בקשה זו כוללת בתוכה שתי בקשות לסילוק התביעה על הסף מפאת
חוסר סמכות עניינית, שהוגשו מטעם הנתבעים 1 ו-2.
התביעה נסבה על עוולת גזל של סודות מסחריים על ידי הנתבע 1, עובד לשעבר של התובעת. על פי הנטען, העוולות בוצעו במהלך תקופת העסקתו של הנתבע 1 אצל הנתבעת 2.
הנתבעים טוענים, כל אחד בבקשתו הוא, כי עילות התביעה הנובעות מהסעיפים העוסקים בטענות עובדתיות אלה, מצויות בסמכות בית הדין לעבודה (הסעיפים הרלוונטיים מאוזכרים בסעיף 7 לבקשה). לעומת זאת, כתב התביעה כולל סעיפים נוספים העוסקים בשימוש הלכאורי שעשו הנתבעות 2 ו-3 במידע הנטען כסוד מסחרי, לשם הפקת רווחים (סעיפים המאוזכרים בסעיף 16 לבקשה), והדיון בעילות התביעה הנובעות מסעיפים אלה מצוי בסמכות בית משפט זה.
הנתבעת 2 טוענת, כי יש לדחות את התביעה על הסף, ולחלופין להורות על פיצול התובענה לשני הליכים נפרדים, שיידונו בבית משפט זה ובבית הדין לעבודה, בהתאם לעניין. לעומת זאת, הנתבע 1 טוען, כי לדעתו, מן הראוי שהתביעה בכללותה תידון בבית הדין לעבודה. לחלופין, וככל שיהיה צורך להבחין בין עילות שונות שבכתב התביעה, מבקש הנתבע 1 להורות על מחיקתם של סעיפי כתב התביעה המקנים סמכות לכאורית לבית הדין לעבודה ולהורות לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן, המתייחס לאותן עילות שניתן לדון בהן בערכאה הנוכחית.
סעיף 22(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 קובע-
"לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון-
(א)
בתובענה בין עובד לבין מעביד או חליפו, שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב' והנובעת מיחסי עובד ומעביד;
(ב)
בתובענה שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב' הנובעת מחוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור".
פרק ב' בחוק עוולות מסחריות עוסק בגזילת סודות מסחריים, מגדיר את מהותה וקובע חריגים לה.
מכאן, כי על פי סעיף 22(א) לחוק עוולות מסחריות, לבית הדין לעבודה נתונה הסמכות הייחודית לדון בתובענות המוגשות בגין עילה של גזילת סודות מסחריים, כל עוד עילת התביעה נובעת מיחסי עובד מעביד או שהיא נובעת מחוזה היוצר יחסי עובד מעביד, ונסבה על תקופה הקודמת להתגבשותם או מאוחרת להפסקתם.
הנתבעת 2 איזכרה בבקשתה את המתווה הנורמטיבי שהותווה בע"א 2618/03
פי. או. אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ ואח' נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497 (2004)).
בפסק דין זה נקבע, כי השאלה האם תביעה בגין גזל סוד מסחרי תידון בבית הדין לעבודה או בערכאה אזרחית, נבחנת על פי עילת התביעה, ולא על פי הסעד, ולצורך כך, יש לבחון האם מכלול העובדות מולידות זכות הנובעת מיחסי עובד מעביד או מדיני העבודה. בנוסף, נקבע כי במקרה שבו חלק מהעילות נתונות בסמכות בית הדין לעבודה וחלקן בסמכות ערכאה אזרחית, הרי שאין מנוס מפיצול הדיון, אך ניתן לעיתים למזער את התוצאה השלילית של הפיצול על ידי עיכוב הדיון באחד מההליכים.
בענייננו, יש לבחון את הסעיפים בכתב התביעה שהטענות שבהם, מגבשות עילת תביעה לכאורית של גזילת סודות מסחריים, המיוחסת לנתבע 1, ולשיטת הנתבעים, יש לבררה בבית הדין לעבודה (להבדיל מעילות התביעה המופנות לנתבעים 2 ו-3 והקשורות לשימוש הלכאורי שעשו במידע הנטען כסוד מסחרי לשם הפקת רווחים).
