החלטה בתיק א 32194/04

1.         לפני שתי בקשות למתן רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה לפי סדר דין מקוצר ע"י בנק (המשיב). סך התביעה: 417,412.98 ש"ח.

2.         כתב התביעה הוגש כנגד 6 נתבעים. ארבעת המבקשים וכן שני נתבעים נוספים. לפי הנטען בכתב התביעה, המבקשים בבש"א 180226/05 (שהם נתבעים 1,2) הם בעלי חשבון אצל המשיב ואילו שאר הנתבעים (המבקשים בבש"א 180223/05 וכן שני נתבעים נוספים) הם ערבים. המבקשים בבש"א 180223/05 (נתבעים 3,4) חתמו על כתב ערבות מוגבלת בסכום של 75,000 ש"ח ושני הנתבעים הנוספים (נתבעים 5,6) חתמו על כתב ערבות מוגבלת בסכום של 50,000 $.

יצוין כבר כאן כי כנגד הנתבע 6 (יעקב בן גור) ניתן פסק דין בהסכמה לפי הסדר פשרה שבין הצדדים. בכל הנוגע לנתבע 5 (עמנואל מנור), ניתנה ארכה להגשתה של בקשה למתן רשות להתגונן לנוכח מו"מ המתנהל בין הצדדים. לפיכך עניינן של הבקשות שלפני בנתבעים 1-4 בלבד.

3.         לפי הנטען בכתב התביעה, סכום התביעה הוא יתרת חובם של הנתבעים 1,2 ומשכך יש לחייבם לשלמו לבנק. בכל הנוגע לנתבעים 3 ו-4, נטען כי יש לחייבם בסך של 99,242.09 ש"ח (לפי הפירוט בסעיף 17.3 לכתב התביעה) בהתאם לערבותם.

תמצית טעוני המבקשים בבש"א 180226/05

4.         המבקשים בבש"א 180226/05 (להלן גם - " הלווים") טוענים בבקשתם בתמצית כדלקמן:

א.                  בסוף שנת 2000 או בסמוך לכך, הבנק העביר, על דעת עצמו וללא הרשאה, יתרת חובה שהיתה בחשבון של חברה בשם קנרו אחזקות (1996) בע"מ (להלן - " החברה"), אשר המבקש 1 (אמנון שדמי) היה אחד מבעלי מניותיה, לחשבונם של הלווים, שהוא נשוא התובענה (להלן - " החשבון" או " חשבון הלווים"). פעולה זו שבוצעה שלא כדין גרמה לגידול משמעותי של יתרת החובה בחשבון הלווים, ולחריגה ממסגרת האשראי. כמו כן גרמה הפעולה האמורה לחילול שיקים והפיכת החשבון למוגבל ומשכך גרמה ללווים נזקים רבים. המבקשים טוענים כי יש להפחית את הסכום שהועבר והשלכותיו (ריביות, הצמדות וכו') וכן לקזז את הנזקים שנגרמו בשל דרך הילוכו של הבנק.

ב.                  שיקים בסכום כולל של כ-90,000 ש"ח שהופקדו בחשבון הלווים וחוללו (להלן - " השיקים"), מוחזקים בידיו של הבנק וזה אינו מאפשר ללווים לנסות ולגבותם. כן נטען שנציגי הבנק הבטיחו ללווים, במועד בו הופקדו השקים, שהגורם אשר מסר אותם (נתבע 5 בתובענה) הוא אמין, והשיקים אמורים להיפרע ללא קושי. הלווים טוענים כי יש מקום להפחית את סכום השיקים וכן את השלכות אי פרעונם (ריביות וכו').

הלווים טוענים כי השפעת הסכומים הנקובים בשני הטיעונים לעיל על יתרת החובה בחשבון היא דרמטית וכי קרוב לוודאי כי לו היה הבנק פועל כדין, היה החשבון נותר במסגרת האשראי המאושרת שלו והבנק לא היה רשאי כלל להגיש את התובענה.

