אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 40817/05

החלטה בתיק א 40817/05

תאריך פרסום : 01/01/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
40817-05
19/01/2006
בפני השופט:
ברנר חגי

- נגד -
התובע:
בנק דיסקונט סניף אפקה
הנתבע:
1. גל דביר
2. אסתר דביר

החלטה

1.         התובע ( להלן: "הבנק") בגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים בגין יתרות חוב בשני חשבונות: חשבון עו"ש 102601 בבעלות שני הנתבעים ( להלן: "החשבון המשותף") וחשבון עו"ש 94331 בבעלות הנתבע 1 ( להלן: "החשבון העסקי").

2.         הנתבע 1 ( להלן: "הנתבע") טוען להגנתו כי במסגרת החשבון העסקי היו לו כרטיסי אשראי של חברת ויזה. בכל חודש חוייב החשבון העסקי בהחזרים החודשיים של כרטיסי האשראי בלא חריגה ממסגרת האשראי. חרף זאת, בחודש מאי 2005 הוא נדרש לפתע פתאום לפרוע לבנק את מלוא ההלוואות שקיבל מחברת ויזה, חרף מחאותיו. הבנק היה מוכן להעמיד לרשותו הלוואה לצורך כיסוי יתרת החוב שנוצרה מחמת הפרעון המוקדם של החוב לויזה, אך התנה זאת בשעבוד דירתם של הנתבעים ובהסכמת הנתבעת 2 ( להלן: "הנתבעת") לשעבוד כזה. מחמת מצוקתו, ולאחר שהנתבעת סרבה לשעבד את הדירה המשותפת, זייף הנתבע את חתימתה על מסמכי השעבוד. כאשר נודע הדבר לבנק, הוא העמיד את ההלוואה לפרעון מיידי וחסם גם את החשבון המשותף. הנתבע טוען כי הבנק לא היה רשאי לאלץ אותו לפרוע פרעון מוקדם את החוב לויזה, וממילא לא היה רשאי  לאלץ אותו ליטול מהבנק את אותה הלוואה שהועמדה לאחר מכן לפרעון מיידי. הוא מוסיף וטוען כי עמד בתנאי הפרעון של ההלוואה שנטל מהבנק, ועל כן, חרף מעשה הזיוף, הבנק לא היה רשאי להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי.

3.         הבנק טוען כי הנתבע חרג ממסגרת האשראי בחשבון העסקי, שעמדה על סך של 30,000 ש"ח בלבד. בחודש מאי 2005 הוא זומן לבנק משום שבתחילת יוני 2005 אמור היה הבנק לחייב את החשבון העסקי בסך של 107,740 ש"ח בגין כרטיסי אשראי, דבר שהיה מביא את החשבון ליתרת חובה בסך של 192,861 ש"ח.

4.         מתעוררת השאלה האם החיוב הצפוי בסך של 107,740 ש"ח, הנטען על ידי הבנק, הוא תולדה של התנאים המקוריים בעסקת האשראי שבין הנתבע לבין ויזה, שאז יש ממש בטענת הבנק לפיה היה רשאי להעמיד את יתרת החוב בחשבון לפרעון מיידי עקב חריגה ממסגרת האשראי, או שמא החיוב הוא אך ורק תולדה של העמדת האשראי של ויזה לפרעון מיידי, שאז מתעוררת השאלה באיזו זכות דרש הבנק מהנתבע פרעון מוקדם של אשראי שהעמידה חברת ויזה.

5.         ברור כי לנוכח מעשה הזיוף שביצע הנתבע, רשאי היה הבנק להעמיד לפרעון מיידי את ההלוואה שנטל ממנו הנתבע, גם אם הנתבע החל לפרוע את תשלומי ההלוואה כסדרם, שכן עצם נכונותו של הבנק להעמיד את ההלוואה הסתמכה על מצגו של הנתבע לפיו אשתו, הנתבעת, הסכימה לשעבוד הדירה. משנטען בדיעבד כי הנתבע זייף את חתימתה של הנתבעת, פשיטא שנשמט הבסיס מתחת לנכונות הבנק להעמיד את ההלוואה. עם זאת, מתעוררת השאלה האם מלכתחילה היתה הצדקה לדרוש מהנתבע ליטול הלוואה זו, שנועדה בחלקה להוות פרעון מוקדם של האשראי מחברת ויזה.

