החלטה בתיק א 2134/02

1.         לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 3/9/07 בתובענה נושא ת.א. 2134/02 (להלן: " התובענה"), שעניינה ביתרת חובה בחשבון מספר 380363 שהתנהל על שם הנתבע (המבקש דכאן, להלן: " אוזן") ושותפו, בבנק התובע (שהוא המשיב דכאן, להלן: " הבנק"). בפסק הדין קבעתי כי אוזן נושא באחריות ליתרת החובה בחשבון, כאשר לבנק אשם תורם בשיעור 40%; ומשכך חייבתי את אוזן לשלם לבנק 60% מיתרת החובה נכון למועד הגשת התובענה, בניכוי סכום ערבות בנקאית שמומשה על ידי הבנק לאחר הגשתה, ובצירוף ריבית בנקאית בחישוב רבעוני מצטבר בשיעור הריבית המרבי הנוהג בבנק בכל עת (להלן: " פסק הדין"). ציינתי בפסק הדין כי בעת הגשת התובענה עמדה יתרת החובה בחשבון על סך 7,092,519ש"ח והערבות הבנקאית שמומשה לאחר הגשת התובענה היתה בסך 1,072,388ש"ח. זה מכבר מומש גם הפיקדון בסכום של כמיליון ש"ח אשר הפקדתו היוותה תנאי למתן רשות להתגונן.   

לטענתו של אוזן, יש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהוגש על ידו לבית המשפט העליון ביום 28/10/07 (צורף כנספח ב לתצהיר שניתן בתמיכה לבקשה) - שכן להערכתו סיכוייו לזכות בערעור גבוהים, וכן מהטעם שמימוש פסק הדין יוביל לאובדן בית המגורים של משפחתו. זאת, לגרסתו, משום שאין לו כספים, חסכונות או נכסים כלשהם - מלבד מחצית מבית צמוד קרקע ברחוב התפוז 4 בקיסריה, הידוע כחלקה 36 בגוש 10616 שנמכר ביום 2/7/06 במסגרת הליכי מימוש בתיק הוצאה לפועל 5-04-25054-03 ותמורתו עומדת לחלוקה בין נושיהם הרבים של אוזן ורעייתו, על ידי כונס הנכסים עו"ד גדעון פרום (להלן: " קופת כינוס הנכסים"); וכן מחצית מבית ברחוב לשם 27 בקיסריה, הידוע כחלקה 203 בגוש 10634 (נסח המקרקעין צורף כנספח ג לתצהיר התומך בבקשה), המשמש למגוריהם של אוזן ובני משפחתו ועליו רובצים מספר עיקולים, ביניהם עיקול של הבנק (להלן: " בית המגורים"). משכך, לטענתו של אוזן הדרך היחידה לפרוע את מלוא חיובו בפסק הדין כלפי הבנק היא באמצעות מימוש העיקול שהטיל הבנק על בית המגורים ומכירתו.

לחלופין, אוזן עותר לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין - קרי, לכך שבית המשפט יורה לבנק להיפרע אך ורק מתוך קופת כינוס הנכסים, ולא לפעול למימוש בית המגורים עד להכרעה בערעור.  

הבנק מצידו מתנגד לבקשה - הן משום שלטענתו הערעור משולל יסוד וסיכויי הצלחתו קלושים, והן מן הטעם שמדובר בפסק דין כספי אשר אין בביצועו כדי לגרום  לאוזן נזק בלתי הפיך; שכן, גם אם יידרש מימוש העיקול על בית המגורים לפרעון החוב נושא פסק הדין, הרי שלא הוכח על ידי אוזן כי מדובר בנכס שאין לו תחליף.

2.         הכלל הוא שזוכה על פי פסק דין זכאי לממשו באורח מיידי, והגשת ערעור אינה מעכבת מימוש כזה אלא אם כן קיים טעם מיוחד המצדיק עיכוב (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403, 405; תקנות 466-469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984). טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה בקיומם של שני גורמים מצטברים: סיכוי טוב לקבלת הערעור, וקושי בהשבת המצב לקדמותו במידה שפסק הדין ימומש והערעור יתקבל. במקרה דנן עסקינן בפסק דין כספי, וככלל בית המשפט לא יעכב פסק דין כזה; ואולם לטענתו של אוזן, ביצוע פסק הדין במקרה דנן יביא בהכרח למימוש העיקול שרובץ על בית המגורים של משפחתו - וזו תוצאה קשה ובלתי הפיכה.

