1. החלטה זו ניתנת בטענת התיישנות שהעלה הנתבע במסגרת שני כתבי ההתנגדות לביצוע שטרות, אשר הוגשו מטעמו בתיקים דלעיל. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים הוחלט ליתן לנתבע רשות להתגונן בהסכמה. לאחר מכן הגישה התובעת תגובה לטענת ההתיישנות, והנתבע הגיש תשובה לתגובת התובעת.
2. התובעת, אשר נמצאת בהליכי פירוק, הגישה בשנת 2004 באמצעות מפרקיה, בקשה לביצוע השיקים נשוא התובענה, שמועדי פירעונם ביולי ואוגוסט 1994.
3. במסגרת ההתנגדויות טען הנתבע כי היות שהבקשות לביצוע השיקים הוגשו כעשר שנים לאחר מועדי פירעונם, אזי לפי חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "
חוק ההתיישנות") התובענות התיישנו מזה זמן רב.
4. בתגובתה לטענת ההתיישנות הפנתה התובעת לסעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות, וטענה כי יש למנות את תקופת ההתיישנות רק מיום שהשיקים הגיעו לידי המפרקים, ולחילופין, מיום מינוי המפרקים. לטענת התובעת, מנהליה פעלו במרמה כלפיה כאשר גנבו ממנה כספים והעלימו את הראיות למעשיהם, ולכן אין לייחס את ידיעתם של המנהלים לתובעת או למפרקיה. כמו-כן נטען כי מפרקי התובעת לא ידעו ולא יכולים היו לדעת על קיומם של השיקים נשוא התובענות בשל מעשי המרמה הנ"ל, וממילא אותם שיקים לא היו בידיהם או בשליטתם. משכך, נטען כי התובעת לא יכולה היתה לדעת על קיומה של זכות נגד הנתבע.
דיון
5. אין חולק כי חלפו כעשר שנים ממועד פירעונו של אחרון השיקים ועד להגשת בקשות הביצוע. המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם בנסיבות העניין יש לדחות את מועד תחילת מרוץ ההתיישנות מכוח סעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות.
6. סעיף 7 לחוק ההתיישנות קובע כדלקמן:
"היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה".
7. הסתמכותה של התובעת על סעיף זה איננה ברורה כלל ועיקר. ראשית, כפי שנקבע במפורש בפסיקה, אחד התנאים להחלתו של סעיף 7 לחוק ההתיישנות הוא שעילת התביעה תהיה מבוססת על תרמית או אונאה (ראה ע"א 6095/97
איטר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נו(4), 721; וכן ע"א 630/90
רוז'נסקי שרה נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ ואח' , פ"ד מ"ה (5) 365). במקרה דנן, טענות התרמית או האונאה שנטענו על-ידי התובעת במסגרת תגובתה לטענת ההתיישנות אינן חלק מעילת התביעה שלה, שהינה תביעה שטרית לביצוע שיקים.
8. שנית, הסעיף עוסק בתרמית או אונאה מצד "
הנתבע", בעוד מעשי המרמה אליהם מתייחסת התובעת באריכות רבה מיוחסים דווקא למנהליה. לטענת התובעת, חלק מהמנהלים גנבו שיקים מתוך כוונה לסחור בהם, ובין היתר למכור אותם לחייבים בעצמם. אמנם קיימת בתצהיר קביעה קצרה, כללית ולקונית לפיה חלק גדול מהחייבים היו שותפים לדבר המרמה, בכך ששילמו למנהלים כספים שלא הגיעו לחשבונות התובעת ו/או נמנעו מלגלות למפרקים על דבר הגניבה, אך לא מצאתי בתגובתה של התובעת טענה מפורשת ומפורטת כלשהי למעשי תרמית או אונאה מצד הנתבע עצמו. אין די בטענות בעלמא למעורבותם של חלק מהחייבים במעשי המרמה, כדי לקשור את הנתבע המסוים בענייננו לאותם מעשים.
9. יתר על כן, אין בתצהיר פירוט עובדתי מינימאלי לביסוס מעשי מרמה או אונאה של חייבים כלשהם, ולא כל שכן, טענות עובדתיות למעשים ספציפיים של הנתבע. בעניין זה נקבע בע"א
3552/01
Banco Exterior (Suiza) SA
נ' יעקב כספי בע"מ, פ"ד נט(4) 941, בעמ' 957-958 כדלהלן:
"תרמית עשויה, בנסיבות מתאימות להביא לדחית תחילתו של מירוץ ההתיישנות... אך קודם שיידרש בית המשפט לשקול אפשרויות אלו במקרה נתון, מוטל על התובע להציג תשתית עובדתית המבססת, ברמה לכאורית, את טענת התרמית. לענין זה אין דין בטענות כלליות וסתמיות".
משלא העלתה התובעת, תשתית עובדתית לכאורית המבססת מעשי תרמית או אונאה של הנתבע, אין מקום להחיל במקרה הנידון את סעיף 7 לחוק ההתיישנות.
10. טוענת התובעת כי מתקיימות בעניינו הוראותיו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות הקובע לאמור:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".
11. לטענת התובעת, למפרקי החברה לא היתה כל דרך לדעת על קיומם של השיקים, שכן במסמכי החברה שנתפסו על-ידי המפרקים לא היה רישום של השיקים הגנובים. משום כך טענה התובעת כי יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד תפיסת השיקים על-ידי המפרקים, אולם לא טרחה לציין מתי נתפסו אותם שיקים בפועל. בנוסף לכך, בתצהירה של התובעת קיימת התייחסות כללית לשיקים שנגנבו, אך אין כל התייחסות פרטנית לשיקים נשוא התובענה, ולא נטען לגביהם כי הינם חלק מכלל השיקים הגנובים.
12. לחילופין טוענת התובעת כי יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום מינוי המפרקים. לטענתה, היות שמנהלי התובעת גנבו ממנה שיקים ופעלו כלפיה במרמה והפרת אמונים, לא ניתן לייחס את ידיעתם לתובעת. בעניין זה הסתמכה התובעת על ע"א 5017/92
מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק) נ' יצחק עוזר, פ"ד נא(2) 200 (להלן: "
עניין מרכז הארגזים").
כמו-כן טענה התובעת כי עילת התביעה נודעה לה, הלכה למעשה, רק מיום שהיתה למפרקים אפשרות מעשית וסבירה לגלות את מעשי המנהלים, וביססה דבריה על בש"א 12505/02
עו"ד עובדיה בלס בתפקידו ככונס הנכסים של חברת מגדלי השמש מ.י. (1990) בע"מ נ' קליין, תק-מח 2004(1) 6632 (להלן: "
עניין בלס").