לענין זה התשובה היא חיובית. עיון בדפי החשבון ת/3 מלמד כי גם אלמלא הועמד האשראי מחברת ויזה לפרעון מיידי, היה החשבון מצוי ביתרת חובה מעל ומעבר למסגרת המותרת. טעמו של דבר הוא שביום 10.6.2005 היה החשבון נתון ביתרת חובה של 192,861 ש"ח, מתוכם סך של 107,740 ש"ח בגין כרטיסי אשראי. כל זאת, כאשר מסגרת האשראי הינה 30,000 ש"ח בלבד (מוצג ת/1).  על כן, גם ניטרול הפרעון המוקדם של האשראי מויזה, מתוך הנחה כי לא היתה הצדקה להעמיד חוב זה לפרעון מיידי, מותיר על כנו את החריגה המשמעותית ממסגרת האשראי. לפיכך, בדין דרש הבנק מהנתבע להסדיר את החוב על דרך של נטילת הלוואה.

אינני מקבל את טענתו של הנתבע, שהועלתה לראשונה בעת חקירתו, כאילו סוכם על מסגרת אשראי העולה על 30,000 ש"ח, באשר טענה זו לא הועלתה בתצהירו.

עם זאת, הואיל ולא נסתרה בשלב זה טענתו של הנתבע לפיה לא היתה הצדקה להעמיד את האשראי של ויזה לפרעון מיידי, יש ליתן לנתבע רשות להגן לגבי סכום זה, בסך של 107,740 ש"ח, בצירוף הריבית החלה עליו על פי כתב התביעה. אני ער לכך שהנתבע חתם על בקשה להעמדת אשראי זה לפרעון מיידי (מוצג ת/9) אך לא נסתרה טענתו כי עשה זאת רק מחמת לחצי הבנק.

כמו כן, מאותו טעם ממש יש ליתן רשות להגן לגבי סכום נוסף של 14,313 ש"ח, בצירוף הריבית החלה עליו על פי כתב התביעה, בגין העמדת אשראי נוסף של ויזה לפרעון מיידי בחשבון העסקי.

6.         הבנק מוסיף וטוען כי בחשבון המשותף היתה יתרת חוב של 180,140 ש"ח ביום 10.6.2005 (מוצג ת/5), כאשר מתוך סכום זה סך של 142,230 ש"ח הינו בגין חיוב בכרטיסי האשראי. כל זאת, כאשר מסגרת האשראי בחשבון המשותף היתה 25,000 ש"ח בלבד. משמע, גם כאן, אף אם ננטרל את החיוב בגין כרטיסי האשראי, מתוך הנחה שהבנק לא היה רשאי לדרוש פרעון מוקדם של אשראי זה, עדיין מצוי החשבון בחריגה מעל למסגרת האשראי, דבר שהצדיק את דרישתו של הבנק להסדיר חוב זה. עם זאת גם כאן, הואיל ולא נסתרה בשלב זה טענתו של הנתבע לפיה לא היתה הצדקה להעמיד את האשראי של ויזה לפרעון מיידי, יש ליתן לנתבע רשות להגן לגבי סכום זה, בסך של 142,230 ש"ח, בצירוף הריבית החלה עליו על פי כתב התביעה.

7.         לגבי הנתבעת, הבנק תובע את תשלום יתרת החוב בחשבון המשותף בסך של 68,949 ש"ח וכן סך של 19,153 ש"ח בגין אשראי שהעמידה חברת ויזה. הנתבעת טוענת כי הבנק לא היה רשאי להעמיד לפרעון מיידי את האשראי שקיבלה מויזה, וכן לא היה רשאי להעמיד לפרעון מיידי ביום 26.7.2005 הלוואה ע"ס 44,585 ש"ח, באשר באותו מועד היתה יתרת החובה בחשבון בסכום של כ- 25,000 ש"ח (ראה דף חשבון נספח ג' לכתב התביעה), בתחום מסגרת האשראי. לדבריה, היא היתה מוכנה להמשיך ולפרוע את תשלומי ההלוואה בחשבון המשותף כסדרם, אך הבנק סרב לכך.

8.         הבנק טוען כי הנתבעת חרגה ממסגרת האשראי בחשבון המשותף. טענה זו אינה רלבנטית להעמדת ההלוואה לפרעון מיידי ביום  26.7.2005, שכן לכאורה, באותה עת, עמד החשבון ביתרת חובה בתחום מסגרת האשראי, ו"חטאי העבר" של חריגה מהמסגרת אינם רלבנטיים בהקשר זה.

