החלטה בתיק א 100619/00

הרקע

מהותה של התביעה היא מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בדבר הפרת קניינה הרוחני  וזכותה הייחודית של התובעת להשתמש במדגם שנרשם על שמה, במכסה לרמקול מרחבי ("גריל") עגול מפלסטיק. הסעדים שלהם עתרה התובעת הם מתן חשבונות ודוחות; פיצוי כספי בסך של 600,000 ש"ח; צו מניעה קבוע וצו החרמת מוצרים. במהלך הדיון בתיק ויתרה התובעת על הסעד של צו החרמה וצו המניעה (ר' פרוטוקול מיום 4/7/04). 

ביום 19/7/05 ניתנה החלטת ביניים לפיה: ניתן צו לקבלת חשבונות מהנתבע המתייחס לרווחיו ממכירת הגריל שבמחלוקת,  וזאת, מסוף שנת 1994 ולשנים 1995 ושנת 1996. בנוסף לכך קבעתי בהחלטה הנ"ל כי, היה וטעיתי במסקנתיולתובעת מגיע פיצוי שמשתרע על טווח שנים גדול יותר,  יבדקו החשבונות המתייחסים לכל התקופה על פי כתב התביעה. מתוך חשבונות אלו יגזור בית משפט זה את הפיצוי המגיע על פי ההחלטה. עוד נקבע בהחלטה הנ"ל כי היה שיקבע, לאחר עשיית החשבונות, כי לתובעת מגיע פיצוי כספי, כי אז מהפיצוי האמור יופחתו 20% כשיעור אחריותה התורמת של התובעת.

התביעה בדבר הסעדים הכספיים בגין הפסד רווחים שהייתה צריכה התובעת להרוויח, בגין גריל המקור,או קביעת הפיצוי בהתאם לרווח שהייתה מקבלת התובעת אם המכירות היו נעשות על יד אם בכל דרך אחרת, יגזרו על פי התוצאה לאחר מתן צו לקבלת החשבונות.

בהמשך להחלטה מיום 19/7/05, נקבע שבאשר לסעדים הנוספים - פגיעה במוניטין של התובעת, וולגריזציה של היצירה המקורית, הפסד לקוחות (להלן הסעדים הנוספים), אותם מבקשת התובעת שאקבע על דרך אמדן ובהתחשב בנתונים שהוצגו. הדבר יעשה בשלב השני מאחר שמטבעם של דברים אפשר שמתן החשבונות יש בו להשליך גם על סעדים אלה. 

ביום 8/11/05 במסגרת דיון בשאלת הדרך הנאותה לערוך את החישוב, התגלעה מחלוקת בין הצדדים  וניתן צו לסיכומים בשאלה זו.

טיעוני התובעת

באשר לנזקים הישירים - אבדן רווחים ו/או מניעת רווח - לטעמה של התובעת. אין צורך במינוי מומחה. הנתבע ימציא גם את חשבוניות עסקת האקראי שאת קיומן ציין בגילוי מסמכיו. לשיטתה, יש לקחת את המחיר הממוצע של מכירה או קניה לאורך התקופה או תקופה מדגמית וכך גם לחשב את הרווח הממוצע כפי שעשתה התובעת בסיכומיה. אליבא דתובעת החלופות לחישוב הנזק הישיר, יכול להיעשות בשתי חלופות לפי סדר העדיפויות הבא:

א.    לפי המכפלה של מחיר מכירה של התובעת במספר הגרילים שמכר הנתבע.

ב.     הרווח שהייתה מפיקה התובעת אילו מכירות הנתבע היו נעשות על ידה. כלומר מכפלה של הרווח הממוצע של התובעת במספר הגרילים שמכר הנתבע.

באשר לנזקים אותם מכנה התובעת נזקים העקיפים - פגיעה במוניטין, ירידת ערך ופגיעה בשווי שוק של המוצר ושל החברה התובעת, אבדן לקוחות, וולגריזציה של היצירה המקורית - יש למנות מומחה שהינו רו"ח וכלכלן. על הנתבע להמציא את מערכת הנהלת החשבונות הדוחות והמאזנים לרבות עסקאות שנעשו בעסקו לא רק בקשר לגרילים המפרים אלא בכלל, ולרבות רשימת לקוחות ופרטי עסקאות שנעשו וכל מסמך שיידרש על ידי המומחה כדי לחשב את הנזקים העקיפים, לרבות פגיעה במוניטין ובשווי השוק ואבדן הלקוחות.

שיטה חלופית לחישוב הנזק העקיף הוא על דרך האומדן, על סמך נתונים שיובאו בפני בית המשפט. 

התובעת מבקשת מבית המשפט ליתן גם החלטה בבקשה שהובעה בדיון מיום 8/11/05 . החלטה ליתן צו למתן חשבונות גם נגד חברת "קומפינגס בע"מ" וזאת מאחר שזהותה של חברת "קומפינגס" ובעלי מניותיה, התגלה רק בדיון האחרון בעת חקירתו הנגדית של הנתבע, כאשר לאורך כל הדרך הסתיר הוא זהותה מהתובעת ומבית המשפט. אליבא דתובעת מאחר שמדובר בשלב השני של מתן חשבונות, אין זו הרחבת חזית אלא גילוי מסמכים ראשוני בשלב מתן החשבונות. שכן המדובר בקדם משפט שנערך עובר לקבלת החשבונות.  למרות שהחברה לא הייתה צד להליכים אין מניעה לדעתה, ליתן סעד כזה כנגד החברה שהנתבע הוא בעל שליטה בה. סעד כזה יאפשר לבדוק במדויק את נזקי התובעת לרבות נזקיה העקיפים.

טיעוני הנתבע 

הדרך לחישוב הנזקים הישירים היא מכפלה של מספר היחידות שנמכרו על ידי הנתבע, ברווח נטו שהייתה התובעת מפיקה אילו נמכרו היחידות על ידה בתקופה הרלוונטית.

בהתייחס לנזקים העקיפים טוען הנתבע כי שומה על התובעת היה להוכיח קיומם של נזקים אלה ומשלא עשתה כן, אין לאפשר לה בשלב זה של המשפט להוכיח את שיעורם.

באשר להרחבת הצו למתן חשבונות באופן שיכלול את חברת "קומפינגס בע"מ" טוען הנתבע כי, יש לדחות את הבקשה מאחר שהדבר מהווה הרחבת חזית לה הוא התנגד מיד עם העלאת הטענה בישיבה מים 8/11/05. את עובדת קיומה של חברת "קומפינגס" נודע לתובעת כבר בתאריך 3/2/04 במסגרת עדותו של הנתבע. לו רצתה התובעת, רשאית הייתה היא להגיש בקשה לתיקון כתב תביעתה כדי לצרף את חברת "קמפינגס" כנתבעת ומשלא עשתה כן, אין היא יכולה עתה לעתור לצו שיכלול את חברת "קמפינגס".

דיון והכרעה

בהחלטה מיום 19/7/05 נקבע כי התובעת הצליחה להוכיח שהנתבע ביצע כלפיה עוולה של גניבת עין. מקביעה זו, נגזרה המסקנה כי הנתבע עוול עוולה של הפרת חובה חקוקה ביחס לחובה המוטלת עליו בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, שנועדה להגן על עוסקים במסחר מפני גניבת עין ופגיעה במוניטין.  הפרת החובה גרמה לתובעת נזק של גניבת עין ופגיעה במוניטין שאותם התכוון החיקוק למנוע.  בנוסף לכך הוערכה אחריותה התורמת של התובעת בשיעור של 20%.