עניינה של החלטה זו היא בבקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן נגד תביעה שהוגשה נגדם ב"סדר דין מקוצר" בגין שכירות נכס בחלק מבנה השייך לתובעת כמבואר להלן.
מתוך רצון לקצר וליעל את ההליכים נוצר מצב הפוך והם התמשכו, למעשה ללא צורך ממשי, כאשר פעולות שונות שננקטו כגון מינוי חוקר מטעמו של בית המשפט, לא הביאו לתוצאה שתביא לפתרון הסכסוך בתיק זה, שהוא אחר מיני כמה המתנהלים בין הצדדים.
עניין אחד כן הוסכם בין הצדדים, והוא הבסיס להחלטה זו, כי הטענה היחידה שעליה תתבסס בקשת הרשות להתגונן היא טענת הקיזוז של הנתבעים.
לאור זאת, מובן שאין לדון עוד בטענות נוספות שצצו להן בסיכומי הנתבעים, כמו לכך שהתביעה אינו ראויה לדיון ב"סדר דין מקוצר" (ראה סעיפים 8 עד 10 לסיכומי הנתבעים), או מאידך, טענה לפיה אין לנתבעים זכות קיזוז על פי החוזה שבין הצדדים או על פי הדין, טענות שבאות בשלב מאוחר ביותר, כאשר הסכמת הצדדים (ראה לעיל) והפעולות שננקטו לעניין קביעת סכומי הקיזוז, כמו מינוי החוקר היה בהם משום בירור הטענה לגופה.
שלש טענות קיזוז מעלים הנתבעים כלפי התובעת; הראשונה שבהן נוגעת לעלות ההשקעות אשר הושקעו על ידיהם במושכר, שהוא אולם המצוי כאמור במבנה השייך לתובעת ואשר הושכר להם כמפורט בהסכם השכירות נספח א' לכתב התביעה (להלן: "ההסכם"; ראה גם סעיף 3 לתצהיר הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע").
השקעות אלו, שלטעת הנתבעים השביחו את המושכר, לא ניתן לקזז, ככל שאין הן ניתנות לפרוק ולשימוש מחדש על ידי הנתבעים או לשימוש על ידי התובעת.
לפי סעיף 6.2 לחוזה, הותר לנתבעים לבצע התאמות במושכר ובלבד שהתאמות אלו יוסרו מהמושכר עם גמר תקופת השכירות והוא יוחזר במצבו הקודם; קרי, חובת הנתבעים היא להחזיר לתובעת את המושכר כפי שקבלו אותו; אין חובה למשכירה, התובעת, לשלם עבור שינוים שבוצעו בו, גם אם אותם שינויים משביחים, לגישת הנתבעים, את המושכר, כאשר יתכן ולגבי שוכר אחר של הנכס אין להם משמעות ואולי מהווים גם גורם מפריע.
"קיזוז" נוסף, שאינו בגדר של קיזוז, טוענים הנתבעים לעניין תשלום הפיצוי הקבוע בהסכם בסכום של -.5,000 $, בגין הפרה יסודית של ההסכם (סעיף 24.2 להסכם; סעיפים 11 עד 17 לסיכומי טענות הנתבעים).
אודה, לא הצלחתי להבין את מהותה של טענת קיזוז זו; ראשית יאמר, אין הנתבעים טוענים לזכות לפיצוי המגיעה להם בגין הפרה יסודית של ההסכם; שנית,
אם הבנתי נכון, "מעורבת" טענה זו עם טענה אחרת, לפיה היה על התובעת לנקוט צעדים לפנויי הנתבעים מהמושכר הרבה זמן לפני שנקטה אותם, הואיל וראתה שהם מתקשים לשלם את דמי השכירות ומשלא עשתה כן, פעלה שלא בתום לב (סעיף 12 לסיכומי הטענות); לבד מכך שאין בטענה כזו ולא כלום, לא הבנתי מה היא עושה ב"מתחם" הטענות הנוגעות ל"קיזוז" סכום הפיצוי הקבוע.
שלישית, עולה מסיכומי טענות הנתבעים שבמקביל מנהלת נגדם התובעת גם הליכים נוספים, לפחות שניים; לא נטען על ידיהם שבאותם הליכים נתבע גם סכום הפיצוי האמור, אך מסיכומי טענות התובעת אני למד שאכן סכום זה נתבע וככל הנראה גם נפסק לטובת התובעת (סעיף 13 לסיכומי התובעת); מאידך, סכום זה לא נתבע במסגרת התביעה הנוכחית.
לא מצאתי מקום לאפשר טענת "קיזוז", שאינה כלל טענת קיזוז, בגין סכום הפיצוי האמור, שאולי נפסק בתביעה אחרת, ואינו נדון כאן, ולא הבנתי גם מדוע יש לקזזו.
הקיזוז השלישי נוגע לחפצים ומיטלטלין ששיכים לנתבעים ונותרו במושכר.
לעניין זה יש לנתבעים הגנת קיזוז, אם יתברר, כפי שנראה כך, כי אותם חפצים נותרו במושכר, נעשה בהם שימוש או ניזוקו, ולא ניתן היה לנתבעים לקבל אותם לרשותם.
מינוי חוקר מטעמי נעשה על מנת שניתן יהיה לבדוק במדייק מה נותר במושכר ומה ניתן לקחת ועל מנת לצמצם את התביעה; אולם מסתבר, וראה לעניין זה גם דו"ח החוקר, שחלק מהמטלטלים מעוקל, לטובת התובעת (לעניין זה אתייחס בהמשך) חלק ניזוק וחלק הפך למעשה חסר שימוש עקב הבלאי.
לעניין חפצים אלה, יש לתת לנתבעים רשות להתגונן.
למען הסר ספקות, לאחר כל הבירורים שנעשו כוונתי היא לפריטים הבאים:
גשר תאורה, מזגנים, מראות, רצפת פרקט - כפוף לאפשרות פרוקה ושימוש מחודש בה וערכה כמשומשת/מפורקת במועד הרלבנטי, היינו במועד הפינוי, שתי ספות שני שולחנות, 32 כסאות, דסק מעץ.
שלש הערות לי לעניין קיזוז עלות החפצים הנ"ל:
