אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 1135/97

החלטה בתיק א 1135/97

תאריך פרסום : 05/06/2007 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
1135-97
06/03/2007
בפני השופט:
ע. סלומון צ'רניאק

- נגד -
התובע:
צור ניר
עו"ד צור עופר
הנתבע:
1. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ
2. בנק לאומי לישראל בע"מ

עו"ד אלחנני ירון
עו"ד מור-גלוזמן פנינה
החלטה

מדובר בבקשות לאשור התובענות שהוגשו בתיקים דלעיל, כתובענות ייצוגיות. הדיון בתובענות אוחד בזמנו לפי הוראתה של כב' השופטת שטיין ז"ל, בעוררן לטעמה שאלות מהותיות של משפט ועובדה הדומות עד כדי זהות (ראו החלטה מיום 26.10.98), משסבו כולן על הטענה כי דמי הגבלת אחריות בהם חויב כל אחד מהמבקשים בגין כרטיס ויזה ומאסטרכארד שהחזיק (בהתאם), הוטל עליו שלא כדין, כציר מרכזי.

הבקשות הוגשו בת.א 1135/97 על ידי ניר צור (להלן: "צור") כנגד כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: "כ.א.ל") ובנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "לאומי"), ובת.א 1146/97 על ידי ליאורה ירדני (להלן: "ירדני") כנגד בנק דיסקונט (להלן: "דיסקונט") ורוני גלמן (להלן: "גלמן") כנגד בנק הפועלים (להלן "הפועלים") בתביעה מאוחדת.

בהמ' 11048/97 ו-11049/97 ביקש צור לאשר את תביעתו כייצוגית לפי פרק ג'1 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות") ופרק ו'1 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק ההגבלים העסקיים"), פרקים שבוטלו בינתיים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ס"ח 2054, להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") ובהמ' 11052/97 בהתאם לתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"). כן ביקשו ירדני וגלמן בהמ' 11145/97, 16155/97 ו-16612/97.

הבקשות נשמעו בפני כב' השופטת שטיין ז"ל, שדחתה תדיר את הדיון בשל התנהגות ב"כ המבקשים. משהועבר התיק לטיפולי וסיימנו את שמיעתו, המתנו לתוצאות ע"א 3955/04 רייזל נ' בנק לאומי (תק-על 2005(3), 58, להלן: "ע"א רייזל"), ומשניתן, קם צורך ענייני בהשלמת סיכומים, הן בהקשר להשלכותיו על ענייננו, והן אל נוכח חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות. לפיכך, העובדה כי חלפו שנים מאז הגשת התובענות איננה רלוונטית משום בחינה.

בקשות צור בת.א 1135/97

סיכומי צור מ-26.12.05 אכן מדגימים בדיעבד כי ע"א רייזל השמיט למעשה את הקרקע לבקשותיו, עד שנצרך להרחבת חזית אסורה והעברת המשקל מטענותיו בסעיפים 17 ו-18 להמ' 11052/97 ובסעיפים 11 ו-12 להמ' 11048/97 ו-11049/97 שפירטו בהרחבה את כל השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות, לטענתו, לו ולכלל חברי הקבוצה, לטענה חדשה שזכרה לא בא בבקשות לאשור תובענתו כייצוגית, בתצהירים שנלוו לבקשות אלה או בתביעה עצמה, לאמור: כי שיעור העמלה שהמשיבות גבו, גבוה מהסך המצרפי של הנזק בחלוקה לכל מחזיקי כרטיסי החיוב. בהיות טענה חדשה זו חורגת מהמסגרת שהציב צור עצמו בכתבי טענותיו, לא יצליחו בנסיבות תיק זה אלף טענות מסוג הודאה והדחה או הדבר מדבר בעד עצמו כדי לטעת אותה שם בשלב הסיכומים, או כדי לצקת בתצהירי צור תשתית עובדתית לכאורית כמתחייב, גם לו הייתי מתירה את שינוי החזית האסור, ואיני מורה כן. דברים אלה חלים גם על הבקשות בת.א 1146/97.

בע"א רייזל פרש כב' השופט רובינשטיין את הרקע להגשתו כדלקמן:

"1. המערער עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב לאישור תביעתו כתובענה ייצוגית. עניינה של התובענה הוא חיוב שנתי בעמלת "דמי הגבלת אחריות" הנגבית ממחזיקי כרטיס אשראי על ידי חברות האשראי, בהתאם לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב). עמלה זו נגבית על ידי המשיבה 2, בתמורה לשרות או "מעין ביטוח" הניתן על ידיה למחזיקי כרטיסי אשראי, שעניינו הגבלת אחריות הלקוח לגבי חיובים הנעשים בחשבונו באמצעות כרטיס האשראי, על ידי מי שאינו זכאי לכך. המשיבות הנפיקו יחדיו את כרטיס האשראי בו מדובר.

2. בתובענת המערער נטען, כי עמלה זו נגבית שלא כדין ובניגוד לחוק כרטיסי חיוב ולחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות (שירות ללקוח)). במסגרת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית מבקש המערער כי בית המשפט יורה על השבת העמלה הנזכרת".

שאלה זהה העלה צור בבקשותיו כך:

"11. עניינה של התביעה שהגשתי ב"עמלה" חד שנתית או ב"פרמיית ביטוח" חד שנתית, שחוייבתי בה (פעם בשנה בחודש יוני כל פעם) ובמהלך כל הזמנים הרלבנטים לתביעה והקרויה אצל משיבה 1: "דמי הגבלת אחריות" במועד הגשת תביעה זו גובים ממני המשיבים (או מי מהם) עמלה זו, או פרמיית ביטוח זו, בסך של 17.5 ש"ח לשנה. למיטב ידיעתי ואמונתי גבו המשיבים מכל מי שהונפק לו כרטיס חיוב על ידם (או באמצעותם), "עמלה" או "פרמיית ביטוח" הקרויה "דמי הגבלת אחריות" ובאותם סכומים שנגבו ממני.

16. רק לאחרונה נסתבר לי, כי לא רק שגביית אותה עמלת "דמי הגבלת אחריות" (או פרמיית ביטוח זו) נעשתה בניגוד לחוזה השימוש בכרטיס חיוב (נספח א' לתביעה), אלא שאותה "עמלה" או "פרמיית ביטוח" שמחייבים אותי בה המשיבים 1 ו-2, כתנאי עבור הגבלת האחריות הינה לכל היותר אחיזת עיניים וגביית כספים היכן שאין לגבותם, שכן עבור התשלום הנגבה ממני (או הכיסוי הביטוחי הנ"ל) אין אני זוכה, אלא לאותה הגבלת אחריות שחוק כרטיסי חיוב מעניק לי ממילא וללא צורך בתשלום מיוחד עבורה בכלל, או כתנאי לקיומה בפרט.

17. אני מבקש לציין ולהדגיש כי לפי ייעוץ משפטי שקיבלתי מבא כוחי ואני מאמין, אפילו היתה מופיעה בחוזה השימוש בכרטיס חיוב (נספח א') תניה המחייבת אותי (כביכול) לשלם "דמי הגבלת אחריות" (מה שלא כך), עדיין לא ניתן היה לחייב אותי מהטעם הפשוט שקיימת לי הגבלת אחריות שכזו מכח חוק כרטיסי חיוב ללא צורך בתשלום עבורה בכלל וכתנאי לקבלתה בפרט ועמלה זו נגבית ממני ללא מתן תמורה אמיתית.

18. אני טוען כי לא יעלה על הדעת שיגבו ממני (או מיתר המחזיקים בכרטיס חיוב של המשיבים) כספים עבור הגנה שחוק כרטיסי חיוב פורש עלינו ממילא בכל מקרה של שימוש לרעה בכרטיס החיוב, וכי מכל מקום גלגול מימון חובה חוקית וקוגנטית זו על כתפינו אינה ראויה. על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי מבא כוחי ואני מאמין, גביה שיטתית שכזו נעשית גם שלא כדין.

19. אני טוען על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי מבא כוחי ואני מאמין, כי דרישת תמורה כספית עבור חיקוק קוגנטי שמטרתו הגנה על החלש, מהווה הלכה למעשה הפיכתו של חיקוק כזה לחיקוק שניתן להתנות עליו לרעת החלש, כמו גם ריקון הוראות חוק כרטיסי חיוב מתוכן, דבר שאין להתיר" (סעיפים 11 ו-19-16 לתצהירים שצירף צור לבקשותיו בהמ' דלעיל).

בסיכומיו מיום 26.12.05 ב"כ צור לא דק פורתא בטענו כי "בהעדר כל סעיף הסכמי המאפשר גביית דמי הגבלת אחריות קיימת גם קיימת למר ניר צור עילת תביעה אישית" וכי "לא רק שע"א רייזל אינו עומד בעוכרי תביעתו של המבקש כאן, אלא שההפך הוא הנכון. ע"א רייזל מהווה הלכה נגד המשיבות" מאחר ש "תוצאתו הינה שרק מקום שההסכם נוקב במפורש שתיגבה עמלה של "דמי הגבלת אחריות", אזי ניתן יהיה לגבות אותה. בהעדר בסיס הסכמי מפורש - אין אפשרות לגבות עמלה שמעולם לא הוסכם בין המנפיק ללקוח כי זו תגבה. תשומת הלב מופנית גם לכך שבחוזה של בנק הפועלים עם הלקוח (הוצג במשפט כאן) קיימת הוראה הסכמית ספציפית מכוחה רשאי הבנק לגבות "דמי הגבלת אחריות" מהלקוח. כאמור - הוראה כזו לא קיימת בחוזה שבין ניר צור למשיבות" (סעיפים 11 ו-12 לסיכומיו דלעיל).

בע"א רייזל לא נקבע שרייזל כשל בבית המשפט קמא בהוכחת עילה אישית מפני שבחוזה עימו נכלל סעיף הסכמי המאפשר גביית דמי הגבלת אחריות, כי אם נאמר ש "באשר להסכמה (של רייזל ע.צ) נקבע (בפס"ד קמא ע.צ) כי סעיף 14.1 לכתב "תנאי הצטרפות" עליו חתם המערער, בו הסכים במפורש לשלם את עמלת הגבלת האחריות, משקף הסכמה ברורה ומפורשת" (הדגשה שלי ע.צ). במילים אחרות, בעניין רייזל הסעיף בחוזה היווה את הראיה להסכמה ברורה ומפורשת מצידו, ואילו בענייננו, הסכמה ברורה ומפורשת מצידו של צור הוכחה בהודאתו בחקירה הנגדית, שהיא בגדר הודאת בעל דין, בכך שידע היטב על כך שנגבתה ממנו עמלה המכונה "דמי הגבלת אחריות", כמו כן ידע על ייעודה והסכים לשלמה ממועד כריתת החוזה, כדלקמן: "במשך השנים קיבלתי דפי פרסומת ואת החיובים. אני בודק את החיובים. שמתי לב שיש חיוב שקוראים לו דמי הגבלת אחריות. על חוזה כרטיס הויזה חתמתי במאי 1991. מאותו יום אני יודע שגובים ממני דמי הגבלת אחריות, אבל אני לא יודע שצריך לגבות עמלה כזו. ברור לי שמה שכתוב שם וגובים ממני, זה נכון. לא יכול להיות שבנק או ויזה יגבו כסף שלא צריך לגבות. אני יודע שגובים ממני החל מהחיוב הראשון שבו נרשם דמי הגבלת אחריות, אני יודע שגובים ממני תשלום כזה. מאחורי הדף שאותו אני מקבל כתוב הסבר מדויק לדמי הגבלת אחריות, וההסבר היה הגיוני, והסתפקתי בו...כשאני מקבל את כרטיס הויזה עם החיוב של דמי הגבלת אחריות, אני הופך את הדף ומאחור אני קורא שזה עבור ביטוח, ואז אני יודע אני משלם דמי ביטוח. אבל, ידיעה זו אינה מלווה אותי במשך כל השנה, ולכן הזמן קצר, ואיני נותן דעתי על זה עוד...איני יכול לומר עכשיו אם כאשר אמרו לי שאיני צריך לדאוג (כשצור איבד את כרטיסו ע.צ) מאחר שאני מבוטח ומשלם דמי ביטוח, נזכרתי שאני אכן משלם דמי ביטוח בתשלום דמי הגבלת אחריות. יכול להיות שכן, אינני זוכר כעת." (עמ' 33-32 לפרוטוקול).

