א
בית המשפט המחוזי נצרת
|
224-93
24/10/2006
|
בפני השופט:
הנשיא מנחם בן-דוד
|
| - נגד - |
התובע:
עאמד שאוקת לובאדי
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
על פי הנחייתו של בית המשפט העליון בתיק ע"א 1170/00 אני נדרש להחליט בבקשתו של התובע להציג ראיה נוספת לתיק. על מנת למקד את הדיון סביב הסוגיה שעומדת כאן להכרעה, אקדים ואפרט את השתלשלות העניינים בתיק עד כה.
המבקש - התובע, (להלן
"התובע"), הינו יליד שנת 1962 ותושב העיר שכם. בתאריך 17/7/92 הוא נפגע לטענתו מירי של כדור שפגע בגבו. הוא נותר נכה בשיעור של 100% מהפגיעה. בגין ארוע זה הגיש התובע את תביעתו הנוכחית באשר לשיטתו הוא נפגע מכדור "שנפלט" מרובה שהופעל על ידי חייל צה"ל (ראו סעיף 3ב' לכתב התביעה). הנתבעת ביקשה לדחות התביעה כנגדה באשר לשיטתה לא נפגע התובע כלל מירי של חיילי צה"ל ולחילופין ואם יקבע שלא כך הם פני הדברים, ממשיכה וטוענת הנתבעת, כי אז התקיימו נסיבות מנסיבות שונות המשחררות את חיילי צה"ל, ואותה בעקבותיהם, מחבות משפטית בגין הארוע. להלן אביא קטע מפסק הדין הראשון שניתן על ידי בתובענה וכך נאמר שם:
"מתוך הראיות שבאו בפני עולה כי הרקע להתרחשות הארוע, שבעיקרו
של דבר לא שנוי במחלוקת, היה כדלהלן: הימים היו ימי עיצומה
של האינתיפאדה. סמוך ליום הארוע התקיימו בחירות באונברסיטת
אל-נג'אח שבשכם. לכוחות הבטחון הגיעו ידיעות ולפיהן 6 מבוקשים
חמושים הסתננו לתחומי הקמפוס ומצויים שם.
כוחות הבטחון הטילו
עוצר על הקמפוס, סגרו עליו ותבעו כי המבוקשים יסגירו עצמם לידיהם.
אלה סירבו לעשות כן וכך ניצבו שני המחנות אלה מול אלה, בתחומי
הקמפוס הסטודנטים המגוננים על המבוקשים ומסביב לקמפוס חיילי
צה"ל הצרים עליהם. כל העת הזו הוטל עוצר כללי על העיר שכם.
לאחר
משא ומתן שארך מספר ימים הושגה פשרה ולפיה הוסכם כי המבוקשים
יעבירו את נשקם לשלטונות והם עצמם יצאו ויגורשו לירדן. לאחר השגת
ההסדר אך עוד בטרם הוא בוצע ושעה שהסגר על האוניברסיטה עדיין
נמשך, הוסר העוצר מעל העיר עצמה וכך ארע שעוד בטרם נפתחו שעריה
זרמו רבים מתושבי העיר אל עבר האניברסיטה. במקום נוצרה התקהלות
שהביאה להתפרעויות. כח של צה"ל נצטווה לפזר את המתקהלים. התובע
היה בין המתקהלים במקום. הוא וציבור המתקהלים שהיה סמוך אליו
נהדפו על ידי חיילי צה"ל אל עבר מתחם הסהר האדום, כאשר מהלך זה
