החלטה בתיק א 200270/02

מרבית העובדות הקשורות בפרשת התביעה נשוא החלטה זו אינן שנויות למעשה במחלוקת, למעט הטענה העיקרית (ועוד אחת) כפי שיובהר להלן.

הנתבע נטל מהבנק התובע הלוואה בסך של -.400,000 $ אשר שימשה לצורך רכישת מניות של חברה בורסאית בשם חייל אחזקות (1965) בע"מ (להלן: "ההלוואה", "החברה" ו "המניות" בהתאמה).

הבנק העמיד את ההלוואה לפרעון בנסיבות הקשורות בהתמוטטות החברה ובכך שהמניות אבדו כל ערך, כפי המפורט בכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר".

לב הגנתו של הנתבע היא שההלוואה ניתנה על ידי הבנק בתנאים של "Non Recouse", לאמור שההלוואה מובטחת על ידי המניות בלבד וכי לא ניתן יהיה לגבות אותה אלא במימוש המניות.

הנתבע מאשר כי אין בידיו כל מסמך המעיד על כך שההלוואה ניתנה בתנאי "Non Recourse" האמור (סוף עמ' 2 לפרוטוקול הדיון).

הקשר שבין הנתבע לבנק נעשה באמצעות אחד, טל יגרמן (להלן: "יגרמן") אשר היה הגורם ששכנע את התובע לרכוש את המניות בהלוואה מהבנק.

אין חולק על כך שהתובע חתם על מסמכי פתיחת החשבון הרלבנטיים; מאידך, אין חולק על כך שהמסמכים הנ"ל לא נחתמו בסניף הבנק וחתימותיו של הנתבע אושרו על ידי עו"ד נעה ברזילי כפי תצהירה של זו וכפי העולה מחקירתה הנגדית; המדובר הוא במסמכים נספחים א' ו ב' לכתב התביעה וכן במוצגים במ/3 ו במ/4.

נראה, ובשלב זה של הדברים אין לכך ראיה סותרת, כי מי שהיה המוציא והמביא ביחסים שבין התובע לבנק היה יגרמן .

בתצהירו טוען הנתבע כי הוא היה מוכן לחתום על מסמכי הבנק, לרבות לעניין קבלת ההלוואה, רק בתנאי שההלוואה תהיה "Non Recourse";  את העובדה שבסיכומו של דבר אין בידיו מסמך המעיד על תנאי ההלוואה האמורה, וכי המסמך שחתום לכאורה על ידי הנתבע (אליו ואל טענות הנתבע לגביו אתייחס בהמשך) אין בו איזכור של התנאי, מייחס הנתבע למערכת יחסיו עם יגרמן, אשר אישר לו כי רק בטעות לא הוצא לו מסמך המעיד על כך שההלוואה היא הלוואת "Non Recours".

בנוסף לטענה הנ"ל, כ"מעגל הגנה" העומד לפניה, נטען על ידי הנתבע כי המסמך נספח ג' לכתב התביעה (נספח ה' לתצהירו) שהוא  "כתב בקשה לקבלת הלוואה" (להלן: "כתב הבקשה") ואשר לפי כתיבו עומד בניגוד לטענותיו של הנתבע, אינו חתום על ידיו למרות חתימתו של הנתבע הנחזית עליו ולמרות חתימתה הנחזית של עו"ד ברזילי כמאשרת של חתימת הנתבע.

עמדה של הנתבע בכל הנוגע לכתב הבקשה נחזית בעיני כ"הגנת בדים", הניתנת לדחייה כבר בשלב זה של הדברים (ע"א 1266/92 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בנע"מ ואח' פד"י מו4 עמ' 193; להלן: "פס"ד קרן").

עו"ד ברזילי אישרה כאמור את חתימתו של הנתבע על כתב הבקשה; בתצהירה המנסה לתמוך בעמדתו של הנתבע, נזהרה עו"ד ברזילי מאוד מלומר שאין היא חתומה כמאשרת את חתימת הנתבע על כתב הבקשה.

בדבריה שם: החתימה אינה נחזית להיות חתימתה משתי סיבות: האחת, חותמתה הושמה על חתימתה בצורה הפוכה ואין היא נוהגת לעשות כן; השניה, שמו של התובע כפי שנרשם בכתב יד על גבי טופס כתב הבקשה לא נרשם בכתב ידה.

על פני הדברים מדובר בטענות שניתן לכנותן בלשון זהירה כילדותיות.

האלמנט החשוב ביותר בחתימתה המאשרת את חתימת הנתבע היא עצם החתימה גופה, שנחתמה בכתב ידה, ואין עו"ד ברזילי טוענת שהחתימה שלה עצמה זויפה.

בחקירתה הנגדית (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון ביום 10.2.05) מאשרת עו"ד ברזילי בחוסר רצון שהחתימה עצמה "...נראית כמו החתימה שלי". אם כי יש לה "...כל מיני השערות לגבי מי שיכול לחתום במקומי...".

עו"ד ברזילי לא שיתפה את בית המשפט בהשערותיה הנעלמות; כללו של דבר הוא על כן שעו"ד ברזילי חתמה כמאשרת את חתימתו של הנתבע על כתב הבקשה; החתימה חתימתה, החותמת חותמתה, העובדה שהחותמת הוטבעה בצורה הפוכה אולי אינה מקובלת כרגיל על עו"ד ברזילי כפי תצהירה, מכל מקום אין בכך כל שמץ צל של חשש זיוף או שימוש שלא כדין בחותמת, המצוייה על גבי החתימה של עו"ד ברזילי, בין שהיא חתמה על טביעת החותמת ההפוכה בעת שזו כבר הוטבעה ובין שהיא חתמה את חתימתה ולאחר מכן הוטבעה החותמת בצורה הפוכה; מי כתב את שמו של הנתבע על גבי הטופס היא שאלה לא רלבנטית.

מכאן, שלאורה, ההלוואה שניתנה לנתבע, כפי כתב ההלוואה, לא הייתה מסוג

 "Non Recourse".