9.         הבנק טוען כי בעת העמדת ההלוואה לפרעון מיידי ביום 26.7.2005, לא היתה בחשבון יתרת זכות מספקת לצורך פרעון תשלומי ההלוואה. טענה זו לא פורטה ובשלב זה לא ניתן לקבוע האם היא אכן נכונה.

10.        הבנק טוען כי היה זכאי להעמיד את ההלוואה בחשבון המשותף לפרעון מיידי בגלל מעשה הזיוף של הנתבע, הואיל ומדובר בבעלים משותף בחשבון. סבורני כי הטענה נכונה בכל הנוגע לנתבע עצמו, שחטא לטענתו שלו במעשה זיוף, אך קיים ספק אם הבנק רשאי היה למנוע מהנתבעת, שאין כל ראייה כי חטאה בענין זה, להמשיך ולשלם את תשלומי ההלוואה כסדרם. ייתכן ומכח עקרון תום הלב הבנק היה אמור לאפשר לנתבעת להמשיך ולפרוע את תשלומי ההלוואה כסדרם. לא ברור לי האם ההלוואה בחשבון המשותף ניתנה על יסוד אותו מצג כוזב של הנתבע, אם לאו. ככל הנראה, התשובה שלילית. אם ההלוואה בחשבון המשותף ניתנה בלא קשר למצג הכוזב, לכאורה לא היתה הצדקה לדרוש מהנתבעת את פרעונה המוקדם. ענין זה צריך להתלבן בשלב שמיעת הראיות.

            אני ער לעובדה שמיד לאחר שהבנק הזרים לחשבון העסקי סך של 375,000 ש"ח, על יסוד מצגו הכוזב של הנתבע, הועבר מהחשבון העסקי סך של 176,000 ש"ח לחשבון המשותף, דבר שהקטין את יתרת החובה מ- 196,050 ש"ח ל- 26,170 ש"ח בלבד. עם זאת, כפי שצויין בקשר לנתבע, קיים ספק האם הבנק היה רשאי להעמיד לפרעון מיידי את החוב בגין כרטיסי האשראי בחשבון המשותף, בסך של 142,230 ש"ח. אם לא היה עושה כן, ייתכן וממילא לא היה צורך בהעברת אותו סך של 176,000 ש"ח לחשבון המשותף.

11.        עם זאת, מחקירת הנתבעת עולה כי היא חדלה לשלם את תשלומי ההלוואה החלים עליה לשיטתה שלה מאז חודש ספטמבר 2005. על כן, הרשות להגן לנתבעת בגין ההלוואה בחשבון המשותף מותנית בכך שתשלם לבנק בתוך 30 יום את התשלומים החודשיים בגין ההלוואה מאז חדלה לשלמה ועד היום, וכי תשלם מכאן ואילך את תשלומי ההלוואה כסדרם (ראה התחייבותה בס' 17 לתצהירה). לענין זה יערוך הבנק תחשיב של גובה החוב בגין התשלומים שלא שולמו, בתוך 14 יום, ויעבירו לב"כ הנתבעת. במקרה של מחלוקת בענין התחשיב, הצדדים יהיו רשאים להביא הענין להכרעת בית המשפט.

12.        באשר להעמדת האשראי של חברת ויזה לפרעון מיידי, בסך של  19,153 ש"ח, יש ליתן לנתבעת רשות להגן בלא התנאה, על מנת לברר האם אכן הבנק היה רשאי לעשות כן. בס' 19 לתצהיר הנתבעת אין אמנם התייחסות ספציפית לאשראי שמקורו בחברת ויזה, אך הדיבור "אשראי בחשבון המשותף" עשוי להתייחס גם לאשראי זה, ועל כן אין מקום לקבוע כי מדובר בהרחבת חזית בשלב הסיכומים.

13.        הבנק רשאי ליטול פסק דין חלקי נגד הנתבע, בהתאם לעקרונות שפורטו לעיל.

14.        הצדדים יחליפו תצהירי גילוי מסמכים תוך 30 יום. התובע יגיש תצהירי עדות ראשית תוך 60 יום. הנתבעים יגישו תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום לאחר מכן. ישיבת קדם משפט תתקיים ביום 1.5.2006 בשעה 11:30.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