1. התובעת היא חברת הספנות הלאומית הבולגרית, והיא עוסקת בתובלה ימית ובתפעול אוניות. לטענתה, כעולה מכתב התביעה, הנתבעת מס' 3 (להלן-"הסוכנות"), היא חברה ישראלית שהתחייבה ליתן לה שירותי סוכנות בישראל. הנתבע 1 (להלן, גם- "מורה") הוא מנהלה של הסוכנות ומחזיק 70% ממניותיה. הנתבע 2 (להלן, גם- "ביריאן") אף הוא בעל מניות בסוכנות.
טוענת התובעת כי הסוכנות הפרה את החוזה עמה ולא קיימה התחייבויותיה ופעלה בחוסר נאמנות כלפיה. הסוכנות לא המציאה חשבונות לתובעת ומשום כך התובעת מתקשה לאמוד את הכספים להם היא זכאית מכוח יחסי הסוכנות האמורים. סכום התביעה, על פי הערכה, נאמד בסך 900,000 ש"ח. עתירת התובעת בתביעה היא לחייב את הנתבעים להמציא לתובעת את פירוט החשבונות שניהלו עבור התובעת במסגרת תפקידם ולחייבם לשלם לתובעת את היתרה שתתחייב כתוצאה מפירוט החשבונות האמורים.
2. הנתבעים מכחישים את הנטען בכתב התביעה. הנתבעים טוענים כי הייתה זו התובעת שהפרה את ההסכם בין הצדדים וכי הסוכנות העבירה לתובעת, במשך חודשי הפעילות הקצרים של פעילותה, דו"חות ומסמכים אשר צורפו לכתב התביעה.
3. הונחו להכרעתי שלוש בקשות בכתב שאדרש להן להלן.
4. בגדר תיק בש"א 17251/04 עותרת התובעת להורות לנתבעים להמציא למבקשת את כל המסמכים והחשבונות המפרטים את הפעולות הכספיות שביצעה הסוכנות בשם התובעת. הבקשה מרשימה ברמת הפירוט שלה ולימים היא נתמכה אף בתצהיר. לעומת זאת תגובת הנתבעים עלובה ולקונית. כל שנרשם בה הוא שהמשיבה "
העבירה למבקשת את הדו"חות ואת כל המסמכים הקשורים לחודשי הפעילות הקצרים. מסמכים אלה צורפו ע"י המבקשת לכתב תביעתה". הא ותו לא.
וחרף כל אלו אין בדעתי להיענות לבקשה ולו מן הטעם שהמבקשת מקדימה את המאוחר ולאמיתו של דבר דורשת פסק דין בתביעה העיקרית. יכול שהמבקשת תזכה בכך, יכול שלא. אין ספק כי בבוא השעה יישקלו, בין השאר, רמת הפירוט בבקשה שבפניי מול התגובה הקלושה והמתחמקת הלכאורית. ברי שלא ניתן על דרך בקשה בכתב לזכות בפסק דין שהוא לבו של ההליך העיקרי.
לפיכך בדעתי לדחות את הבקשה, ואולם לנוכח סתמיות תגובת המשיבה אין בדעתי ליתן צו להוצאות.
5. בגדר תיק בש"א 20986/04 עותרים מורה והסוכנות להעביר את התובענה לבית משפט השלום בתל-אביב לנוכח העדר סמכות מקומית לבית משפט זה.
הבקשה חסרת שחר. בגוף הבקשה טוענים המבקשים כי "
העובדה כי במספר בודדים של מקרים מדובר באוניות שעגנו בנמל חיפה, אינה מקנה סמכות לבית המשפט הנכבד בחיפה, לדון במכלול הסכסוך הכספי נשוא ההסכם" (סעיף 5). עיון בכתב התביעה מעלה כי לטענת התובעת "
הסוכן נתן שירותים לאוניות שפקדו את נמל חיפה" וכן "
שחלק ניכר מהחובות נצברו אגב טיפול באוניות העוגנות בנמל חיפה" (סעיף 32).
