החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון אשר התקיים היום במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן אשר הוגשה על ידי המבקשת בעקבות תביעת המשיבה אשר הוגשה כנגדה בגין סך של 3,363 ש"ח.
המשיבה, שהינה מתווכת מקרקעין, טענה בכתב התביעה כי המבקשת הזמינה אצלה שירותי תיווך לאיתור דירה להשכרה ואף חתמה ביום 30/12/05 על הזמנה אשר צורפה כנספח לתביעה. בנוסף לכך נטען כי המשיבה הציגה בפני המבקשת דירה בקומה 3 בבית ברחוב העבודה 34 א' בתל אביב, דירה אותה שכרה המבקשת, בסופו של דבר, כפי שעולה מהסכם שכירות שהעתקו צורף אף הוא לתביעה, דירה אשר מופיעה בהזמנה הנ"ל.
בכתב התביעה התייחסות לכך שהושכרה הדירה בשכ"ד חודשי בסך 620$, ועל כן, אותו סכום, בתוספת מע"מ, משקף את דמי התיווך שהיה על המבקשת לשלם למשיבה - סך של 3,363 ש"ח.
לבסוף נטען כי המשיבה פנתה למבקשת ודרשה ממנה לשלם את שכרה של המשיבה, אולם המבקשת סירבה לעשות כן.
המבקשת הגישה תצהיר בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן ובו צוין כי אכן, פנתה המבקשת יחד עם בן זוגה למשיבה ביום 30/12/05, וזאת מתוך רצון לשכור דירה בתל אביב לתקופה של לפחות שנה אחת. בנוסף לכך, נטען כי המבקשת ובן זוגה חתמו על הזמנת שירותי תיווך לשכירת דירה בדמי שכירות חודשיים בסך של 600$ לחודש.
בתצהיר הנ"ל התייחסות לכך שהוצגה דירה ברחוב העבודה, אולם דובר בתקופת השכרה של 6 חודשים בלבד ועל כן - הודיעו המבקשת ובן זוגה למשיבה כי הם אינם מוכנים לבצע עסקת שכירות למשך תקופה כה קצרה, אולם, באם המשיבה תוכל לספק את דרישתם, יש לעדכן אותם בהתאם.
עוד הוצהר כי בהיעדר תשובה מהמשיבה, נאלצו המבקשת ובן זוגה לחפש דירה בכוחות עצמם, כאשר, בין השאר, מצאו דירה דרך מלאי הדירות באתר אינטרנט המתמחה במודעות נדל"ן ובדרך זו הגיעו לבעל הדירה, נערך סיור עם בעל הדירה ונחתם הסכם שכירות, כאשר שכר הדירה הועלה מ- 600$ לחודש ל- 620$ לחודש, לנוכח מספר מועמדים רב לשכירת הדירה.
המבקשת הצהירה בנוסף כי בעל הדירה, מר צבי יפה, הצהיר בפניה בצורה מפורשת כי לא מסר את הדירה למתווך וכי מדובר בתקופת שכירות מוצעת של שנה ולא של 6 חודשים. לבסוף, הוצהר כי המשיבה איננה עומדת בהגדרת חוק התיווך כגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב, וכל זאת כאשר המשיבה שינתה את הסכום אשר צוין בכתב ההתחייבות בגין דמי שכירות מ- 600$ ל- 620$, תיקון אשר נעשה ללא הסכמת וללא ידיעת המבקשת ואשר מצביע על חוסר תום הלב של המשיבה.
המבקשת נחקרה במסגרת חקירה נגדית על תצהירה ובמהלכה העידה כי אכן קיבלה ייעוץ משפטי לפני הגשת הבקשה. בנוסף לכך, עלה מן החקירה כי חלק גדול מהעובדות אינן בידיעתה כי אם בידיעת בן זוגה, כאשר שיחות הטלפון התבצעו עם בן זוגה.
כמו כן, עלה מן החקירה כי המבקשת הייתה מוכנה לשלם דמי תיווך יחסיים לתקופה, כאשר אם דובר בתקופת שכירות של שנה אחת - המשיבה הייתה מקבלת 600$.המבקשת אישרה במהלך החקירה כי המשיבה אכן הצליחה להאריך את תקופת השכירות מעבר לחצי שנה, כאשר ייתכן שמדובר ב- 8 חודשים, אולם ברגע שהמשיבה לא הסכימה לקבל תשלום יחסי כדמי תיווך - נסתיימה העסקה.
