אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 2759/03

החלטה בתיק א 2759/03

תאריך פרסום : 22/09/2009 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום באר שבע
2759-03
21/11/2007
בפני השופט:
גדליה טהר-לב

- נגד -
התובע:
גואחניש משה
עו"ד מ. אלטרמן ואח'
הנתבע:
1. בן חור משה
2. כלל חברה לביטוח בע"מ
3. אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

עו"ד ש. מזרחי ואח'
החלטה

פתח דבר

1.        

א.         ביום 19.07.99 בסמוך לשעה 18:30 (לאור היום בתקופת שעון הקיץ) רכב משה גואחניש (להלן, "התובע" או "מר גואחניש") על האופנוע בעל נפח המנוע 550 סמ"ק מ.ר. 55-910-57 (להלן, "האופנוע") בהיותו בעל רשיון נהיגה לאופנועים בעלי נפח מנוע עד 500 סמ"ק וללא ביטוח. הוא נהג במסלול התנגשות, אשר הסתיים בצומת הרחובות בזל - ביאליק בבאר-שבע. התובע התקדם ברחוב ביאליק ולימינו התקרבה משאית לימוד מ.ר. 00-675-86 ברחוב בזל. פרטים נוספים על אופן קרות התאונה וזירתה יבוארו בהמשך. במשאית הלימוד נהג תלמיד בשם חאלד בחיץ (להלן, "חאלד" או "התלמיד") ולימינו ישב משה בן חור, אשר העביר לו שיעור בהיותו מורה נהיגה (להלן, "הנתבע" או "מר בן חור" או "המורה"). שני הרכבים התנגשו זה בזה בצומת הנ"ל (להלן, "התאונה"). עובר לתאונה בזמן היבלמותו נכנס האופנוע לסיחרור והחליק על הכביש. בשלב הזה התובע נפרד מן האופנוע וניזוק על ידי המשאית. בהעדר ביטוח תבע רוכב האופנוע, מר גואחניש, את מורה הנהיגה ואת חברות הביטוח הנתבעות 2 ו - 3 בגין נזקי גופו על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. זאת התביעה שלפנינו.

ב.         את התביעה פיצלנו, כך שהחלטתנו זו מתייחסת לשאלת החבות בלבד.

ג.          ייאמר, כי בכתב ההגנה [סעיף 1 (ד) שבו] נטען, שאין יריבות בין התובע לנתבעים (כולם - ג'ט"ל). טענה זו נזנחה בסכומי הנתבעים.

טענות הצדדים

2.         ניגש למלאכת ההכרעה בתביעה זו על ידי סקירת טענות הצדדים.

טענות התובע

א.         לפי התובע בסיכומיו, הוא התקרב לצומת על אופנועו במהירות נמוכה של 40 קמ"ש (סעיף 2 לסיכומי התובע). לשיטתו, הנסמכת, בין היתר, על עדותו של הולך רגל במקום, מר חיים טבדידישוילי, קודם הגיע התובע לצומת ואחר-כך נכנסה המשאית לצומת (סעיף 3 לסיכומי התובע). לטענת התובע, הנשענת על עדותם של בוחן התנועה, אורי לבל, ועל עדותו של התלמיד, בעת חציית הצומת נפתח לנוסעי המשאית שדה ראיה שמאלה לכיוונו של האופנוע של 100 מטר ויותר (סעיפים 4

ו - 5 לסיכומי התובע). בהמשך פסק דין זה נתייחס בפרוטרוט לשדה הראיה בצומת. די לענייננו, אם נציין עתה, כי , לטענת התובע, הנתבע התרשל, שהרי אילו בעת חציית הצומת היה מסתכל שמאלה, היה הנתבע רואה את האופנוע [סעיף 7 (ד) לסיכומי התובע]. עוד הדגיש התובע [בסעיף 7 (ה) לסיכומיו], כי לשמאלה של המשאית, דהיינו בכיוון, ממנו בא האופנוע, היתה ישורת בת 100 מטר, אשר עבר מר גואחניש, התובע, במהירות 40 קמ"ש ב - 10 שניות. עוד טען התובע [בסעיף 7 (ח) לסיכומיו], שאם נוסיף לאורך סימני ההחלקה, שהותיר האופנוע בכביש, באורך של 8.6 מטר, את זמן התגובה לקראת בלימת האופנוע במשך 1.05 שניות במהירות של 40 קמ"ש (מהירות, בה מתקדמים 11.11 מטרים בשניה - ג'ט"ל) נחזיר את האופנוע (בשיחזור רעיוני - ג'ט"ל) כ - 20 מטר. תוהה בא-כוחו המלומד של התובע, איפה היתה ראייתו של הנתבע (כלשון עורך-הדין המלומד) למשך 80 המטרים הנוספים, בהם כבר היה מר גואחניש, האופנוען, מצוי בשדה ראייתו של הנתבע?

