החלטה בתיק א 43207/05

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף על פי התקנות 100 ו- 101 לתסד"א תשמ"ד-1984.

התביעה:

התביעה הוגשה ביום 17.8.05 בגין הסך של 72,229 ש"ח.

רקע התביעה הוא, הסכם מיום 19.12.96 אשר נחתם בין התובע לבין הנתבעים ועניינו מכירת עסק של מסעדת שווארמה ופלאפל מאת הנתבעים לידי התובע.

התובע טוען,  כי  הנתבעים הוליכו  אותו שולל בעיסקת המכירה, נטלו מידיו סך של 10,000 $ במזומן ועוד ארבעה שיקים בסך של 3,500$ כ"א.

לדבריו, הפעיל את המסעדה רק חודש, עד שהתברר לו כי עסקינן בעסק כושל, שאין לו אישורים מתאימים לפעול באותו מקום.

זאת ועוד,לדידו  היו התחייבויות של הנתבעים לסלק חובות לגורמים הנוגעים למסעדה וכתנאי מתלה, היה עליהם לפתור בעיות של ריח וחום שעלו ממטבח המסעדה.

כל זאת לא נעשה.

הנתבעים, אף הגישו את ארבעת השיקים שמסר התובע לגבייה בהוצאה לפועל.

ההתנגדות שהגיש התובע, התקבלה.

לאחר דיון בת.א. 52299/01, דחתה כבוד השופטת חנה ינון את הגנתו וקבעה, כי טענותיו עולות כדי כשלון תמורה חלקי בלבד, שאינו מהווה הגנה כנגד השטרות.

מכאן, התביעה החוזית שהגיש התובע בהליך הנוכחי.

התובע מבקש ליתן פסק דין הצהרתי, כי ההסכם במסגרתו נמשכו השיקים לא נכנס לתוקפו, בהיותו מותלה בתנאי שלא התקיים.

לחילופין, מבקש הוא לקבוע כי גם אם ההסכם נכנס לתוקף, הוא הופר על ידי הנתבעים בהפרות יסודיות שזיכו אותו בביטול ההסכם ובהשבת כל סכום ששולם על ידו.

ההגנה:

הנתבעים מכחישים את התביעה.

לגופם של דברים, טענו הנתבעים, כי עמדו בכל תנאי זיכרון הדברים וכי התובע הוא זה שהפר את ההסכם ולמרות שקיבל לידיו את המסעדה, לא פרע את תמורת השיקים שנמסרו על ידו.

לדברי הנתבעים, ניתנה לתובע הזדמנות לבדוק את המסעדה היטב בטרם התבצעה העיסקה.

הם מסרו לתובע את כל המסמכים הדרושים ולא הותירו חובות לאף גורם.