החלטה בתיק א 40268/05

בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסך של 11,032 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מקוצר.

התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בהוצאה לאור של עיתוניים יומיים מקומונים וכדומה.

טוענת התובעת כי הנתבעת פרסמה את העסק שבבעלותה הקרוי "רהיטי הלפרין" ע"י התובעת ונותרה חייבת את סך התביעה.

מנגד טוענת הנתבעת כי מתוך שלוש חשבוניות שילמה שתיים וזאת מאחר שבחשבונית השלישית הופיע חיוב הגבוה ממה שסוכם עם נציגי התובעת בטרם הפרסום. בנוסף טענה הנתבעת כי מאחר ובאחד הפרסומים התובעת פרסמה מחירים אחרים ממה שהתבקש ונגרם נזק לנתבעת הוסכם כי תקבל כפיצוי פרסום ללא תשלום ולכן לא ברור מהות החיוב.

לטענת הנתבעת ביצעה גמר חשבון מול הגב' בתיה כהן מהתובעת.

דיון:

אנו מצויים בהליך של סדר דין מקוצר אך גם בזאת, אין על ביהמ"ש להיחפז ולעשות שימוש בסמכותו להכריע בתובענה אלא אם ברור הדבר ונעלה מכל ספק כי לנתבע אין סיכוי להצליח בהגנתו. ( ראה ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מה(1), 66, 70).  לשם כך יש להראות כי תצהירו של הנתבע אינו מגלה אף הגנה לכאורה.

נקבע פעמים רבות שבחינת בקשותיו של הנתבע, ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר,  אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם יש בטענה זו או אחרת ולו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה  כנגד גרסתה של התביעה.

יחד עם זאת, אם הטענות שבפי הנתבע הן טענות סרק או שטענותיו לא מפורטות, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י דחיית בקשת הנתבע ונעילת דלתות בית המשפט בפניו.

מחקירת הנתבעת 2 על תצהירה עולה כי היא אכן חתומה על טופס הזמנת הפרסום אך לטענתה שונו הפרטים לאחר שחתמה. דא עקא הנתבעת לא השכילה להציג העתק הטופס המראה אחרת, הסבר מניח את הדעת או גירסה ברורה בקשר למה היה כתוב בהזמנה לפני ה"זיוף" ומה נכתב לאחר מכן.

כן לא הצליחה  המצהירה להראות ולו קצה ראיה (כגון כרטיס הנהלת חשבונות של הנתבעת או אישור קבלה או גמר חשבון) לטענה לפיה סיכמה עם גב'  בתיה על גמר חשבון וסילוק כל חוב.

לאור האמור לעיל מן הדין היה שאדחה את בקשת רשות להתגונן או למצער אתנה זאת בהפקדת ערובה במלוא סכום התביעה, אך מכח ההלכות שנקבעו על חשיבות גישת האזרח לערכאות והכרה בזכות זו כזכות חוקתית,  הנני נותן לנתבעת רשות להתגונן.

יחד עם זאת,  ומאחר ומסתמנת נטייה להחמיר עם הנתבע בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות, בטענות הגנה לא רציניות ובחוסר פירוט (ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן  ראה ע"א  519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד  כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד  כ(4) 90,  וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401) הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן לנתבעת בהפקדת ערובה בסך 5,000 ש"ח  בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.

במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובעים רשאי  יהיה  להגיש  בקשה לפסיקתא לבית המשפט.

לאור סכום התביעה יועבר התיק לפסים של דיון מהיר וישמע בדיון מקדמי בתאריך    16.5.2006 בשעה  15:00.

תשומת לב ב"כ הצדדים להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, המתייחסות לתביעות בסד"מ, שניתנו בהם רשות להגן והועברו  לפסים של "הליך מהיר".

במאמר מוסגר אציין שהתנהגות ב"כ הנתבעת אינה מקובלת על ביהמ"ש. עורך דין החותם על בקשת רשות להתגונן בשם לקוח, נוטל על עצמו את הייצוג ובהעדר שחרור מייצוג בצורה מסודרת, חייב להתייצב לדיונים בבית המשפט ולא לשלוח את מרשו עם הניירות תוך הסבר כי "הדבר מספיק".

בטרם אסיק מסקנות מדבריה של הנתבעת, ב"כ הנתבעת, עו"ד לומברוזו, מתבקש להבהיר, תוך 7 ימים, מדוע לא התייצב לדיון שנקבע ליום 23.1.2006.

הוצאות הבקשה והדיון בסך 1,500 ש"ח + מע"מ על פי התוצאות בהליך העיקרי.