המדריך הנוכח שם איננו מורה מוסמך והמתעמלים אינם ממלאים הצהרות בריאות, כנדרש בדין. עוד נטען כי חלק מהמתאמנים צעירים מדי ובשל גילם אינם רשאים להיכנס לחדר כושר כדוגמת מועדון הבריאות.
7. מר גרינשטיין אף הגיש תלונה במשטרה כנגד המבקש ודרש ממנו לתקן לאלתר את כל ההפרות ולהמציא אישור על כך.כן חסם מר גרינשטיין את דלתות מועדון הבריאות ומנע את הפעלתו.
8. ב-25.7.05 דרש בא כוחו דאז של המבקש את פתיחת הדלתות וקיום ההסכם לאלתר. למחרת, ב- 26.7.05 הודיעה ב"כ המשיבה כי המבקש מפר את ההסכם ולפיכך, על פי הוראת סעיף 9.4 שבו שתפורט להלן, יופסק ההסכם החל מיום 1.9.05; המבקש אף נדרש אז לתקן את ההפרות הנטענות ולהציג ראיות על כך. מכתב נוסף, החוזר על הודעת הפסקת ההסכם נשלח גם ב-27.7.05.
במהלך חודש אוגוסט 2005 ערך מר גרינשטיין ביקורות נוספות במועדון הבריאות ותיעד ממצאיו.
9. לדרישת המבקש פתחה המשיבה את מועדון הבריאות אך לא ביטלה את הודעתה על סיום ההתקשרות בין הצדדים ביום 1.9.05, כאמור לעיל.
10. ביום 14.8.05 פנה ב"כ הנוכחי של המבקש אל המשיבה, דחה מכל וכל א דרישתה להפסקת ההסכם ואף התריע בגין נזקי המבקש.
11. ב- 6.9.05 הגיש המבקש בקשה דחופה למנוע מהמשיבה בכל דרך שהיא להפסיק את ההתקשרות שבין הצדדים, ליתן צו ארעי להמשך פעולתו של המבקש כמפעיל מועדון הבריאות, וכל זאת עד לבירור התובענה העיקרית אשר הוגשה באותה עת.
12. הצו ניתן במעמד צד אחד, המשיבה הגישה התנגדותה, הצדדים נחקרו על תצהיריהם, והוגשו סיכומיהם, ולהלן החלטתי:
דיון
13. השאלה הראשונה שעל בית המשפט לדון בה בבקשה לסעד זמני, נוגעת לטיב התובענה ולסיכוייה. שיקול הדעת המופעל בדיון בבקשה שכזו נועד רק לצורך קביעתה, לכאורה, של זכות ולא לצורך הכרעה סופית ומוחלטת בפלוגתא.
לענין זה ראה גורן- סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ'486.
"
לאחר שבית המשפט בדק את עילת התביעה ואת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה, ובבואו להתייחס למתן הסעד הזמני, לסוג הסעד הזמני המתאים לנסיבות המקרה, להיקף הסעד ותנאיו, עליו להביא בחשבון, בין השאר, את השיקולים של מאזן הנוחות ושיקולי יושר."
