לפני בקשת הנתבעים להורות לתובעת לבצע בדיקת
EMG במכון המורשה לכך במרכז הרפואי ת"א וזאת כהכנה לבדיקתה ע"י המומחה הרפואי מטעמם.
בתביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעים, עותרת התובעת לכך שביהמ"ש יחייב את הנתבעים לפצותה עבור נזקי גוף, שלטענתה נגרמו לה כתוצאה מרשלנות רפואית.
בכתב התביעה נטען כי בעקבות ניתוח עורק התרדמה המיני, שבוצע ביום 17.10.06 במרכז הרפואי ע"ש וולפסון נפגע עצב כתפה הימני של התובעת.
בבקשתם טוענים הנתבעים כי מחוות הדעת הרפואית מטעם התובעת ומהבדיקות שנעשו לה עד כה, לא ברורה טיב הפגיעה שנגרמה לתובעת ולא ידוע מהו סוג העצב שנפגע כתוצאה מהרשלנות הנטענת. לדבריהם, המומחה מטעמם, פרופ' נתן בורנשטיין אשר אליו הועבר התיעוד הרפואי שנאסף מטעם התובעת קבע כי " מהמסמכים הרפואיים נראה שלא ברור באופן חד משמעי איזה עצב אכן נפגע, אם בכלל"
לשיטת המומחה מטעם הנתבעים יש צורך בביצוע בבדיקת
EMG אמינה במכון המומחה בביצוע הבדיקה המבוקשת ע"י עובד מיומן ומקצועי ולכן יש מקום לביצוע הבדיקה האמורה במכון
EMG של המחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי ת"א, אשר מומחה בביצוע בדיקות מעין אלה.
הנתבעים טוענים כי אין די בבדיקה גופנית של התובעת בידי המומחה מטעמם מאחר ולדידם, בדיקה זו לא תוכל ליתן תשובה לעניין העצב הפגוע וכי הבדיקה המבוקשת יש בה לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים. לשיטתם, ביצוע הבדיקה האמורה לצורך בירור טיב פגיעתה של התובעת הינה הכרחית על מנת ליתן בפני ביהמ"ש תמונה שלמה ואמיתית ביחס למצבה הרפואי של התובעת ומקורו וכי רק לאחר שתובהר מהות פגיעתה, יהיה בידם להשלים את מערך חוות הדעת מטעמם.
הנתבעים מפנים לתקנה 128 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1994 ומדגישים כי זכותם לבדוק את התובעת ולהגיש לביהמ"ש חוות דעת נגדית בעניין שברפואה. כן מפנים הנתבעים לבש"א (חיפה) 1652/04 ממנה, לטענתם, עולה כי התובעת חייבת אף לבצע את כל בדיקות העזר שהמומחה מטעמם דורש.
בתשובתם לתגובת התובעת מציינים הנתבעים כי הם אינם מתנגדים לכך שהבדיקה תבוצע במכון
EMGשל כל בי"ח גדול במרכז. לטענתם מדובר בבדיקה שלכל היותר גורמת אי נעימות אצל הנבדק וכי אין די בשתי הבדיקות שבוצעו זה מכבר מאחר ולא נתנו בהם תשובות חד משמעיות באשר למצבה הרפואי של התובעת. הנתבעים מבקשים להורות כי במידה ובקשתם לא תיעתר אזי תהא התובעת מנועה מלטעון לכל טענה שברפואה הנובעת מפגיעתה העצבית כתוצאה מהאירוע נשוא התובענה.
התובעת מתנגדת לבקשה. בפתח תגובתה היא מדגישה כי סמכותו של המומחה הרפואי מטעם הנתבעים להפנותה ל"בדיקות עזר" הינה סמכות מוגבלת ומבוקרת. לטענתה, בהתאם לתקנות תקסד"א, נתונה סמכות זו למומחה מטעם ביהמ"ש ולא למומחה רפואי מטעם בעל דין.