סעיפים 1-4 בכתב התביעה כוללים תיאור רקע, המסכם למעשה את הטענה העובדתית המופנית כלפי הנתבעים. בסעיפים 1-3 נטען-
"הנתבע 1, ביצע במשך למעלה משנה, בעקביות ובאינטנסיביות חדירות בלתי מורשות למחשבי מנהלי התובעת ומאגרי המידע בהם, גזל מתוכם חומר פנימי סודי וחסוי והעבירו בין היתר, לידי הנתבעות 2 ו-3. מעשי הנתבע 1 בוצעו על ידו בהיותו עובד הנתבעת 2, שהנה נציגת נתבעת 3 בישראל. הנתבע 1 בחסות הנתבעות 2 ו-3 ובאמצעות מערכת המחשבים של הנתבעת 2, והנתבעות 2 ו-3 באמצעות הנתבע 1- ביצעו גזילה עקבית של מידע חסוי של התובעת, והעבירוהו לידיים מתחרות תוך סיכול ו/או ניסיונות לסיכול הסכמיה המסחריים של התובעת...".
יתר הסעיפים הרלוונטיים לעילת תביעה זו (וכאמור, מאוזכרים בסעיף 7 לבקשה) מפרטים טענות מבוא עובדתיות אלה, ומוסיפים נתונים עובדתיים הקשורים לניסיונות הנתבעים "לגזול" את חברת אינטל, לקוחה של התובעת במשך 12 שנים, ולהציג מצגים שקריים בפני אנשי אינטל, לפיהם התובעת אינה עומדת בחובת תשלומיה ואינה מכבדת הסכמים.
סעיפים 51- 59 לכתב התביעה מפרטים את עילות התביעה המיוחסות לנתבעים וביניהן- גזילת סודות מסחריים, גרם הפרת חוזה, רשלנות, הפרת חוק הגנת הפרטיות ועשיית עושר ולא במשפט. בסעיפים 60-63 לכתב התביעה טוענת התובעת כי רצף הפריצות למחשב מהווה הפרות שונות, שכל אחת מהן מזכה אותה בפיצוי, וכן מתייחסת לשיקולים הרלוונטיים לגובה הפיצוי.
בתשובתה לתגובה, מתמקדת הנתבעת 2 במספר סעיפים, המקשרים בין עבודתו הקודמת של הנתבע 1 בתובעת, לבין ההפרות הנטענות.
בסעיף 12 לכתב התביעה נטען כי הנתבע 1 החל לעבוד בנתבעת 2 בתפקיד זהה או דומה לזה שביצע אצל התובעת, בחלוף חודשים ספורים בלבד לאחר מכן, וזאת בניגוד לדין ובניגוד למוסכם. בסעיף 33 לכתב התביעה נטען כי הנתבע 1 יצר קשר עם אנשי אינטל, על סמך היכרותו הקודמת איתם מתקופת עבודתו אצל התובעת, והחל לשכנעם לעבור אל הנתבעים 2 ו-3. בסעיף 43 לכתב התביעה נטען, כי הנתבע 1 ניצל לרעה את הקשרים העסקיים שנוצרו לו אצל התובעת, על מנת להכשיל את יחסייה החוזיים עם לקוחותיה. בסעיף 58 לכתב התביעה נטען כי היה על הנתבעים לדעת כי קבלת הסודות המסחריים של התובעת ועשיית שימוש בהם ללא הסכמתה, הוא בניגוד לחיובים החוזיים ולחובות האמון של הנתבע 1 כלפי התובעת.
הרושם שמתקבל הוא, שהגזילה הנטענת של הסודות המסחריים על ידי חדירות למחשבי התובעת והתחרות הבלתי הוגנת הנטענת, נובעים בצורה כזו או אחרת מהנתונים שהיו ברשות הנתבע 1, מתוקף עבודתו הקודמת אצל התובעת. ניתן אף לסבור, כי לולא עבודתו הקודמת של הנתבע 1 אצל התובעת, ייתכן שהיתה נחסמת גישתו למאגרי המידע של התובעת.
לפיכך, ולאור הוראת סעיף 22(א) לחוק עוולות מסחריות, נראה כי אכן, מן הראוי שעילות התביעה כנגד הנתבע 1 יתבררו בבית הדין לעבודה, ויש לפצל את הדיון בהן מהעילות המופנות לנתבעים 2 ו-3.
לפיכך, אני מורה על פיצול הדיון, באופן שהתביעה כנגד הנתבע 1 תועבר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
תגובה לבש"א 23663/07 תוגש בתוך 30 יום.
ניתנה היום ט"ו בשבט, תשס"ח (22 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.