1. לפני בקשה מטעם התובע למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפלסטיקה.
ואלה עיקרי הטענות הנדרשות לענייננו
2. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע, רופא מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, אשר ניתח את התובע אפו בשנת 1994 בעקבות תאונת דרכים שאירעה לתובע במהלך שנת 1991. לטענת התובע, לאחר הניתוח נתברר כי יהיה צורך לבצע ניתוח נוסף לצורך תיקון מספר בעיות שנתגלו לאחר הניתוח הראשון וכי יהיה ניתן לבצע את הניתוח הנוסף כאמור, רק כעבור 6-7 שנים. ממשיך התובע וטוען כי הנתבע התחייב כי הניתוח הנוסף יבוצע ללא תשלום נוסף. משחלפו השנים וכאשר פנה התובע לנתבע לצורך קביעת תור לניתוח, הכחיש הנתבע את התחייבותו.
על כן, הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבע בגין הפרת התחייבותו של הנתבע ועותר לחייבו לשלם לו סך של 20,000 ש"ח - עלות התיקונים הנדרשים באפו.
3. לטענת התובע, ניסיונותיו לקבלת חוות דעת רפואית בתחום הפלסטיקה לצורך צירופה לכתב התביעה נכשלו מן הטעם כי הרופאים אליהם פנה, סירבו ליתן חוות דעת כנגד עמית למקצוע (הנתבע).
התובע צרף לבקשתו תצהיר בו הצהיר, בין היתר, כי "
פניתי ל-ארבעה רופאים וביקשתי לקבל חוו"ד רפואית אך בכל פעם מחדש נתקלתי בתשובה אחידה לפיה אין ברצון הרופאים להגיש חוו"ד רפואית כנגד קולגה שלהם למרות שבשיחות בע"פ תיארו את אשר נדרש לתקן ואת העלות הכספית הנדרשת בסך 20,000 ש"ח בקירוב".
4. הנתבע מתנגד לבקשה. לטענתו, דין התביעה להידחות על הסף בטענת היעדר עילה והתיישנות. יאמר כבר עתה כי אין מקום לדון בטענות אלו של הנתבע אשר נטענו במסגרת תגובה לבקשת התובע. אם וככל שהנתבע עומד על טענותיו אלו, יתכבד ויגיש בקשה נפרדת בעניין ויעבירה לתגובתו של התובע.
לגופו של עניין, טוען הנתבע כי התובע לא פרט את זהות המומחים הרפואיים אליהם פנה וכי לרשות התובע היה מספיק זמן על מנת לאתר מומחה אחר שכן יאות ליתן חוות דעת בעניין. עוד טוען הנתבע כי עילת התביעה הינה הפרת הסכם והסעד המבוקש הינו סעד כספי בעילה חוזית וגם מכאן שאין מקום למינוי מומחה רפואי.
דיון
5. תקנה 127 לתקנות קובעת כי :
"
רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
תקנה 130 לתקנות קובעת כי :
"
(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לעניין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן - מומחה מטעם בית המשפט)".
כבר נקבע כי בנסיבות מיוחדות שילובן של תקנה 127 ותקנה 130 מאפשר לביהמ"ש לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת מטעמו ולמנות מומחה מיוזמתו.
ברע"א 10251/02
אפרים כץ - חמים וטעים נ' חנה דואני ואח', פ"ד נז(1) 797, נקבע כי "
טענתו של המבקש היא שעל-מנת למנות מומחה מטעם בית-המשפט לפי תקנה 130 נדרש שיהיה "ענין שבמחלוקת", והמחלוקת נוצרת רק לאחר שהוגשו חוות-דעת מטעם הצדדים בהתאם לתקנה 127.
אין לקבל הטענה.
שילובן של תקנות 127 ו-130 מאפשר לבית-המשפט לפטור בעל-דין מהגשת חוות-דעת רפואית ולמנות בנסיבות מיוחדות מומחה ביוזמתו אף ללא הגשת חוות-דעת על-ידי הצד המעוניין במינוי המומחה (השוו רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי [1]). הדבר מתאפשר על-ידי מתן פטור מהגשת חוות-דעת מטעם הצדדים לפי תקנה 127, המשולב במינוי מומחה מטעם בית- המשפט לפי תקנה 130. הנני סבור שבנסיבות המקרה הנדון, לאור המלצתו של פרופסור שטיין ולאור השלב שהדיון הגיע אליו, מתקיימים טעמים מיוחדים למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי ללא שתוגשנה קודם לכן חוות-דעת של מומחים רפואיים מטעם הצדדים בתחום זה. מכל מקום, בנסיבות המקרה אין להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי למינוי מומחה כאמור." (ההדגשות אינן במקור - א.ק.)
בבר"ע (מחוזי ת"א) 1583/03
אררט חב' לביטוח בע"מ נ' ברק, דינים מחוזי, כרך לג (6), 865, אישר בית המשפט את החלטת בית משפט השלום לפיה מינה בית המשפט מומחים רפואיים מטעמו לצורך בדיקת התובע. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בנסיבות מיוחדות בהן מדובר בתובע אשר אינו עובד מאז קרות התאונה, מצבו הכלכלי קשה וחיובו במימון ימנע ממנו להוכיח טענותיו בעניין הרפואי, הרי שיש מקום לפטור אותו מהחובה לצרף חוות דעת מטעמו.
6. בענייננו, אין המדובר בתובע המצוי במצב כלכלי קשה. טיעונו היחיד של התובע הוא שלא נמצא מומחה רפואי אשר יסכים ליתן חוות דעת כנגד הנתבע.
7. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובתגובה, סבור אני כי דין הבקשה להדחות. הסתפקות בהצהרת התובע לפיה נעשתה פנייה לארבעה מומחים וכי אלו סירבו ליתן חוות דעת וזאת מבלי לפרט את זהות אותם המומחים ומבלי לפרט את הניסיונות שנעשו בהמשך על מנת לקבל חוות דעת כאמור, לא מהווה טעם מיוחד המצדיק היעתרות לבקשה.
במסגרת ת.א. 10207/04 (שלום - חיפה)
פיטוסי חגית נ' ד"ר מוסקונה רוני ואח'
, נפסק כי: