החלטה בתיק א 16941/03

1.         התובע, יליד 21.8.1984, נפגע ביום 9.5.00, בהיותו כבן 16 שנים, בעת שעלה על גג מרכז מסחרי ברמת-אביב, ובעת שניסה לרדת בפתח שהיה קיים בגג - לקומת הביניים, נפל לתוך חנות "ענק הוידאו" של הנתבעים.

2.         במועד התאונה, היתה הנתבעת מס' 1 הבעלים של החנות ואילו הנתבעת מס' 2 היתה המחזיקה של החנות.

3.         כתב התביעה הוגש ביום 9.2.03. כתב ההגנה מטעם נתבעת 1 הוגש ביום 13.3.03 וכתב ההגנה מטעם נתבעת 2 הוגש ביום 22.5.03.

4.         בתיק התקיימו הליכי ביניים, שלא הבשילו לכדי הסדר פשרה. ניתנה הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית, וביום 6.7.06 הסתיים קדם המשפט, והתיק נקבע להוכחות ליום 13.11.06.

5.         ביום 13.11.06 התקיימה ישיבת ההוכחות. בסיומה ניתנה החלטה המתירה הגשת תצהירים נוספים מטעם הנתבעים, תוך 30 יום, ונקבעה ישיבת קדם משפט נוספת ליום 27.12.06.

6.         לקראת ישיבת ק.מ. שנקבעה ל- 27.12.06, הגישו הנתבעים בקשה בהסכמה לדחות מועד הדיון. בבקשה נטען כי לא היה סיפק בידי הנתבעים לבחון אם ברצונם להגיש תצהירים נוספים, או לנקוט בהליכים אחרים, ועל כן התבקשה דחיה קצרה כדי לאפשר לנתבעים להשלים הבדיקות הנחוצות.

7.         והנה, ביום 31.12.06 הוגשה מטעם הנתבעים הבקשה דנן להארכת מועד למשלוח הודעות לצדדים שלישיים. בבקשה נטען כי מהדיון עולה כי עיקר טענותיו של התובע הינן כנגד העובדה שהושאר סולם שאיפשר עליה לגג המבנה - שהוא בבחינת רכוש משותף. על כן אין מנוס מצרוף שאר בעלי הנכסים, כאשר בעלות הנתבעים הינה בשיעור 17/974 מהבעלות הכללית ברכוש המשותף.

            בקשה זו היא נושא ההחלטה שבפני.

8.         התובע מתנגד להארכת המועד המבוקשת, 4 שנים לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעים ובתום שמיעת הראיות.

            מדובר ב- 27 (!) צדדים שלישיים, שצרופם משמעו התחלת ההליך כולו מראשיתו. מדובר בשיהוי בלתי סביר.

            עוד טוען התובע כי הנתבעים היו מודעים לקיומם של מעוולים נוספים עוד בקדם המשפט, וכבר בתצהירו של מר בן ציון לוי עלתה התמיהה מצד הנתבעים לכך שהתביעה הופנתה רק כלפיהם, שעה שמדובר ברכוש משותף.

            באשר לתירוץ בו נתלים הנתבעים, כי בית המשפט התיר שמיעת עד מטעם התובע, ללא תצהיר, כאמתלה להתיר להם לשלוח ההודעות לצד שלישי, טוען התובע כי אין כל קשר בין עדותו של עד זה לצירוף הצדדים השלישיים.

9.         דין הבקשה להידחות.

            הפרוצדורה אינה מיטת סדום, אך לא ניתן גם למתוח אותה מעבר לכל גבול.

            הנתבעים היו מודעים היטב למצב המשפטי, כבר בשלבים ההתחלתיים של הדיון, כי מדובר בתאונה שארעה בתחומי הרכוש המשותף, וכי קיימים מעוולים משותפים פוטנציאליים נוספים.

            אכן, אין כל קשר בין העדת העד יוני בן אמו - מטעם התובע, שלא הגיש תצהיר, לבין משלוח הודעות לצד ג' לבעלים של הנכסים במרכז המסחרי, המהווים בעלים משותפים של הרכוש המשותף. העד היה עד ראיה לתאונה ותו לא, ואין בין עדותו לבין הטענות בדבר קיום מעוולים נוספים - דבר.

10.        כל סכום הוצאות שלא אפסוק, לא יפצה את התובע על עינוי הדין שייגרם לו כתוצאה ממשלוח ההודעות לצד ג' כנגד 27 (!) בעלי דין נוספים והצורך לקיים הליכים מקדמיים בעניינם ושמיעת כל מסכת הראיות מחדש.

            לנתבעים אין כל הסבר לשיהוי במשלוח ההודעות לצד ג'; זהותם של הבעלים המשותפים ברכוש המשותף היתה ידועה לנתבעים מלכתחילה, או היתה יכולה להיות ידועה להם בנקל מתוך נסח הטאבו של הנכס.

            בנסיבות אלו, ומכל הטעמים שפורטו בתגובת המשיב/התובע - דין הבקשה להידחות.