הבקשה
בפני בקשה של הנתבעת,
כלל חברה לביטוח בע"מ, לכלול תוצאות של בדיקת פוליגרף שנערכה למר דן שפירא, שהינו שותף בתובעת,
קאראט שיווק מוצרי מזון בע"מ, כראיה בין ראיות ההגנה. התובעת מתנגדת לכך מכל וכל.
השאלה הינה בתמצית זו:
בהעדר כתב הסכמה לבדיקה, בהעדר הסכמה כלשהיא לגבי תוצאות הבדיקה והשימוש בהן, אך כאשר הבדיקה עצמה נעשתה בהסכמה - האם יש להתיר צירוף תוצאות הבדיקה למכלול הראיות בתיק, כראיה בין ראיות אחרות, או שמא אין להזקק להן בכלל.
הרקע
העובדות הצריכות לענין אינן שנויות במחלוקת: התובעת הגישה תביעה לתגמולי ביטוח כנגד הנתבעת, אשר ביטחה אותה במועד הרלוונטי בביטוח מקיף, וזאת בשל גניבת שניים מרכבי התובעת. הנתבעת לא קיבלה את גרסת אנשי התובעת לענין קרות אירוע הגניבה וסירבה לשלם תגמולי ביטוח. הנתבעת הציעה לתובעת שמר דן שפירא, שותף בחברה ומי שהיה נהג הרכב, יעבור בדיקת פוליגרף בענין זה, והתובעת (כמו גם מר שפירא עצמו) הסכימו לכך. לא נחתם כתב הסכמה, לא הוסכם דבר בקשר לתוצאות הפוליגרף והנתבעת מציינת במפורש, כי לא הוסכם בשום שלב על ידי הצדדים, שתוצאות הבדיקה תשמשנה כראיה מכריעה. מר שפירא ביצע את הבדיקה.
טעוני המבקשת - הנתבעת
הנתבעת, אשר צירפה את תוצאות הבדיקה ואת תצהיר בודק הפוליגרף לבקשתה, טוענת כי יש לקבל את הבדיקה כראיה בין כלל הראיות, וכי יש לראות בהסכמתו של מר שפירא להבדק משום הסכמה לכלול את התוצאות בין הראיות. לטענתה, ברור שאילו היתה התוצאה לטובת התובעת, היתה התובעת עומדת על הגשתה כראיה, וסירובה של התובעת לצירוף התוצאות כעת, מאחר שאינן נוחות לה, מהווה חוסר תום לב. לדבריה, ברור לכל, כי הסכמה לבדיקת פוליגרף, ללא כתב הסכמה להכרעה על פי תוצאותיה, משמעותה אחת ויחידה: הבדיקה תשמש ראיה נוספת במכלול הראיות המרכיבות את התובענה, אלא אם הותנה ונאמר אחרת.
טעוני המשיבה - התובעת
התובעת טוענת, כי יש לדחות את הבקשה מכל וכל, ואף מציינת שעצם צירוף תוצאות הבדיקה לבקשה, בטרם קבלת היתר כמבוקש, מהווה נסיון פסול להשפיע על בית המשפט וכבר בכך די כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף. לגופו של ענין, טוענת התובעת, כי מכשיר הפוליגרף מעולם לא הוכר כאמצעי אמין לגילוי האמת, ובית המשפט קבע שממצאי הבדיקה פסולים מלשמש ראיה בבית המשפט, אלא אם בעלי הדין הגיעו להסכם מפורש וחד משמעי, לפיו תשמשנה התוצאות כראיה כלשהי. כאן לא הוסכם דבר, ולכן אין להזקק לתוצאות כלל, גם לא כראיה מיני ראיות אחרות.