ג.                   עוד נטען כי הבנק נמנע מלהעביר ללווים את מלוא המסמכים אשר נתבקשו ממנו ובפרט דפי חשבון לחודשים אמצע ספטמבר 2000 - תחילת דצמבר 2000 שהם חודשים הרלוונטיים לטענה א' לעיל ומשכך לא התאפשר למבקשים לכמת את נזקם לגבי תקופה זו.

ד.                  בסמוך למועד הגשת התובענה, הופקדו על ידי הלווים, בחשבון, סכומים גדולים (כ-660,000 ש"ח) אשר למיטב ידיעתם, סילקו את ההלוואות שהן בבסיס החוב הנתבע בתובענה.

לאור הטיעונים האמורים סבורים הלווים כי דין התביעה להתברר לפי סדר דין רגיל (ואין מקומה בסדר דין מקוצר) וכי יש מקום ליתן להם רשות להתגונן.

5.         בדיון שהתקיים ביום 6.9.06 הוסיפו הלווים טיעון נוסף ולפיו הסכום ששולם על ידי הנתבע מס' 6 במסגרת הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בינו ובין הבנק (סכום שהוא גבוה מסכום התובענה כאן), מייתר למעשה את התובענה שכן יש מקום להפחיתו מהסכום אותו דורש הבנק.

תמצית טיעוני המבקשים בבש"א 1 80223/05

6.         המבקשים בבש"א 180223/05 (להלן - " הערבים") טוענים בבקשתם, בתמצית, כי ערבותם ניתנה, בשנת 1999, עבור הלוואה מסוימת ("הלוואת בלון") על סך 75,000 ש"ח למבקש 1 בלבד, הלוואה זו נפרעה זה מכבר ובוודאי שאין לטעון כפי שנטען בתובענה, כי הם ערבים לחובות שני המבקשים ובהתייחס לחשבון בנק שנפתח ב-2003. משכך, לשיטת הערבים, התביעה כנגדם חסרת יסוד ויש לסלקה על הסף, לחילופין למחוק את כותרתה ולחילופי חילופין ליתן להם רשות להתגונן כנגדה. כן טוענים הערבים כי הבנק לא שלח להם הודעה כלשהיא מהלך שנים ואף באמור די כדי ליתן רשות להתגונן.

טענת הלווים בעניין משמעות הסכום ששילם הנתבע 6 לבנק, הועלתה למעשה גם על ידי הערבים באמצעות בא כוחם (שהוא בא כוחם של כל המבקשים בשתי הבקשות).

עמדת הבנק

7.         עמדתו של הבנק כלפי הבקשות, כפי שבאה לידי ביטוי במעמד הדיון, מדגישה בין השאר את הטיעונים הבאים: הבקשות אינן מפורטות בהתאם לחובתו של מבקש רשות להתגונן; המבקשת מס' 2 (רות שדמי) לא הגישה כלל תצהיר מטעמה ומשכך אין מקום להידרש לבקשתה; הטענה בעניין הסכם הפשרה עם הנתבע 6 לא הובאה כדין בתצהיר ואף אינה נכונה כעולה מההסדר ומהדין; טענת הערבים לגבי ההלוואה סותרת את המסמכים עליהם הם חתומים.

דיון

8.         בפתח הדיון יש לומר כי כל טענות המבקשים הן במהותן טענות הגנה. בניגוד לנטען, לא מצאתי כי יש בטיעונים כדי להביא למחיקת כותרת התובענה. כידוע, כשירותה של תובענה לידון לפי סדר דין מקוצר נבחנת לפי מסמכי התביעה. אין בטענות הגנה כנגד הסכומים או בעניין קיזוז כדי לגרוע מקציבות סכום או מכשירות אחרת לדיון לפי סדר דין מקוצר (ע"א 38/77 צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401).