            לאור המקובץ, טוען התובע, שהנתבע נושא באחריות לתאונה בשל רשלנותו. עוד טוען התובע [בסעיף 7 (ו) לסיכומיו], שרובץ לפתחו של הנתבע הנטל להוכיח, שלא התרשל, וזאת בהתאם לכלל "הדבר מדבר בעדו". בנוסף, טוען התובע [בסעיף 7 (י) לסיכומיו], שהנתבע נושא באחריות לתאונה בשל הפרתו את החובה החקוקה בתקנות 64 (ג) ו - 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, הדנות במתן זכות קדימה בצומת [כפי שיבואר בהמשך, הוצב תמרור ב - 36 ("האט ותן זכות קדימה") בכיוון נסיעת המשאית] ובחציית צומת רק אם ביכולת הנהג לחצותו ללא הפרעה (כאן אין חולק, כי בשל מערכת הדוושות הכפולה ברכב הלימוד מורה הנהיגה אחראי לנהיגת המשאית). לבסוף, במענה לטענה, שהתובע גרם לתאונה, כשבלם באופן בלתי ראוי וגרם לסיחרור האופנוע וזריקתו ממנו בעת החלקתו, טוען התובע, שכאשר הנתבע קיפח את זכות הקדימה, אין לנתבע אלא להלין על עצמו [כלשון בא-כוחו המלומד של התובע בסעיף 7 (ב) לסיכומיו].

טענות הנתבעים

ב.         עיקרי טענות הנתבעים הם, שהתאונה נגרמה בשל רשלנותו של התובע ושלו בלבד. רשלנותו זו של התובע, כך נטען, החלה בנהיגתו באופנוע, אשר רכש, בעל נפח המנוע, שאינו מורשה לנהוג בו ובלא שרכש ביטוח חובה (סעיף 1 לסיכומי הנתבעים). לפי טענת הנתבעים, כאשר התובע נהג לכיוון הצומת, הנתבע הגיע לצומת במשאית, כאשר שדה ראיתו (ושל תלמיד הנהיגה שלו - ג'ט"ל) חסום בכיוון נסיעת האופנוע לשמאלו על ידי שורת כלי רכב חונים, אשר הראשון מהם היה משאית גבוהה. במצב זה, לטענת הנתבעים, התלמיד, שנהג במשאית, עצר פעמיים, בפעם הראשונה לפני קו הצומת ובפעם השניה בטרם נפתח שדה הראיה שמאלה משום שורת הרכבים החונים. אזי, לפי הטענה, גלשה המשאית קדימה בהילוך שני, שהוא המקביל להילוך הראשון ברכב פרטי, במהירות אפסית, וזאת, לפי הטענה, תוך הבדיקה שמאלה בעת, שנפתח שדה הראיה, שאין כל רכב, המגיע משמאל. נטען, שבמצב זה המשאית חצתה בכל אורכה את המחצית הראשונה של הצומת, כאשר מרבית אורכה היתה כבר מצויה מעבר לשדרת ההפרדה, כשהתנגש האופנוע במשאית (סעיף 2 לסיכומי הנתבעים). עוד נטען (בעמ' 16 לסיכומי הנתבעים), שהסיבה לתאונה היתה, שהתובע בלם את האופנוע בבלם האחורי בלבד במקום לבלום באמצעות הבלם הקדמי והבלם האחורי ביחד. עוד נטען (בעמ' 17 לסיכומי הנתבעים), שכל, אשר היה על התובע לעשות, כדי למנוע את התאונה, היה להאט את נסיעתו, להסיט את הכידון קלות ימינה ולעבור מאחורי המשאית. במקום זאת, מפאת חוסר מיומנותו, בלם התובע, כאמור, בבלם האחורי בלבד, דבר שהביא לסיחרור האופנוע ולהחלקתו (עמ' 16 לסיכומי הנתבעים). עוד טענו הנתבעים, שכפי שבמשפט בפני בית משפט השלום לתעבורה בבאר-שבע כב' השופט לנדסמן ראה לנכון לזכות את הנתבע מכתב האישום נגדו, המבוסס על רשלנות, משלא התווספה לפנינו אף ראיה בהליך האזרחי, יש לקבוע, שלא הוכחה רשלנותו של הנתבע [סעיף 3 (א) ועמ' 23 לסיכומי הנתבעים]. תוך ההצבעה על עבודתו הלקויה של בוחן התנועה, מר אורי לבל, לפי טענתם, טענו הנתבעים, שהתובע לא הביא בדל ראיה להוכיח, כי בהשוואת מהירות האופנוע למהירות המשאית, ניתן היה להבחין בשלב כלשהו באופנוע (עמ' 23 לסיכומי הנתבעים). עוד טענו הנתבעים, שלא הונח היסוד להעברת נטל ההוכחה לכתפי הנתבעים, לפי הכלל "הדבר מדבר בעדו" (עמ' 24 לסיכומי הנתבעים). גם טענו הנתבעים, שאפילו הוכחה רשלנות הנתבע, דבר המוכחש על ידם, הרי רשלנותו התורמת של התובע מגיעה לכדי 100% ומנתקת את הקשר הסיבתי (עמ' 26 לסיכומי הנתבעים). גם נטען (בעמ' 25 לסיכומי הנתבעים), כי התובע הסתכן מרצון, וכי לא הוכחה העילה של הפרת חובה חקוקה (עמ' 23 לסיכומי הנתבעים). לבסוף, נטען, שאין בעצם אי-ההבחנה באופנוע, כדי להוות רשלנות מקום, שתנאיי הדרך מנעו זאת, וכי טענות התובע בסיכומיו, הנסמכים על אורך סימני ההחלקה ועל זמן התגובה של 1.05 שניות אצל האופנוען, הן טענות, אשר לא הוכחו בעת ההוכחות (עמ' 26 לסיכומי הנתבעים).