הצדדים סיכמו את טענותיהם בתום הדיון כאשר המבקשת חזרה בסיכומיה על טענותיה הנ"ל. המבקשת הדגישה כי המשיבה שינתה את הסכום אשר צוין בכתב ההתחייבות כדמי שכירות מ- 600$ ל- 620$ ללא הסכמת וללא ידיעת המבקשת. בנוסף לכך, המבקשת אישרה בסיכומיה כי היא אכן קיבלה את מספר הטלפון של בעל הדירה מהמשיבה.
ב"כ המשיבה סיכם את טענותיו וטען כי מהחקירה עלה כי המבקשת הייתה מוכנה לשלם דמי תיווך, אולם רק את החלק היחסי. ב"כ המשיבה חזר על כך שהמבקשת אכן קיבלה את מספר הטלפון של בעל הדירה מהמשיבה וכי ההסכם, בסופו של דבר, היה אותו הסכם שהושג על ידי המשיבה מאחר שבמקום לציין תקופת שכירות של 8 חודשים הוסכם בין המבקשת לבין בעל הדירה כי מדובר בתקופת שכירות בת 12 חודשים, כאשר ניתן להודיע על קיצור תקופת השכירות בהודעה מראש, ובכך להגיע לאותה תקופת שכירות מקוצרת.
דיון
אין חולק כי המבקשת חתמה על כתב ההתחייבות והזמינה שירותי תיווך מאת המשיבה ביום 30/12/05. סעיף 2ג' לכתב ההתחייבות ציין בצורה מפורשת כי בעסקת שכירות חודשית שבה לא חל חוק הגנת הדייר דמי העמלה שישולמו הם "
חודש אחד מלא + מע"מ של שכירות" לתקופה של 12 חודשים או חלק ממנה.
כתובתו של הנכס אשר הושכר בסופו של דבר למבקשת מופיעה בכתב ההתחייבות הנ"ל והמבקשת התחייבה לשלם את דמי התיווך הנ"ל בזמן חתימת הסכם ראשוני ואף להודיע למשיבה על ביצוע ההסכם הנ"ל. המבקשת אישרה בסיכומיה כי היא אכן קיבלה מהמשיבה מספר טלפון של בעל הדירה, אולם קיימת טענה בדבר סיום ההתקשרות מאחר שהמשיבה לא הצליחה לאתר דירה מתאימה לתקופת שכירות מעבר ל- 6 חודשים. טענה זו, אשר הופיעה בתצהירה של המבקשת, נסתרה במהלך הח.נ., שכן התברר כי תקופת השכירות הוארכה לתקופה של כ- 8 חודשים.
סעיף 2ג' הנ"ל לכתב ההתחייבות הנ"ל מתייחס לדמי שכירות של חודש מלא בתוספת מע"מ ואין חולק כי מדובר בדמי שכירות על סך 620$, כפי שצוין בהסכם השכירות שצורף לכתב התביעה.
אכן, טענת המבקשת בדבר שינוי המחיר המבוקש אשר מופיע בכתב ההתחייבות מ- 600$ ל- 620$ לא נסתרה, אולם יצוין כי מדובר במחיר מבוקש אשר אינו מחייב את הצדדים ועל כן, הדיון באשר לשינוי אותו סכום במעמד חתימת ההסכם או באופן חד צדדי לאחר חתימתו אינו משנה את תוצאת הדיון בבקשה זו. המבקשת התחייבה לשלם "חודש אחד מלא + מע"מ".
המבקשת לא הצליחה להוכיח, ולו לכאורה ובמידה הראויה לצורך מתן רשות להתגונן, כי המשיבה לא הייתה הגורם היעיל בעסקה, וכל זאת כאשר הנכס מוזכר בכתב ההתחייבות והמבקשת מודה כי אכן קיבלה את מספר הטלפון של בעל הדירה מאת המשיבה.
על כן, אין לייחס כל משקל להצהרת המבקשת לפיה בעל הדירה הודיע לה כי לא פנה למתווך ולא הסכים להשכיר את הדירה לתקופה אשר קצרה מ- 12 חודשים, וזאת כאשר, מנגד, בפנינו כתב ההתחייבות מיום 30/12/05 הנ"ל אשר מדבר בעד עצמו והודעת המבקשת בהתייחס לשיחת הטלפון הנ"ל מאת המשיבה, אשר במסגרתה נמסר מספר הטלפון של בעל הדירה.
על כן, הנני דוחה את הבקשה, מקבל את התביעה במלואה וכן מחייב את המבקשת לשלם למשיבה סך של 1,250 ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ב"כ המשיבה רשאית להגיש פסיקתא לחתימה.
המזכירות מתבקשת להעביר העתק מההחלטה לצדדים.