די בנתונים האמורים על מנת להקנות סמכות שיפוט לבית משפט זה גם אם מדובר, כשיטת המבקשים, במספר מועט של מקרים. בעלי הדין, בגדר טיעוניהם מתייחסים לשיקולים של "מבחן הזיקה העיקרית" ו"מאזן הנוחיות" ואולם שיקולים אלו אינם יכולים להישקל על ידי. העובדה, לדוגמא, כי הן לבית משפט השלום באשדוד והן לבית משפט זה נתונה סמכות מקומית, מלמדת על כך שלא ניתן להראות שלמי מהם אין סמכות מקומית, באופן שהתובע זכאי להגיש התביעה, כרצונו, לאותו בית משפט בר סמכות מקומית.
אכן, בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, רשאי נשיא בית המשפט העליון או המשנה לו להורות על העברת הדיון מבית משפט מוסמך אחד לבית משפט מוסמך אחר. בגדר שיקול דעתו, אך לא בגדר שיקול דעתם של בתי המשפט ברי הסמכות המקומית, הוא רשאי לשקול שיקולים של "מאזן הנוחיות" ו"מבחן הזיקה העיקרית".
6. בגדר תיק בש"א 19202/04 עותר ביריאן לדחות התביעה כנגדו על הסף. בסעיף 21 לכתב התביעה נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולהורות על חיובו האישי, ואולם התובעת אינה מציינת בכתב התביעה את העובדות המצדיקות את הרמת המסך כלפיו. אכן היא עושה זאת כהלכה ככל שעסקינן במורה, כאשר היא מציינת, בין השאר, כי "
בפועל מר יעקב מורה הוא הרוח החיה מאחורי החברה" וכן כי "
מר יעקב מורה כשליח של החברה, ניהל עמה מו"מ שלא בתום לב ומתוך כוונה להונות אותה" (סעיפים 19 ו-22). ואולם פירוט נטען זה, ככל שעסקינן בביריאן, לא קיים.
אכן, ברי לי כי ככל שעסקינן בביריאן, כתב התביעה קלוש וסתמי. כל שנטען כלפי ביריאן הוא כי הלכה למעשה, "
הסוכנות התנהלה במשרדיה של חברה בשם אייבי טרנס לוגיסטיקה, הנמצאת בשליטתו ותחת ניהולו של הנתבע מס' 2" (סעיף 18). ספק אם טיעון זה יכול להצביע על צידוק, ולו לכאורה בלבד, להרמת מסך ככל שעסקינן בביריאן. בגדר תשובתה לבקשה מגניבה התובעת טיעונים חדשים, שאין להם זכר בכתב התביעה, כגון הטענה שביריאן הינו הבעלים של 70% ממניות הסוכנות (וכזכור כתב התביעה מדבר על 70% בבעלות מורה) וכן כי ביריאן "
נטל חלק פעיל בעסקי הסוכנות". מובן שאין בדעתי להידרש לטענות אלו, כל עוד לא נתבקש כדין תיקון כתב התביעה.
ועם כל זאת, אין בדעתי להיענות לבקשה ולהורות על סעד מרחיק לכת של מחיקה על הסף, הגם שנתונים קלושים אלו, מן הסתם, יבואו בגדר שיקוליי בבוא השעה. משום כך, וחרף דחיית הבקשה, אין בדעתי ליתן צו להוצאות.
7. הפועל היוצא מכל אלו שהנני דוחה את כל הבקשות ללא צו להוצאות.
8.
המזכירות תגנוז תיקי בש"א 17251/04, 20986/04 ו- 19202/04.
9.
הנני מזמן ישיבת קדם משפט ליום 18/9/05 שעה 12:00.
10.
המזכירות תמציא העתק מהחלטתי לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.
ניתנה היום ג' בסיון, תשס"ה (10 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.