יש להצטער על כך שצור ייחס את הידיעה הנטענת בסעיף 12 לתצהיריו (על טיבה של העמלה), למספר שיחות בינו לבין פקידי הלאומי (ראה פרוטוקול עמ' 34) ערב הגשת התביעה דנן, בעת שהוכח מפיו כמתואר, שהידיעה, הן על טיבה של העמלה והן על המטרה לשמה נגבתה, היתה ידועה לו מקדמת דנא והוא הסכים לה, עובדות אותן הסתיר במכוון בתצהיריו, מה שאינו תומך במיוחד בתום ליבו בהגשת התביעה דנן.

אם כן, צור ידע על העמלה ועל היותה, לדבריו, "בגדר ביטוח" לא רק במועד כרתו את ההסכם עם הלאומי, אלא בכל עת במהלך התקופה הרלוונטית לענייננו. הוא אף המשיך להחזיק בכרטיס שהתחדש, כפי שטען, פעם בשנה וגם מכך נלמדת הסכמתו להחזיק בכרטיס תוך שכל העובדות על גביית עמלת הגבלת האחריות ידועות וגלויות לו. לפיכך, אין לצור עילה אישית לתביעתו, הנדרשת גם היום בחוק תובענות ייצוגיות, גם אם המילה "אישית" לא מופיעה בו.

צור לא טען בתביעה, בבקשותיו לאישורה כייצוגית או בתצהירים שנלוו לבקשותיו אלה שהוא ביקש אי פעם מהלאומי לנהל משא ומתן על תשלום דמי הגבלת אחריות ונדחה, או כי הוא ביקש לעצמו כרטיס אשראי שאין לו תכונות של כספומט או כי מי מטעם הלאומי התנה את החזקתו בכרטיס בתשלומם של דמי הגבלת אחריות או בקבלת שירות אחר. להפך, צור אישר בחקירתו הנגדית שאיש לא כפה עליו בדרך כלשהי לרכוש את כרטיס החיוב וכי הוא עשה בו שימוש הן ככרטיס אשראי והן ככרטיס כספומט. טענה כללית כזו שהופיעה בסיפת סעיף 12 לתצהיריו כי "מכל מקום, מסרו המשיבים כי התשלום של דמי הגבלת אחריות אינו נתון למו"מ", שיוחסה על ידי צור בחקירתו הנגדית לתקופה בה גמלה בדעתו ההחלטה להגיש את התובענה ואשר, מן הסתם, היתה שיחה שנועדה לבסס מטעמו שהעמלה אינה חוקית, אינה תחליף הולם לתשתית עובדתית שהיה על צור כטוען להתנייה אסורה של שירות בשירות, להציב, משהוא זה שנושא בנטל השכנוע לקיום היסודות של ההתנייה (ראו, בין השאר, ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג(1), 577 וע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2002(3), 1336). אני מסכימה עם ב"כ הלאומי כי לצורך ביסוסה של עילת תביעה היה על צור לטעון בתצהירו כתנאי מינימלי כי הוא בעצמו לא היה מעוניין בשירות של כספומט אולם הלאומי כפה עליו לקבל שירות זה כתנאי להנפקת כרטיס אשראי, שזוהי, למעשה, ההתנייה לה טען בפרק ב' (סעיף 2.4) ובפרק ד' לתביעתו (סעיף 2.3). אלא שצור הודה שאיש לא כפה עליו לעשות כן, וממילא הוכח שאיש לא התנה כלפיו שירות בשירות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