החלטה בתיק א 1584/00

בפני בקשה לביטול פסק-דין (בש"א 168749/05) ובקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ (בש"א 168753/05).

פסק הדין ניתן ביום 13/9/2001, בנוכחות ב"כ המבקשים, ובהעדר המבקשים עצמם שלא הגיעו לישיבת הוכחות. עפ"י פסק הדין חוייבו המבקשים לפנות נכס מקרקעין שבבעלות המשיבה, שבו התגוררה רחל מימון ז"ל (להלן: "המנוחה") בשכירות סוציאלית. כן חוייבו לשלם למשיבה דמי שכירות ראויים.

התביעה הוגשה לפינוי המבקשים מהנכס לאחר פטירתה של המנוחה בספטמבר 1999. לטענת המשיבה בכתב התביעה, פלשו המבקשים לדירה למרות שקיבלו סיוע לשכר דירה לדירה אחרת בחולון.

המבקשים טענו בכתב ההגנה כי המנוחה עברה לנכס לאחר שנים רבות של דיור מוגן, כי היא הוחתמה על מסמכים מבלי שהבינה על מה חתמה, וכי היא לא היתה מוותרת על זכויותיה ומקום מגוריה הקודם ללא מתן זכויות דומות בנכס החדש. לטענתם, הם התגוררו עם המנוחה בחייה, וזכויותיה עברו אליהם. באשר לדמי השכירות טענו כי המבקש הינו חייב מוגבל באמצעים ולו חובות בסך של כ- 2,000,000 ש"ח.

בהחלטה מיום 26/2/01 הוריתי על מועדים להגשת תצהירי עדות ראית. המבקשים לא הגישו תצהירים, וביום 4/6/01 הוריתי פעם נוספת כי עליהם להגישם תוך 30 ימים. למרות זאת לא הוגשו התצהירים. בנוסף, לישיבת ההוכחות שהיתה קבועה ליום 13/9/01, לא הגיעו המבקשים.

בעקבות זאת ניתן כאמור פסק הדין בנוכחות בא-כוחם של המבקשים.

ביום 15/6/05 הגישו המבקשים את הבקשות שבכותרת.

בבקשה לעיכוב ביצוע לא טרחו המבקשים לציין דבר הרלבנטי לבקשה זו, אף לא מועדים מתי קיבלו הזהרה של ההוצל"פ, ולמתי נקבע הפינוי, אשר ככל הנראה מועדו הוא שהמריץ את המבקשים להגיש את הבקשות שבכותרת.

המבקשים הודו כי קיבלו מסירה של הזמנה לדיון. לטענתם, בתקופת דיונים שנקבעו החמיר מצבה הבריאותי של המבקשת הסובלת ממחלת הסרטן ומהתמוטטות עצבים, וכן מסיבוכים עקב ניתוחים. לפיכך, ולאור העובדה שלמבקשים 3 ילדים, טוענים המבקשים כי נבצר מהמבקש להגיע לדיון.

המשיבה מתנגדת לשתי הבקשות. לטענתה, פסק הדין ניתן, כאמור במעמד ב"כ המבקשים. המבקשים לא הגישו ערעור על פסק הדין, מה גם שהוא ניתן במעמד בא-כוחם. כמו כן טוענת המשיבה כי אין בבקשה עילה לביטול פסק הדין או לעיכוב הליכים.

אין חולק כי פסק הדין שביטולו מבוקש ניתן במעמד בא-כח המבקשים.

באשר לסיבה שבשלה לא הגיעו המבקשים לישיבה - המבקשים לא צרפו לבקשה חומר רפואי שממנו ניתן ללמוד על מחלותיה של המבקשת, וחוסר יכולתה להגיע לדיון. כל שצרפו הוא רשימת תנועות המטופל ממנה עולה כי ביום 6/12/91 היתה המבקשת במיון כירורגי, ביום 2/6/91 היתה במיון נשים, וביום 13/6/01 היתה במיון כללי. מועדים אלה אינם סמוכים למועד הדיון (13/9/01), ויתר רשימות הביקור אין להם, אף  לא קשר רחוק למועד הדיון. כאמור לא הוגש כל מסמך רפואי על מצבה של המבקשת, למרות שהמבקשים הגישו אישור כללי של קופת החולים, מיום 14/6/05 לפיו סובל המבקש מסכרת. וודאי שלא הוגשו מסמכים מהם ניתן ללמוד על מניעה כלשהי של המבקש להגיע לדיון באותו יום.

יתר על כן, כאמור ניתן פסק הדין במעמד בא-כח המבקשים ביום 13/9/01. המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, אם בכלל, חלף לפני כארבע שנים. למעט אמירה כללית בבקשה כי בשל מחלת המבקשת והעובדה שלמבקשים שלושה ילדים, לא ניתן כל נימוק לכך שהמבקשים לא מצאו לנכון להיזקק לבקשה זו משך כארבע שנים, ולא נראה כי יש לכך הצדק סביר.

באשר לסיכויי ההגנה - למרות שההליכים הגיעו עד לשלב של ישיבת הוכחות, ולמרות שניתנה לנתבעים הזדמנות חוזרת ונשנית להגיש תצהירים, לא הגישו הנתבעים, אף לא בבקשות שבפני, תשתית כלשהי לטענת ההגנה שהם טוענים לה, לא לזכויותיה של המנוחה כדיירת מוגנת בדירה אחרת, לא למגוריהם בדירה האמורה, ולא לסיוע שקיבלו למגורים בדירה אחרת.

לאור כל האמור לעיל נדחות הבקשות שבכותרת.

מפאת מצבם הכספי של המבקשים אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום י"ט בסיון, תשס"ה (26 ביוני 2005) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.