החלטה בתיק א 19692/06

בפניי בקשת הנתבעת (להלן "המבקשת") לדחיית התביעה על הסף, בגין היעדר סמכות עניינית לבית משפט זה ולחילופין תטען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

עניינה של תובענה זו השבת תשלומי ארנונה, שהושתו על ידה על  הנכס המצוי ברחוב החשמונאים 2 בתל אביב.  המשיב לא פנה אליה במהלך כל השנים בגין חיוב זה, לא השיג כל השגה ו/או ערר על שומת הארנונה, בהתאם לקבוע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו -1976 .

בפועל, שונה שטח הנכס לחיוב, בעקבות סקר נכסים אותו ערכה והמשיב לא פנה ולא חלק ולא השיג, על ממצאי קביעת השטח לחיוב במהלך כל השנים. שטח הנכס הוקטן, לנוכח הפחתת שטח הגלריה המצויה בו  וגובהה ע"פ המדידה הינו 1.65 מ"ר.

לטענתה, צו הארנונה מפורסם ברבים, כמו גם הזכות להגשת השגה וערר על שומת הארנונה וכך היה על המשיב בהכירו את הנכס היטב, לבדוק את אופן החיוב. אלמלא בדיקתה את הנכס , היה המשיב מוסיף להחזיק במחדלו ולשבת בחיבוק ידיים, מבלי לבדוק את חיוביו.

לטענתה, יש לדחות את טענת הרשלנות הנטענת ע"י המשיב, אשר נמצא בנכס מדי יום ומכיר אותו היטב והוא שהתרשל בכך  שלא הגיש כל השגה וערר במהלך כל השנים.

שתיקת המשיב במהלך כל השנים, מהווה הסכמה מכללא עם נכונות החיוב והודאה בנכונותו.

חוק הרשויות המקומיות, קובע מסלול ייחודי לדיון במחלוקת לעניין חיוב הארנונה. סעיף 3 לחוק, קובע את זכותו של כל נישום להשיג על הודעת החיוב בארנונה בפני מנהל הארנונה והסעיף קובע את העילות השונות להשגה ובהן : טעות בסוג הנכס גדלו או השימוש בו, טעות באזור הנכס ועוד.

על תשובת מנהל הארנונה, רשאי הנישום לערור בפני ועדת הערר לענייני ארנונה ועל החלטת ועדה זו, ניתן לערער בפני בית המשפט לעניינים מנהליים.

מסלול זה קובע סמכות ייחודית למנהל הארנונה ואין הנישום רשאי לפנות ישירות לבית משפט אזרחי כמסלול חילופי.

לטענתה, ניתן לפנות לבית משפט אזרחי, רק בטענת החזקה בנכס.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי לאור העובדה שהמחוקק קבע דרך ייחודית להגשת השגה וערר בענייני  ארנונה, יש ללכת בדרך זו ולא לאפשר את עקיפתה ודיון בתביעה נשוא תיק זה, תרוקן למעשה מכל תוכן, את הוראת סעיף 3 לחוק הערר.

בנוסף, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות,לפחות בכל הנוגע לתקופה שקדמה לשנת 1998 .

לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה.

לעניין טענת ההתיישנות, התביעה הינה להשבת סכום הארנונה ששולם ביתר ב-7 השנים האחרונות בלבד, בשל מגבלת ההתיישנות וחישוב סכום התביעה, נעשה בהתאם לכך.

לטענת העדר סמכות עניינית: המבקשת בבקשתה מתעלמת מפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 6.2.06  ע"א 2586/03 (תל אביב ) "פז חברת נפט בע"מ נ עיריית בני ברק ואח", אשר קבע את סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתביעה.

נושא הארנונה מוסדר ע"י דין ספציפי והוא חוק הערר, הקובע, כי מי שחויב בתשלום ארנונה כללית, רשאי תוך 90 יום, להגיש השגה למנהל הארנונה ובעניינינו השגה הוגשה אלא שנדחתה.

מבחן הסעד, הינו המבחן הקובע בשאלת הסמכות העניינית ויש לאבחן בין המקרה בו הסעד המבוקש הינו סעד כספי בו נתונה הסמכות לדון בתובענה למערכת האזרחית ובין המקרה בו הסעד המבוקש הוא ביטול או שינוי החלטה מנהלית בו נתונה הסמכות לבית המשפט המנהלי.

במקרה דנן, מדובר לטענתו, בתשלומים שנדרשו ושולמו ומשכך לא ניתן לנעול את דלתות בית המשפט בפניו מאחר והסעד המבוקש, הוא השבה כספית.

דיון