זה מכבר נפסק על ידי בית המשפט העליון כי במקרים חריגים עיכוב ביצוע פסק דין כספי הוא אפשרי, בכפוף להתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים:

  
"במסגרת זו יישקלו היבטים שונים, כגון מה היקפו וסוגו של הנזק הצפוי לחייב ממימוש העיקולים קודם להכרעה בערעור; האם הוכח כי החייב לא יוכל לפרוע את החוב הפסוק אלא באמצעות מימוש העיקול והאם הנכס המעוקל הוא בעל חשיבות מיוחדת עבורו באופן שאם ימומש מתן השבה כספית של ערכו באם הערעור יתקבל לא יפצה את בעליו באורח נאות; האם עיכוב מימוש העיקול עלול להביא להפחתה משמעותית בשוויו הבטוחתי באופן שיפגע באורח לא ראוי בזוכה אם יאלץ לאחר דחיית הערעור לממש את העיקול בערך מופחת. יש מקום לבחון גם האם לחייב מקורות מימון אחרים שאינם מצריכים מימוש עיקול ולעיתים יהיה מקום להתייחס לטענת הזוכה כי העדר נכסים נוספים הניתנים למימוש בידי החייב נובע מפעילות פסולה של הברחת נכסים על ידיו. נתונים מעין אלה טעונים בדרך כלל הוכחה, ואכן, ההלכה הפסוקה קבעה כי אף שעיכוב ביצוע פסק דין כספי בשל קושי הכרוך במימוש בטוחות הינו אפשרי, הדבר לעולם יהווה חריג שבחריג, ומותנה דרך כלל בקיומם של שלושה תנאים שעל מבקש העיכוב לבססם : ראשית, קיומה של תשתית עובדתית מוצקה, אמינה ומספקת באשר לאופיים, טיבם ועוצמתם של הנזקים העלולים להיגרם לחייב ממימוש הנכסים ולהעדר יכולתו לפרוע את החוב בלא לממשם. ככלל, הצורך לממש נכסים לשם קיום חוב כספי לא יוכר כשלעצמו כסיבה מספקת לעיכוב ביצוע (רע"א 214/88 טוויל נ' דויטש, פד"י מד(3) 752, 754); אולם הוכרו לצורך כך נסיבות בלתי רגילות, בעלות חומרה מיוחדת מעבר להכבדה הכרוכה במכירת נכסים, למשל כאשר מכירת נכס מעוקל עלולה להביא להתמוטטות כלכלית של החייב, או מקום שמדובר במכירת בית מגורים (ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה ת"א, פד"י נג(1) עמ' 187). שנית, סיכויי ערעור טובים; שלישית, כי אין בעיכוב המימוש משום פגיעה של ממש בזוכה, ובמיוחד - בסיכוי כי הבטוחה תשמור על ערכה ותמשיך לשמש בטוחה טובה לחוב כמקודם. על החייב להראות כי מאזן הנזקים והנוחות נוטה בבירור לטובתו." (ההדגשות שלי- ע.ב.) [ע"א 7221/01 י.ג רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178, 183-184 (2002) (להלן: " עניין רובינשטיין")].

3.         ומן הכלל אל הפרט.

            לאחר עיון בבקשה ובתצהיר שניתן בתמיכה לה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה והתצהיר התומך בה - שוכנעתי כי התנאים המפורטים בעניין רובינשטיין מתקיימים במקרה שבפניי, ככל שהדברים נוגעים לאפשרות שבית המגורים ימומש, ואבאר.

            ראשית דבר, הגם שהצורך במימוש נכס, כשלעצמו, לא הוכר בפסיקה כסיבה מספקת לעיכוב ביצועו של פסק דין, נראה כי במקרה דנן מימוש העיקול יסב לאוזן ולבני משפחתו נזק ניכר ובלתי הפיך במידה שיתקבל הערעור - שכן מדובר בעיקול שרובץ על בית המגורים של המשפחה.

שנית, מהודעת הערעור עולה כי אמנם חלק נכבד מהשגותיו של אוזן על פסק הדין נוגע לשאלות עובדתיות שהוכרעו על סמך התרשמות מעדויות וראיות, שכידוע ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן - ובכלל זה העדפת גרסת הבנק על פני גרסתו של אוזן לעניין האופן שבו נרכשו ניירות ערך בחשבון. עם זאת, לאוזן טענות שנוגעות גם לסוגיה משפטית של חלוקת האחריות ליתרת החובה בחשבון בינו לבין הבנק - ואף שגם בנושא זה ומטעמים שפירטתי בפסק הדין אינני סבורה כי סיכויי הערעור טובים, אין בידי לקבוע מראש בשלב זה שהסיכוי כי טענותיו אלה של אוזן יתקבלו בערעור הוא זניח. [ראו והשוו: ע"א 8128/06 לוינזון נ' ארנון, תק-על 2007(1) 3608, 3611 (2007)].

לבסוף, עסקינן בנכס מקרקעין, אשר כידוע שומר באופן יחסי על יציבות ערכו, ומשכך אני סבורה כי בית המגורים יוסיף לשמש בטוחה טובה לחיוביו של אוזן לפסק הדין כמקודם, חרף העובדה שמטבע הדברים שיעורו של החוב לבנק הולך וגדל עקב הריבית שהוא נושא ממועד פסק הדין.

4.         סיכומו של דבר, מאזן הנזקים והנוחות נוטה לטובתו של אוזן ככל שמדובר בבית המגורים, ומשכך אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי - במובן זה שאני קובעת כי הבנק לא יוכל להיפרע מאוזן בדרך של מימוש העיקול על בית המגורים, עד להכרעה בערעור.

ניתנה היום, 5/12/07, בהיעדר הצדדים וב"כ.

המזכירות תמציא את החלטתי לב"כ הצדדים.