בפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק דין, אשר ניתן ביום 28.6.07.
1. ביום 28.6.07 נתתי פסק דין בו חייבתי את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, סך של -.67,680 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.
המבקשות, הן הנתבעות, עותרות לעיכוב ביצוע פסק הדין כיוון שבכוונתן להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ונשוא בקשה זו, עיכוב ביצוע פסק הדין עד מתן הכרעה בערעור.
2.
הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין
א. כאמור ב
תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984:
"הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".
אך
תקנה 467 לתקסד"א מקנה לבית המשפט שנתן את ההחלטה סמכות להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה סופית בערעור או לתקופה קצרה יותר, אך זאת בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מכלל זה (ב"ש 981/82 {740/82}
גבריאלי נ. מילצן
פ"ד ל"ז (1) 90, 91).
ב.
"הכלל הוא כי פסק דין יש לבצע עם הינתנו בערכאה הראשונה, ועל מנת להצדיק עיכוב ביצועו, על המבקש זאת להצביע - ולשכנע - על קיומם של שני תנאים מצטברים: ראשית, כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור, שנית כי אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון" (ב"ש 227/87
קרן כימיקלים בע"מ ואח' ויטקו כימיקלים בע"מ
פ"ד מ"א (1) 713, 715, בש"א 216/89
אברהמי ובניו חב' לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
פד"י מג (2) 172, 174; בש"א 8240/96
חנני נ' פקיד שומה חיפה
, פד"י נ (5) 403).
ג. כאמור, סטייה מן האמור מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים:
1) כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעור.
2) אם לא יעוכב הביצוע והערעור יתקבל, יהיה זה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו.
3.
נזק בלתי הפיך
א. לבקשה לא צורף תצהיר ודי בכך כדי לקבוע כי לא נתקיים תנאי זה. גם אם התובע עובד חלקית בלבד ומשתכר סכום לא גבוה, אין זה מעיד בהכרח כי אין בבעלותו נכסים מתוכם תוכלנה הנתבעות לממש זכותן, אם אכן יתקבל ערעורן.
ב. בענייננו, מדובר בתביעה כספית אשר מטבעה תוצאותיה הפיכות.
הכלל, כנקבע בהלכות בית המשפט העליון, הינו כי פסק דין לתשלום סכום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע (ע"א 9304/02 Jet Aviation Components נ' Offshore Aviation תק-על 2002 (3) 2941).
ג. פסק דין לתשלום כסף הינו בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה. רק במקרים חריגים ביותר, בהם עלול להיגרם למבקש נזק כלכלי שאינו ניתן לתיקון, יש מקום לשקול עיכוב ביצוע, אך בדרך כלל מצבו הכלכלי של המערער, בכל הנוגע לחיוב כספי שהוטל עליו, אינו מהווה שיקול במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, ראה: ע"א 7221/01
י.ג. רובינשטיין יצור וסחר נ' שובל (נ.י.ב)
פ"ד נו (4), 178, 183-182; ע"א 321/04
גודמאן מתכות בע"מ נ' מנהל מע"מ ירושלים
, פורסם באתר המשפטי נבו.
ד. אכן, מצבו הכלכלי של התובע נחזה כמצב כלכלי קשה, מאידך, איני סבורה כי יש לסטות מהכלל בענייננו. מה גם שכאמור בע"א 3457/04
הדר חב' לביטוח בע"מ נ' סי יונה ואח'
תק-על 2004 (2) 2988:
"מצוקה כלכלית העלולה להקשות השבת תשלומים למבקשת, אם ערעורה יתקבל, אין בה לבדה כדי להיעתר לבקשה "שכן הדבר יוביל למצב בלתי נסבל, לפיו דווקא זה שזכה בדין וזקוק לכסף בדחיפות לא יזכה לממש את פסק הדין באופן מידי, זאת ועוד פס"ד הכולל חיוב כספי אין בית המשפט נוטה לעכב את ביצועו, הואיל וההנחה היא כי במימוש פסק דין לא כרוך נזק בלתי הפיך, ותרופתו של הנפגע היא על דרך ההשבה...".
למותר לציין כי ככלל
"מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו... וכאשר יבחן בית המשפט את מאזן הנוחות והנזקים לכל אחד מן הצדדים אם תתקבל הבקשה או תידחה הרי 'כשכפות המאזניים מעוינות ולשני הצדדים עלול להיגרם נזק שיקשה מאוד לתקנו, אין לעכב את ביצוע פסק הדין, שהרי הכלל הוא, שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין' "
(בש"א 3158/91
פלאטו שרון נ' קומפני פרייזן
, פ"ד מה (2) ).
