החלטה בתיק א 1328/95

            בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור על פי תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, לפיה צו העיקול הזמני (ברישום) על זכויות המשיב 6 במקרקעין, שניתן במסגרת תובענת המבקש (להלן: " צו העיקול הזמני"), ימשיך לעמוד על כנו עד להכרעה בערעור שמתעתד המבקש להגיש לאחר הפגרה.

1.         ביום 8.7.2007 ניתן פסק הדין בתביעת המבקש, ותביעתו הכספית כנגד המשיב מס 6 (להלן: " המשיב") נדחתה. ביום 23.7.2007, לאור בקשת המשיב להורות על ביטול צו העיקול הזמני, קבעתי כי העיקול יעמוד בתוקפו עד ליום 15.8.2007, אלא אם עד לאותו מועד יגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור.

כעת, מונחת בפני בקשת המבקש לסעד זמני בערעור. זאת, מאחר שטרם חלפו המועדים הקבועים בדין להגשת הערעור לאור פגרת בתי המשפט וטרם הוגש הערעור לבית המשפט העליון. בבקשה טען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן נכס המקרקעין שעוקל הוא הנכס היחיד הרשום על שם המשיב ואם יוסר העיקול לא ניתן יהיה להיפרע מהמשיב במידה והערעור יתקבל. בנוסף, על המקרקעין רובצים עיקולים נוספים ולכן הסרת העיקול ממילא לא תאפשר למשיב לבצע דיספוזיציה במקרקעין. מנגד, הותרת העיקול על כנו לא תגרום נזק למשיב, שכן מדובר בעיקול ברישום, ובכל מקרה, מדובר בנזק בר פיצוי שאין כל חשש שהמבקש שהינו מוסד בנקאי לא יוכל לפרוע.

2.         בתגובת המשיב לבקשה נטען כי הסמכות ליתן סעד זמני לתקופת הערעור מסורה לערכאת הערעור, וכי אין תחולה בענייננו לתקנה 471(א) לגבי הערכאה הדיונית. לגופו של עניין טען המשיב כי מדובר בערעור שאין בו ממש וכי לא קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים מתן סעד זמני בערעור. לחילופין, ביקש המשיב כי המבקש יחוייב להפקיד ערבות או התחייבות בסכום נכבד לשיפויו ובשים לב לכך שהעיקול רובץ על הנכס משך 12 שנים.

3.         תקנה 471(א) לתקנות סד"א קובעת כדלקמן (ההדגשה שלי - י.ע.):

"בית המשפט שנתן החלטה המבטלת, במפורש או מכללא, החלטה אחרת של בית המשפט, רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו וכל עוד לא הוגש ערעור או לא הוגשה בקשת רשות לערער, להורות שההחלטה המתבטלת תעמוד בתקפה, בלי שינויים או בשינויים, הכל עד להכרעה בערעור או בבקשת הרשות לערער, או לתקופה קצרה מזו, או לתת כאמור סעד זמני אחר לפי פרק כ"ח".

תקנה 471(ג) לתקנות סד"א קובעת כדלקמן:

"הוגש ערעור או הוגשה בקשת רשות לערער, יהיו הסמכויות על פי תקנת משנה (א) נתונות לבית המשפט שלערעור".

בענייננו, דחיית התביעה בפסק הדין הובילה לפקיעת העיקול הזמני, בבחינת ביטול ההחלטה לסעד זמני מכללא, ולכן, וכל עוד לא הוגש ערעור, בדין הוגשה הבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור לערכאה הדיונית.

4.         בבואו לשקול מתן סעד זמני לתקופת הערעור על בית המשפט לשקול שני שיקולים. האחד, כי לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור להתקבל, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הסעד הזמני - ע"א 622/07 שגב נ' פקיד שומה חולון תק-על 2007(1) 3682     (2007); ע"א 4090/04 סלע נ' מנהל מקרקעי ישראל תק-על 2004(4) 1267 (2004) .

העיקול הזמני ברישום, רובץ מזה כ-12 שנים על המקרקעין של המשיב,  ואיני רואה את הנזק שייגרם אם יוותר העיקול על כנו למשך תקופת הערעור ועד להכרעה בו, ואף לא מצאתי בתגובת המשיב התייחסות או טענה לנזק כזה. מנגד, אם יוסר העיקול והערעור יתקבל יתקשה המבקש להיפרע מהמשיב וייגרם נזק בלתי הפיך. בנסיבות אלו נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקש.

5.         מטבע הדברים, כמו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, ראוי כי הערכאה הדיונית - להבדיל מערכאת הערעור - תתמקד בעיקר ברכיב מאזן הנוחות ותנקוט באיפוק ובריסון עצמי בהערכת סיכויי הערעור על פסק דינה. אשר על כן לא אתייחס בהחלטה זו לסיכויי הערעור כפי שפורטו על ידי הצדדים בבקשה ובתגובה.

6.         לאור האמור לעיל אני נעתר לבקשה ומורה כי צו העיקול הזמני (ברישום) על זכויות המשיב 6 במקרקעין בנחלה בשבי ציון הידועה כגוש 18115 חלקה 197 בלשכת רישום המקרקעין בחיפה יוותר על כנו עד להכרעה בערעור, שיוגש על פי המועדים הקבועים בדין.

            המבקש יפקיד התחייבות עצמית להבטחת נזקי המשיב 6 בגין מתן הסעד הזמני בתוך 15 ימים מהיום.

ניתנה היום י"ב באלול, תשס"ז (26 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.