הערות מקדמיות

3.        

א.         משום העלאת הנושא בסיכומי הנתבעים, אקדים ואומר, שזיכויו של הנתבע בהליך הפלילי אינו מחייב את דחיית התביעה דנן. הרי, בפלילים נדרשת ההוכחה מעבר לכל ספק סביר, ואילו בהליך אזרחי זה נדרשת ההוכחה, לפי מאזן ההסתברות בלבד.

ב.         באופן כללי ניתן לומר, שקיימים ליקויי מהימנות הן אצל עדי התביעה והן אצל עדי ההגנה בתיק זה.  לדוגמא, במהלך חקירתו הנגדית העיד התובע, שהוא בלם את אופנועו הן באמצעות הבלם הקדמי והן באמצעות הבלם האחורי (עמ' 2 שורות 2-3 לפרטיכל). עדות זו סותרת את הנאמר בסעיף 10 לתצהירו בעדות ראשית.

            עדותו של מר טבדידישוילי (עובר האורח, שנעמד באי-התנועה באמצע רח' ביאליק, לימינה של המשאית) לוקה באי בהירות. תוך שהוא העיד, שהיה מרוכז יותר באופנוע מאשר במשאית (עמ' 6 שורות 14-15 לפרטיכל) העיד מר טבדידישוילי: "זה נכון שאמרתי במשפט התעבורתי שהמשאית נסעה לאט לאט. כך היה, אני יודע?!"

            גם עדותו של התלמיד, מר חאלד בחיץ, אינה חפה מכל ספק. הוא העיד לפנינו באופן חד משמעי, שעצר את המשאית בעצירה מוחלטת פעמיים טרם חצה את הצומת (עמ' 10 שורות 14-16 וגם עמ' 11 שורות 17-19 לפרטיכל). לעומת זאת, בהודעתו מיום 20.07.99 במשטרה (נ/2) תאר עד זה, כיצד נסע במהירות של "כמעט עצירה" (נ/2 שורה 9) וכיצד לאחר הסתכלותו (שמאלה - ג'ט"ל) החל לנסוע לאט לאט (נ/2 שורות 13-16). ואולם, אין בחקירתו המשטרתית כל התייחסות לשתי עצירות [התלמיד  הסביר זאת כחסר ברישום הודעתו במשטרה (עמ' 14 שורות 24-25 לפרטיכל)].

            למרות כל זאת, ניתן להגיע לממצאים בתביעה זו על בסיס מאזן ההסתברות.

מבנה הצומת ושדה הראיה מן המשאית

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