לטענתה היעתרות לבקשה עלולה להעניק לנתבעים יתרון דיוני בלתי הוגן היות ותוצאות הבדיקה המבוקשת לא הובאו בפני המומחית מטעמה בעת כתיבת חוות דעתה בעוד שבפני המומחה מטעם הנתבעים יעמוד מידע זה, דבר שיצריך כתיבת חוות דעת משלימה מטעמה, הכרוכה בהוצאה כספית נוספת ומיותרת מטעמה.
התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבעים מתעלמים מכך שהתובעת ביצעה זה מכבר שתי בדיקות
EMG, אחת ביום 29.1.07 והשנייה ביום 14.5.07. לדבריה, בשתי הבדיקות אובחן באופן ברור מהות הנזק שנגרם ולכן אין כל הצדקה לביצוע בדיקה שלישית זהה. לטענתה, שתי הבדיקות שביצעה מספקות את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת טענותיה בדבר קיומו של נזק עצבי בידה הימנית, נזק שאובחן בבדיקות אובייקטיביות.
התובעת מדגישה כי המומחה מטעם הנתבעים לא מסתייג מאמינותן של שתי הבדיקות הקיימות אלא מבקש "אסמכתא עדכנית" אשר לטענתה, ניתנה כמתבקש באמצעות הבדיקה השנייה אשר בוצעה לפני כשנה ולכן הינה עדכנית באופן מספק.
התובעת מציינת כי מעבר לכך שקיימות כבר שתי בדיקות
EMG, עסקינן בבדיקה שאינה שגרתית כלל וכלל, כואבת, פולשנית וכרוכה באי נעימות. לדבריה, התובעת סבלה די והותר במהלך ביצוע הבדיקות ואף עדיין סובלת כתוצאה מהניתוח נשוא התביעה ואין כל מקום לגרום לה אי נעימות נוספת שלא לצורך.
לטענתה, הבדיקה המבוקשת אינה מחויבת המציאות וכי די בבדיקתה ע"י המומחה מטעם הנתבעים אשר בנקל יכול להתרשם מנזק מוחשי גלוי לעין.
התובעת אף מתנגדת לביצוע הבדיקה במרכז הרפואי ת"א מהטעם שהמומחה מטעם הנתבעים, פרופ' בורנשטיין כיהן עד לאחרונה כמנהל המחלקה הנוירולוגית שם וקיים חשש כי הרופאים העובדים במכון, אשר היו עד לאחרונה נתונים למרותו המקצועית והמנהלית יוציאו תחת ידם חוות דעת בלתי אוביקטיבית.
כתימוכין לטענותיה מפנה התובעת לפסיקה וספרות מקצועית, מהם, לשיטתה, עולה כי במקרה כגון דא, קיים "הצדק סביר" לאי היענותה לדרישת הנתבעים לביצוע הבדיקה המבוקשת, משנתנו טעמים שיש בהם מידה רבה של סבירות לסירובה להיבדק ולכן בענייננו יש ליתן לה להוכיח עניין שברפואה באמצעות חוות הדעת שהוגשה מטעמה ויש להסתפק בבדיקות שביצעה זה מכבר. כן מציינת התובעת כי בהתאם להלכה הנוהגת במצב בו קיימת תוצאה של בדיקה דומה,תהייה נטיית ביהמ"ש לראות את סירובו של התובע לעבור בדיקות חודרניות ומכאיבות כסירוב מוצדק.
דיון והכרעה
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בבקשה , בתגובה ובתשובה לה, נחה דעתי כי אין מקום להורות לתובעת לבצע את הבדיקה המבוקשת ולהלן נימוקיי:
ברגיל, אין ספק כי בעקבות הגשת חוות הדעת מטעם התובעת בנוגע לשאלות השנויות במחלוקת בתובענה דנן, זכאים הנתבעים לדרוש כי התובעת תעמוד לבדיקת המומחה מטעמם כאמור בתקנה 128(א') לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.
