מבוא:
בפני בקשה להורות על מימוש הערובה הבנקאית, אשר הופקדה על ידי המבקש בתיק בית-המשפט במסגרת בקשתו לעיקול הנכס הידוע כגוש 7242 חלקה 86 (להלן: "
הדירה"), העברת סכום של 114,000 ש"ח לידי כונס הנכסים של הדירה והפקדת היתרה בקופת בית המשפט, זאת בכפוף לכך שיוסכם על-ידי המשיבה, כי המבקש לא יפונה מהדירה וימשיך להתגורר בה עד להכרעה בתיק.
המשיבה הגישה תגובה, לפיה היא מתנגדת לבקשה מטעמים שפרטה בתגובתה.
הרקע לבקשה
:
המבקש הגיש תביעה למתן פסק-דין הצהרתי כנגד המשיבה, לפיו זכויות הבעלות בדירה הינן של המבקש ולמתן צו לאכיפתן של זכויות אלה ולחילופין, לחייב את המשיבה לשלם לו סך של 1,200,000 ש"ח. בכתב התביעה טען המבקש, כי הוא הבעלים והמחזיק הבלעדי של הזכויות בדירה מכוח הסכם הלוואה מיום 1.8.00, במסגרתו הלווה למשיבה סך של 1,200,000 ש"ח. המבקש טען, כי הדירה נרכשה מכספי ההלוואה ומכספי משכנתא, אותה הוא פורע, בעצמו.
לטענת המשיבה, הסכם ההלוואה נולד במרמה, היא מעולם לא ביקשה מהמבקש סכום כספי כלשהו והדירה נרכשה על-ידה באמצעות משכנתא והלוואות שנטלה בעצמה וכן מכספים פרטיים שלה.
עוד קודם להגשת התביעה הגיש המבקש בקשה להטלת עיקול על הדירה ולמתן צווי מניעה זמניים. ביום 7.10.01 ניתנו צווים כמבוקש (בש"א 19896/01). לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים הורתה כב' השופטת ברוש על השארת צווי העיקול, בגובה 1,200,000 ש"ח, על כנם, בכפוף להמצאת הערבויות הבאות על ידי המבקש: התחייבות עצמית לכל נזק, ערבות בנקאית על סך 200,000 ש"ח ועירבון בסך 10,000 ש"ח (בש"א 19896/01).
בינתיים, פתח הבנק הממשכן בהליכי הוצאה לפועל כנגד המשיבה עקב אי עמידתה בהחזרי המשכנתא וביום 17.11.05 מונה כונס נכסים מטעם הבנק הממשכן לצורך מימוש ומכירת הדירה.
ביום 9.3.06 הגיש המבקש בקשה לביטול העיקול ולהשבת הערבויות (בש"א 6623/06). בבקשתו טען המבקש, כי מאחר ולנוכח הליכי המימוש של הדירה אין עוד כל משמעות לעיקול אשר היה אמור להבטיח את זכויותיו בדירה, הוא מבקש כי אורה על ביטול העיקול ועל השבת הערבויות שהמציא לידו.
המשיבה התנגדה לבקשה, ככל שהיא נוגעת להשבת הערבויות, בטענה, כי צו העיקול גרם לה לנזק קשה, אשר בגינו הוצאו הערבויות נשוא הבקשה וכי אם הערבויות תוחזרנה למבקש, לא יהיה כל מקור אחר לפיצוי המשיבה על נזקיה והפסדיה עקב מתן צו העיקול.
ביום 26.4.06 דחיתי את הבקשה, כדלהלן:
"משנדחתה תביעתו של בעל דין, הרי שעיקולים שהוטלו להבטחת תביעתו פוקעים עם מתן פסק- הדין. מנגד, אם התקבלה תביעתו של בעל דין שלבקשתו ניתנו הצווים, יישארו הצווים הזמניים וצווי העיקול בתקפם עד השלמת ביצועו של פסק-הדין..
אם ניתן סעד זמני להבטחת תביעתו של צד שזכה בדינו, הרי שעם מתן פסק-הדין הוא זכאי להשבת הערבויות שהופקדו לצורך הבטחת נזקיו של הצד האחר. מאידך, אם נדחתה תביעה שלהבטחתה ניתנו סעדים זמניים, רשאי הצד הזוכה להגיש תביעה או בקשה לחילוט הערבויות שניתנו. אם לא הוגשה תביעה שכזו תוך 6 חודשים מיום מתן פסק-הדין, יוחזרו כתבי הערבות והביטחונות שהופקדו לצד המפקיד (ראה תקנה 371 (ב) לתקנות).
לאור האמור, ברי כי
טרם בשלה העת להשבת
הערבויות ועל כן הבקשה נדחית."
(בש"א 6623/06, בעמ' 2).
בינתיים, ניתן צו לפינוי הדירה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל והפינוי נקבע ליום 1.7.06. המבקש הגיש בקשה לראש ההוצאה לפועל לדחות את הפיצוי לזמן קצר.
על רקע האמור, הוגשה בקשתו הנוכחית של המבקש.
טענות המבקש:
המבקש טוען כי פנה אל כונס הנכסים ואל המשיבה לצורך מציאת פתרון שייתר את הצורך לפנותו מהדירה. כונס הנכסים הודיע לצדדים, כי יהא מוכן להמתין עם הפינוי עד להכרעה בתובענה, בתנאי שהצדדים יגיעו להסדר מוסכם. המבקש טוען, כי הסכים לשלם את החוב שבפיגור מתוך כספי הערבות הבנקאית, בתנאי שיוסכם כי הוא ימשיך להתגורר בדירה עד להכרעה בתובענה ואולם המשיבה מתנגדת לכל הסדר כאמור. המבקש לא מוצא כל טעם ענייני שבגינו תסרב המשיבה להסדר המוצע. לפיכך, בכפוף להסכמת המשיבה, כי המבקש לא יפונה מהדירה, מתבקש בית המשפט להורות על מימוש הערובה הבנקאית, העברת סכום
