החלטה בתיק א 1694/00

1.         בפני שתי בקשות: בקשה לסילוק על הסף של כתב התביעה שכנגד, ובקשה למחיקת חלקים מכתבי ההגנה של המשיבים.

המשיבים 1-2 הם נכי צה"ל, שהוענקה להם זכות לחכור מקרקעין לצורך הקמתה והפעלתה של תחנת דלק.

בשנת 1971 חכרו המשיבים (להלן: "כספי") ממנהל מקרקעי ישראל מקרקעין, עליהם הוקמה תחנת דלק, ובמקביל הם התקשרו עם המבקשת (להלן: "פז"), שהקימה את התחנה, במספר הסכמים.

            במסגרת ההסכמים הוחכרה התחנה לפז בחכירת משנה. כמו כן, נחתם בין הצדדים "הסכם קמעונאי", בו התחייבו כספי בין היתר לרכוש דלק ומוצריו רק מפז, במחירים ובתנאים שייקבעו על ידי פז.

            כספי הודיעו לפז, בחודש נובמבר 1977, על הפחתת המחיר ששולם על ידם תמורת הדלק. עניינן של התביעות הנוכחיות שהגישה פז נגד כספי (ת.א. 1694/00 ות.א. 1996/03) הוא בטענת פז על פיה על כספי לשלם לה את המחיר המלא.

            בה.פ. 1678/97 עתרה פז לאכיפת ההסכמים ולחיוב כספי לשלם את התמורה במלואה.

במסגרת התביעות דנן, הוגשה ע"י פז גם בקשה לעיקול, שהתקבלה באופן חלקי ע"י כב' הרשם, השופט שילה.

            על החלטה זו הוגש ערעור, (ע"א 1319/05 וע"א 1316/05) בו ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת דותן ביום 3.7.05.

            כספי הגישו כתבי הגנה בתובענות המאוחדות בהליך זה, וכן הגישו תביעה שכנגד בת.א. 1996/03.

            כפי שיפורט להלן, פז טוענת בבקשות נשוא החלטה זו, כי מכוח פסק דין שניתן בהליך אחר בין הצדדים, מנועים כספי מלהעלות חלק ניכר מטענותיהם הן בכתבי ההגנה והן בכתב התביעה שכנגד. שתי הבקשות יידונו להלן.

בש"א 19034/05

2.         בבקשה זו עתרה פז לסילוק על הסף של התביעה שכנגד שהגישו כספי.

טענות פז

3.         פז טוענת כי כספי מנועים מלהגיש את התביעה שכנגד שהם הגישו במסגרת התובענה דנן, וזאת הן בשל קיומו של מעשה בי -דין, הן בשל קיומו של הסדר דיוני בין הצדדים בתובענה הקודמת, והן משום שמדובר בתביעה לסעד הצהרתי שהוא מסווה לסעד כספי.

טענת פז ביחס למעשה בי - דין, מתבססת על פסק הדין שניתן בתביעה בת. א. 519/93 (להלן: " התביעה הקודמת"). מדובר בהליך שהתנהל בין הצדדים (פז והמשיבים 1-2), במסגרתו הגישה פז תביעה נגד כספי, וכספי הגישו תביעה שכנגד. פז טוענת כי כספי טענו בתביעה הקודמת אותן טענות שהם מעלים בתביעה הנוכחית - המתייחסות לתמורה אותה על כספי לשלם בגין מוצרי הנפט המשווקים לתחנה, בהנחה שהמערכת ההסכמית בין הצדדים - תקפה.

לטענת פז, טענות כספי לגבי הוגנות וסבירות מנגנון קביעת המחיר לתחנה, ואופן הפעלת שיקול הדעת של פז, כמו החלוקה הראויה של מרווחי השוק - הועלו ע"י כספי בתביעה הקודמת, נדונו, ונדחו במסגרת פסק דינו של כב' השופט טלגם (להלן: " פסק הדין").

            פז מביאה מובאות מהתביעה הקודמת, שם כספי טענו וניסו להוכיח כי מחירי פז הם מופקעים, וכי חלוקת מרווח השיווק היא בלתי הוגנת.

            פז טוענת כי הדברים קיבלו התייחסות בפסק הדין.

4.         פז טוענת כי גם הטענה בדבר הפליית התחנה של כספי מול תחנות פז אחרות, הועלתה ע"י כספי בתביעה הקודמת, ולכן הם מנועים מלחזור ולהעלות טענות אלה בתביעה שכנגד הנוכחית.