החלטה בתיק א 39982/06

בקשת נתבעת לסילוק תובענה על הסף מחמת השתק עילה ו/או השתק פלוגתא.

המשיב תבע את המבקשת, בגין הנזקים שנגרמו לכף ידו, לטענתו, בתאונה מיום 24.5.01, במהלך עבודתו כמפנה אשפה אצל המבקשת [להלן - " התאונה"].

קודם להגשת התביעה דנן פנה המשיב למוסד לבטוח לאומי וזה דחה את תביעתו בטענה כי לא נגרמה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בחוק. המשיב ערר על ההחלטה לבית הדין לעבודה בתל אביב [ב"ל 0020611/02]. בית הדין, מפי השופטת עציון דחה ביום 3.3.04 את תביעת המשיב  [להלן - " התביעה הראשונה" או " הערר" ו - " פסק הדין"].

לטענת המבקשת דין התובענה הנוכחית להידחות על הסף מחמת השתק עילה ו/או השתק פלוגתא. לטענתה, התביעה הראשונה נדחתה לאחר שנוהל הליך משפטי מלא, לרבות הגשת ראיות וחקירת המשיב ועדיו בחקירה נגדית. לטענתה, מושתק המשיב מלטעון לקיומו של האירוע הנטען, נוכח קביעתו  הפוזיטיבית של בית הדין בפסק הדין ולפיה התאונה כלל לא התרחשה.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו לא היה בית הדין מוסמך לדון בסוגיית קיומה או אי קיומה של התאונה אלא רק בסוגיה של הנזק. במעשיו אלה חרג בית הדין, לטענת המשיב, מסמכותו וקביעותיו ניתנו בחוסר סמכות מוחלט.

מעשה בי - דין

סעיף 394 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 [להלן: "חוק הביטוח הלאומי"] קובע:

            "394. לא תישמע בכל בית משפט או בית דין טענה הסותר פסק דין סופי של בית הדין לעבודה בשאלה אם מגיעה גמלה לפי פרק ה' או לא".

בנושא של מעשה בי-דין יש להבחין בין השתק עילה להשתק פלוגתא.

השתק עילה: בע"א 246/66, 247/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב (2) 561, 583 [להלן - "הלכת קלוז'נר"] מסביר כבוד הנשיא אגרנט את כלל השתק העילה:

            "כידוע תורת ה RES JUDICITA   של המשפט המקובל מושתתת על שני כללים עיקריים. הכלל האחד הוא : מקום שהתביעה נדונה לגופא והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה".

העמדה שהתגבשה בפסיקה לצורך הגדרת המושג עילת תביעה בהקשר זה, קבעה כי יש להפעיל את מבחן הזכות המהותית.

בתובענה הנוכחית תבע המשיב כאמור את המבקשת בגין התאונה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התביעה הראשונה בבית הדין לעבודה עסקה אמנם בפיצויים בגין אותה תאונה אך בוססה על חוק הביטוח הלאומי.

מן האמור לעיל עולה, כי התאונה הנטענת הולידה שתי תובענות נפרדות. התביעה הראשונה כלפי המוסד לביטוח לאומי נדונה והוכרעה ואילו השנייה - בגין נזקי הגוף, שנגרמו למשיב לטענתו טרם הוכרעה. מכאן שהעילה בתובענה הנוכחית לא הוכרעה עד כה והמשיב אינו מושתק מלהגישה מכוח עקרון של השתק עילה.

השתק פלוגתא: הכלל של השתק פלוגתא נקבע גם הוא בהלכת קלוז'נר, בעמ' 584:

"...הכלל העיקרי האחר הוא: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות".

ויודגש: רק כאשר הפלוגתא העולה, במסגרת ההליך השני היא אכן אותה פלוגתא שנדונה והוכרעה במסגרת ההליך הראשון, ניתן לומר, כי אכן מוצתה זכות ההתדיינות של בעל הדין במסגרת אותו הליך ועל כן מהווה ההכרעה שניתנה לגביה על ידי בית המשפט ממצא קונקלוסיבי בהליך השני.

ההכרעה בפלוגתא, לצורך הפעלתו של כלל ההשתק, צריך שתהא בקביעת ממצא עובדתי או בקביעת מסקנה משפטית לחובתו של בעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק במסגרת התובענה השנייה, שכן מעצם מהותו, מכוון הכלל של השתק פלוגתא למנוע את בעל הדין מלהעלות טענה הסותרת או מכחישה ממצא עובדתי או מסקנה משפטית שקבע בית המשפט בהתדיינות קודמת בין אותם צדדים [ע"א 514/63 בדיחי נ' בדיחי, פ"ד יח (2) 412, 417; ע"א 436/58, 461/58, 43/59 ביטום מפעלים כימיים בע"מ נ' מנהיים, פ"ד יג (2) 937, 943].

התביעה הראשונה במקרה שלפנינו הייתה תביעה לגמלה לפי חוק הביטוח הלאומי ועל כן חל סעיף 394 המרחיב את כללי ההשתק הרגילים. בעניין זה נקבע כי:

"...אין שום סיבה שלא להחיל את דיני ההשתק הרגילים לגבי כל ענין שסעיף 394 לחוק הביטוח הלאומי לא חל עליו, גם כשההשתק נובע מקביעה של בית-הדין לעבודה, ...דהיינו שדי בכך שבעל הדין שלחובתו נקבע  המימצא העובדתי היוצר אתה השתק יהיה בעל-דין בכל אחד משני ההליכים. כל זה בכפוף לסייג זה, שאם המימצא שעליו נשענת הטענה של השתק פלוגתא נקבע על-ידי בית הדין לעבודה על יסוד דיני ראיות שונים מאלו הנהוגים בבית-המשפט, לא תישמע טענת השתק פלוגתא". [ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ פ"ד נד (1) 642, 656 , להלן - " הלכת סררו"].

במקרה שלפנינו דחתה  השופטת עציון מבית הדין לעבודה את גרסת המשיב לגבי עצם התרחשות התאונה תוך הבעת אי אמון בעדותו ותוך קביעת ממצאים פוזיטיביים: