החלטה בתיק א 25246/06

זו בקשת הנתבע 1 - המבקש, לסילוק התביעה כנגדו על הסף.

כלל הוא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף, הם בגדר אמצעיים הננקטים בלית ברירה ופיתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה - הוא לעולם עדיף. עת שבית המשפט מתבקש למחוק כתב תביעה מחוסר עילה - חייב בית המשפט לנהוג במשנה זהירות שכן המחיקה שוללת מן התובע את זכותו להביא את עניינו בפני בית המשפט. (ראה י. זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית בעמ' 387).

בענייננו - הוגשה על ידי המשיבה בנגד המבקש ואחרים, בגין תביעה כספית בסך 1,094,330 ש"ח בגין חוב כספי אשר לטענת המשיבה, אלו נותרו חבים לה, ואשר נוצר, לטענתה, במהלך חודש מאי 1997.

בבקשתו טוען המבקש כי עילת התביעה התיישנה ולפיכך דין התביעה להיות מסולקת על הסף. וכן, טוען הוא כי אין המדובר בהלוואה ועל כן אין המבקש חב בהשבתה; בנוסף, טוען המבקש להעדר יריבות, לאחר שגם על פי טענת המשיבה המדובר בכספים אשר נתנו למשיבה 3 ומשכך אין הוא חב בהשבתם.

בנוסף טוען המבקש לחוסר תום ליבה של המשיבה, אשר באי הגשת התובענה משך פרק זמן כה ארוך, יש בו כדי להצביע על ויתורה על הזכות המהותית כאשר חזקת הקניית הוודאות בדבר זכויות וחובותיו של המבקש, מכוח גם הגנה על אינטרס ההסתמכות שלו - גוברים על אינטרס שמירת זכותה של המשיבה 1 לעמוד אל תביעתה.

על פי האמור בכתב התביעה - שילמה המשיבה למשיבה 3 ביום 20.5.1997 שיק בסך של 270,000 ש"ח בצירוף מע"מ. ביום 26.5.1997 שילמה המשיבה 1 למשיבה 3 סך של 250,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים בעבור מה שילמה המשיבה.

טוענת המשיבה בכתב התביעה כי הכספים שולמו כהלוואה. טוען המבקש כי הכספים שולמו כמקדמה על חשבון עמלות על פי זיכרון דברים שנחתם ביום 18.05.1997 לפיו ביקשו המשיבה 1 והמשיבה 3 להקים מיזם משותף - סוכנות ביטוח אשר תפעל בתחום ביטוח חיים, ובתחום הביטוח האלמנטרי.

עילת התביעה אותה מעלה המשיבה 1 בכתב תביעתה, כנגד המבקש נובעת מהיותו בעל המניות במשיבה 3 שקיבלה את כספיי ההלוואה ממנה, לטענתה.

התיישנות ושיהוי

בכתב התביעה מעלה המשיבה 1 טענת תרמית והונאה מכוחה טוענת היא על פי סעיף 7  לחוק ההתיישנות - כי יש לראות את תחילת מרוץ ההתיישנות רק מיום 26.1.2006 הוא המועד בו קיבלה את תשובת עו"ד ד"ר עמרם מליץ לפיו - דחתה המשיבה 3 את דרישת המשיבה 1.

אין זה השלב המתאים להכריע בטענות העובדתיות המועלת ע"י הצדדים, ולפיכך דין טענת התיישנות התביעה להדחות בשלב זה, והיא תוכרע לאחר שמיעת הראיות בתיק.

ואדגיש - כעולה מסעיף 49 לכתב התביעה שהגישה המשיבה וכן מנספח י"ב לכתב התביעה, הנתבעים כפרו לראשונה לטענתה, בחובם לפרוע את הכספים רק ביום 29.1.06 כאשר לטענתה, עד למועד זה הציגו מצגים לפיהם תפרע ההלוואה, לרבות הכנת ההסכם לפירעון ההלוואה במהלך חודש מרץ 2003 שאף מועד חתימתו נדחה לטענתה, ביוזמתם של המבקש והנתבעים האחרים.

אשר על כן - למשיבה קיימת הזכות לברר את תביעתה - ולהראות כי תביעתה לא התיישנה.

העדר עילה

המחלוקת בין הצדדים -  אם הכספים שנתנה המשיבה 4 למשיבה 3 הם כספי הלוואה, כטענת התובעים או כספי מקדמה על חשבון עמלות, מן הראוי שתוכרע לאחר שמיעת הראיות בתיק העיקרי. העובדה שהכספים שולמו בצרוף מע"מ, וכנגדם הפיקה המשיבה 3 למשיבה 1 חשבונית מס כדין, איננה מעידה בהכרח שהמדובר בהלוואה. לטענת התובעת התשלום הוא פעולת אשראי על חשבון העמלות העתידיות, אשר לטענתה למרות שמדובר בפעולת אשראי, על סוכן הביטוח לנהוג במקדמה על חשבון עמלות כבעמלות ולהוציא חשבונית מע"מ. גם התובעת חייבת לנהוג בתשלום זה כבתשלום עמלה ולנכות מס במקור מהתשלום. אולם במערכת היחסים שבין חברת הביטוח לסוכן הביטוח, לטענת המשיבה 1 המדובר בחוב אשר דינו להיפרע מעמלות עתידות או מתשלומים של סוכן הביטוח לחברת הביטוח על חשבון חובו. גרסה זו של נוהג או הסכם בין הצדדים, מן הראוי שתבורר בפני בית המשפט, בדרך של הבאת ראיות ושמיעת עדים.

העדר יריבות

טוען המבקש כי אפילו נתנו הכספים ע"י המשיבה 1 למשיבה 3 - הרי שאין למשיבה כל עילה כנגד  המבקש ומשאיננו בעל מניות במשיבה 3, וזאת לאור עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

אין חולק כי המבקש איננו ולא היה בעל מניות במשיבה 3. המבקש מעיד בסעיף 10.2 לתצהירו כי מעולם לא הציג מצג כלפי הראל - המשיבה1, כאילו הוא בעל מניות במיניביט חיים. עוד מצהיר מר גבע כי מיניביט חיים היתה חברה בבעלותה של מיניביט אלמנטרי וצד שלישי נוסף ולימים, במהלך 2003 נמכרו מניותיה לחברת "אגרוביט החזקות בע"מ".

בתקופה הרלוונטית, מעיד המבקש בסעיף 7 לתצהירו התומך בבקשה, כי כיהן בתפקיד של מנהל כספים בחברת מיניביט סוכנות לביטוח אלמנטרי - (1994) בע"מ, שהינה אחת מבעלות המניות במיניביט חיים, עם צד ג' נוסף. מאז 2003 אין המבקש מועסק עוד ו/או עובד בתפקיד כלשהו במיניביט חיים.

המצהיר גבע צור לא נחקר בדיון שהתקיים בפני על האמור בתצהירו.

המשיבה 1 לא הציגה כל מסמך או ראיה מהם עולה ולו לכאורה כי כספים אשר נתנו על ידה למיניביט חיים, על פי זיכרון הדברים, הינם כספים שניתנו בין היתר למבקש. כך, גם לא נסתרה עדות המבקש בתצהירו, כי הכספים שנתנו התחייב הוא בהשבתם באופן אישי. על פי נספחים ד/1 וד/2 לכתב התביעה ציינה המשיבה 1 על גבי השיקים שהפיקה כי אלו ניתנו למיניביט.