1) בפני שתי בקשות לפסלות שופט אשר הוגשו ביום 2/4/08. בקשת הפסלות הראשונה הוגשה במסגרת תיק בש"א 159318/08 (להלן:
"בקשת הפסלות הראשונה"), ובקשת הפסלות השנייה הוגשה במסגרת תיק בש"א 159396/08 (להלן:
"בקשת הפסלות השנייה").
הבקשות מוגשות במסגרת תביעה כספית אשר הוגשה על-ידי המשיבה 1 כנגד המבקשים בגין סך של 1,110,500 ש"ח.
2) כבר בראשית הדברים יאמר כי בקשות הפסלות הנ"ל הינן בקשות סרק, אשר אינן מגלות עילה לפסלות שופט, ודינן להדחות.
עילות לפסלות שופט
3) סעיף 77א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "
החוק") מגדיר את העילות לפסלות שופט. אין חולק כי במקרה דנן לא נטען כי התקיימה אחת מעילות הפסלות הספציפיות הקבועות בסעיף 77א. (א1) לחוק.
בסעיף 77א. (א) לחוק נקבעה עילת סל לפיה:
"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".
4) עילת הפסלות הקבועה כיום בסעיף 77א. (א) הנ"ל בדבר חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט נדונה בהרחבה בפסיקה.
המבחן לקיומו של משוא פנים נדון עוד במסגרת ב"ש 48/76
ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד
כט(2) 375, כפי שאוזכר בין היתר בע"פ 199/85
יורם אליעז נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(2) 80, שם נקבע בעמודים 84-85 לאמור:
"משוא הפנים ... אינו יכול לנבוע אך ורק מתחושתו הסובייקטיבית של בעל הדבר, ורק אם הוכחה אפשרות ממשית מבחינה אובייקטיבית של משוא פנים, יש גם מקום להתערבותו של בית-משפט זה".
בנוסף לכך, קיימת התייחסות נרחבת בפסיקה להגשת בקשות לפסלות שופט בעקבות החלטות דיוניות שקיבל במהלך המשפט. כך למשל, נקבע בע"א 7186/98
מלול נ' ז'אן,
תק-על 98(4), 89, בעמוד 90:
"הדרך לתקיפת החלטות דיוניות שדעת צד להליך אינה נוחה מהן היא דרך הערעור. בעל דין אינו יכול לפטור עצמו מהליך זה או להוסיף עליו, על ידי העלאת טענה ערעורית באצטלה של טענת פסלות".
הלכה זו חלה גם במקרים בהם מדובר ברצף של החלטות דיוניות שניתנו על-ידי אותו שופט, כפי שנקבע בין היתר בע"א 6822/00
עוזי משלי נ' דנה בוקשפן משלי, תק-על 2001(1), 1495, בעמוד 1497:
