בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
30502-06,171206-06
19/11/2006
|
בפני השופט:
צבי כספי
|
| - נגד - |
התובע:
בנק הפועלים בע"מ
|
הנתבע:
נג'מי אוסאמה
|
| החלטה |
לפי כתב התביעה שהוגש על ידי הבנק התובע (להלן: "הבנק") ב"סדר דין מקוצר", נותר הנתבע חייב לבנק סכומי כסף כמפורט בכתב התביעה, בגין הלוואה שנטל מהבנק בסכום כולל של -.547,000 ש"ח ביום 13.7.05 (להלן: "ההלוואה").
הסכם ההלוואה צורף לכתב התביעה כנספח ד'; כן צורפו לכתב התביעה המסמכים הבאים: הסכם תנאי פתיחת החשבון בסניף הבנק על נספחיו של אותו הסכם- נספח א' לכתב התביעה, מסמך המפרט יתרת החוב על פי ההלוואה- נספח ב', וכן אישור על שיעורי הריבית הנהוגים בבנק- נספח ג' לכתב התביעה.
הנתבע הגיש לבית המשפט בקשה הכוללת שלוש עתירות, חילופיות למעשה: דחיית התביעה על הסף, מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" ובקשה למתן רשות להתגונן.
על פי הסדר דיוני בין הצדדים ניתנת החלטה זו לעניין כל עתירות הנתבע בלא חקירת הנתבע ובלא דיון בע"פ אלא על פי הבקשה, התגובה לה והתשובה לתגובה שהוגשה על ידי הנתבע.
דין כל העתירות להדחות.
הבקשה למחיקת התביעה על הסף נסמכת על כך שהבנק לא מסר לנתבע את המסמכים שנדרשו על ידיו, לצרכי הגנתו, לטענתו, והכוונה היא למסמכים שעשויים, לאחר בדיקתם על ידי הנתבע, להעמיד לו הגנה כנגד התביעה לסתירת חשבונות הבנק כפי שנקבע בפסק הדין ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ ואח' נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פד"י מה3 עמ' 188 (להלן: "פסק הילולים") והפסיקה שבאה בעקבותיו.
השאלה מתי, איזה וכמה מסמכים יובאו על ידי בנק התובע את לקוחו ב"סדר דין מקוצר", לרבות מה המחיר שאמור אותו לקוח לשלם עבור אותם מסמכים, במסגרת בקשתו למתן רשות להתגונן נדונה פעמים רבות בבתי המשפט ומשמשת שאלת מחלוקת במקרים רבים, לרבות מקרה זה.
אלא שכאן אינני רואה כל צורך להידרש לנושא בכללותו הואיל ובין הצדדים נחתם הסכם להסדר חובותיו של הנתבע לבנק ביום 30.6.05 (נספח ג' לתגובת הבנק לבקשה) הוא ההסדר אשר לפיו הועמדה ההלוואה נשוא הדיון לנתבע, ובמסגרתו אישר הנתבע את נכונות חשבונותיו של הבנק וכי לא תהיה לו כל תביעה נגד הבנק (סעיף 10 להסדר הנ"ל).
לאור האמור בהסדר החוב הנ"ל מיותרת הדרישה לקבלת מסמכי החשבון בהיותה בלתי רלבנטית הואיל וממילא אין לנתבע כל טענת או זכות טענה כלפי הבנק בגין חשבונותיו.
בכך נגזר דינה של הבקשה למחיקת התביעה על הסף או לעניין המסמכים הנדרשים על ידי הנתבע לדחייה.
הוא הדין באשר לעניין מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר"; כלל הוא שהדרישה לצרוף מסמכים אשר על הבנק התובע ב"סדר דין מקוצר" לצרף היא דרישה מינימליסטית ודי באותם מסמכים אשר צוינו על ידי לעיל כדי לענות על התנאי של "ראשית ראיה" בכתב הנדרשת לעניין סדר דין זה [ "פסק הילולים" הנ"ל וכן ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 133 (להלן: "פס"ד רלפו");ע"א 592/89 אחים רייך (שדה אילן) בע"מ (בפירוק(ואח' נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, "דינים" עליון מג 302 (להלן: "פסק שדה אילן") ].
עוד יאמר כי בשלב זה אין המסמכים המצורפים על ידי הבנק נדרשים לעמוד בתנאי "רשומה מוסדית" כפי סעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשמ"א - 1971, וכך גם לעניין המסמך עליו נסמך הבנק לעניין אישור גובה הריבית הנהוגה בו [ ע"א 424/86 נאות מרינה בת ים בע"מ ואח' נ. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פד"י מג2 עמ' 355 ו"פסק הילולים" הנ"ל ].
מכאן שדין הבקשה למחיקת הכותרת להדחות.
לא נותרה אלא העתירה למתן רשות להתגונן אלא שגם זו אין בה ממש.
הנתבע העדיף לנסות אל מזלו בשתי העתירות הקודמות ותצהירו אינו מפרט הגנה של ממש; לאמור, התצהיר התומך בבקשתו כולל טענות שונות (וראוי לומר, מקובלות על כל מבקש רשות להתגונן) על רשלנות הבנק, ניצול מצבו הקשה של הנתבע, התניית שירות בשירות וכו' טענות נאות ויפות שהמשותף להן, לבד מכך שהן נטענות ברגיל, כאמור לעיל, הוא שאין להן כל פרוט ממשי.
כלל הוא כי "לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" [ ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ פד"י מב(1) עמ' 721 בעמ' 722; ע"א 217/85 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, פד"י מג(4) עמ' 614 בעמ' 615; ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' WARNER HOME VIDEO (U.K.) LTD. פד"י מו(2) עמ' 273 בעמ' 278 "פסק רלפו" הנ"ל; "פסק שדה אילן" הנ"ל; ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נט3 עמ' 41 ].
בהעדר פרוט כנדרש, גם דין העתירה למתן רשות להתגונן להדחות.
הבקשה על כל עתירותיה נדחית.
הנתבע ישא בהוצאות הבנק בבקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.2,000 ש"ח ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.