הכרעה
עיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה (הנתבעת לא ניצלה זכותה להשיב לתגובה) ובאסמכתאות המשפטיות שצירפו הצדדים. אני מוצאת לנכון להעיר, בפתח הדברים, כי צירוף תוצאות הפוליגרף לבקשה, שענינה קבלת רשות לצרף את התוצאות לחומר הראיות, אינה התנהגות ראויה בעיני. הנתבעת יכלה להגיש בקשתה מבלי לפגום כהוא זה בתוקפה ובנימוקיה, מבלי לצרף את המסמך שבמחלוקת. לא היה בו כל צורך, לטעמי, כדי להכריע בבקשה זו, שהמחלוקת בה היא משפטית ועל העובדות שבבסיסה אין כל מחלוקת. דבר זה אמנם לא ישפיע בכל צורה שהיא על שיקול דעתי בסופו של יום, אך גם למען מראית העין - ראוי היה שהנתבעת לא תנסה לצרף את המסמך בטרם קבלת רשות.
לגופו של ענין, אני מגיעה למסקנה, שדין הבקשה להדחות. אני מפנה לדבריו של כבוד השופט רובינשטיין, ברע"א 10235/04
זועבי נ' נאיף (החלטה אליה לא הפנו הצדדים), שניתנה ביום 1.3.05, בפיסקה ה(2) להחלטה, בה סוכמו ההלכות העיקריות בנושא (הציטוט מתוך מאגר "נבו"):
"נוכח מהותה של בדיקת הפוליגרף והספקות שהועלו לעניין מהימנותה, נקבע בפסיקה, גם בעקבות ועדה בראשות השופט (כתארו אז) יצחק כהן המנוח, כי במישור הפלילי תוצאות בדיקת הפוליגרף ותגובת הנאשם להצעה להיבדק בפוליגרף פסולות כראיה, וכן אין להביא לידיעת בית המשפט שנאשם או עד סירבו להיבדק בפוליגרף (ע"פ 993/93
אבוטבול נ' מדינת ישראל, פ"ד מח (1) 485, 495); חריג לכך נקבע באשר להליכי ביניים פליליים, כגון הליכי מעצר ושחרור בערובה - ראו סיכום הדברים בחוות דעת השופט בך בפרשת אבוטבול, שם. לעומת זאת במישור האזרחי - וחרף הספקות הכרוכים בבדיקה - נתקבלה גישה מקילה יותר; על פי פסיקה מאז ע"א 61/84
ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446, רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, לקבל כראיה את תוצאות הבדיקה בפוליגרף וזו יכול שתהא ראיה מכרעת בעניינם.
על בית המשפט לבדוק קיומה של הסכמה ממשית של הצדדים, הצריכה להתייחס הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה. ראו ע"א 678/86
חניפס נ' סהר חברה לביטוח, פ"ד מג(4) 177, 181 (השופט - כתארו אז - מצא); ע"א 1742/90
בית חרושת לנרות נ' אררט, (טרם פורסם) (הנשיא שמגר); ע"א 4022/97
סולפרד נ' עמישי, פ"ד נג(2) 522 (השופט - כתארו אז - אור); רע"א 6383/98
הפניקס נ' סרחאן (לא פורסם) (הנשיא ברק)." [ההדגשה הוספה - מ.ב.נ].
במקרה דנן, אין מחלוקת, שלא היתה "הסכמה ממשית של הצדדים" בהתייחס להגשת תוצאות הבדיקה, ואני קובעת, כי אין ללמוד על הסכמה כזו מכללא, מתוך הסכמת התובעת לשלוח את מר שפירא לפוליגרף. מאחר שכך, אין לאפשר צירוף התוצאות.
סיכומו של דבר - אני דוחה את הבקשה לצרף את תוצאות בדיקת הפוליגרף לחומר הראיות.
המזכירות תדאג להוציא את תוצאות הבדיקה ואת תצהיר בודק הפוליגרף מהתיק, ולהחזירם לב"כ הנתבעת.
לאור דברי לעיל בנוגע להתנהגות הנתבעת, שצירפה את תוצאות הבדיקה ללא קבלת רשות, ולאור דחיית הבקשה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות הבקשה, בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.
לאור הודעת הצדדים כי התיק בשל להוכחות, אני קובעת
דיון הוכחות ליום 3.5.07 בשעה 8:30 (עד 11:00). באותו יום ישמעו כל העדים (5 במספר) והצדדים יהיו ערוכים לסיכומים בעל פה.
ניתנה היום א' באב, תשס"ו (26 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.
מיכל ברק-נבו, שופטת
