החלטה בעניין פרעתי הסדרי ראייה

לפניי התנגדות החייב לביצוע הגדלות חוב בתיק מזונות, אשר הנה במהותה טענת "פרעתי", לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1969.

1. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב ביצוע הסדרי הראייה, אשר נקבעו בפסק הדין מיום 4.1.09 מפי כב' השופט מנחם הכהן. סעיף 4(א) לפסק הדין קובע: "האב יקח את הילדים לרשותו מחוץ לבית האם בימים כדלקמן: בכל יום שני החל מהשעה 16:30 ויחזירם מחוץ לבית האם עד השעה 19:30 ובכל יום רביעי משעה 16:00 עד למחרת בבוקר כאשר הילדים יוחזרו ע"י האב למוסדות הלימוד שלהם..."

סעיף 4(ב) קובע: "האב יקח את הילדים לביקור אצלו כל שבת שניה. לצורך זה האב יקח את הילדים ממוסד הלימוד שלהם בסיום הלימודים ביום שישי, והוא יחזירם לבית האם  במוצאי שבת בשעה 19:00".

סעיף 4(ו) קובע: " שני הצדדים מתחייבים להקפיד על זמני לקיחת והחזרת הילד כאמור בהסכם זה. מוסכם כי באם האב יבטל ביקור, עליו להודיע על כך לאם לפחות 48 שעות מראש". (ההדגשות אינן במקור).

פסק דין מאוחר מיום 1.2.10 של כב' השופט מנחם הכהן קובע בזו הלשון: "א. בגין כל סוף שבוע בו אמור לקחת האב את הקטינים אליו, אך לא יעשה כן, ישלם לתובעת סך של 150 ש"ח בגין הוצאותיה".

2. הזוכה עותרת לפניי לביצוע הגדלות חוב בתיק בסך של 1050 ש"ח במצטבר עקב הפרת הסדרי הראייה ע"י החייב לפי הפירוט הבא:

150 ש"ח בגין יום 8.10.10; 150 ש"ח בגין יום 29.10.10; 150 ש"ח בגין יום 12.11.10; 150 ש"ח בגין יום 21.1.11; 150 ש"ח בגין יום 6.5.11; לבקשת ההגדלות הללו התנגד החייב במפורש. עוד עתרה הזוכה לביצוע הגדלות חוב נוספות, לגביהן לא באה התנגדות מצד החייב, כלהלן: בנומ' 19326 להגדלה בגין 150 ש"ח (הבקשה לא נסרקה); ובנומ' 19335 להגדלה בסך 150 ש"ח בגין יום 6.5.11. לטענת הזוכה החייב מפר באופן שיטתי את הסדרי הראייה וצבר חוב כולל של 1050 ש"ח בגין הפרתו (ללא הפרשי ריבית והצמדה). הזוכה צרפה אישורים מאת גננת הילדים לכך שהיא אספה אותם במועדים הנ"ל. 

3. החייב מתנגד לביצוע ההגדלות בסך של 750 ש"ח בלבד, כאשר הוא מודה כי לא קיים את הסדר הראייה כלשונו ונהג לאחר כשעתיים כל פעם, באיסוף הילדים ממוסדות הלימוד שלהם, אך טוען בתמצית, כי עשה כן לפי הבנתו את הסדר הראייה אשר עוסק אך בביטול ביקור ולא באיחור לביצוע ביקור.

4. יצויין, כי בהחלטות עבר בתיק זה, החלטות כב' הרשם קטוביץ מימים 22.7.10 ו - 12.11.10 התקבלו הגדלות החוב שביקשה הזוכה, כאשר נקבע, אגב דחיית טענות החייב, כי: "אין אפשרות לקצר או להאריך את השהות אצל מי מהצדדים, אלא בהסכמה מראש". וכי ככל שברצון הצדדים לשנות את הסדרי הראייה, עליהם לפנות לבית המשפט. החייב לא ערער על החלטות אלו. 

5. טענת החייב הנה במהותה טענת פרעתי, שכן טוען הוא שמילא את פסק הדין וקיים את הסדרי הראייה. סעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 מתווה את גדריה הדיוניים והמהותיים של בקשה בטענת "פרעתי" וקובע, כי "... חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין..." (לחובות ולנטלים הראייתיים המוטלים בעיקרם על החייב ולמקרים בהם יועבר הנטל המשני אל הזוכה ראו, בין היתר: רע"א 5438/09 גרוסמן נ" אסלן (טרם פורסם ; 19.11.09) ; רע"א 922/06  ויינשטיין נ" הפועלים אמריקאי ישראלי בע""מ תק-על 2006(2), 826 ; ע"א (ת"א) 2495/08 עדס נ" גרמיזא (טרם פורסם ; 29.8.09) ; כן ראו דוד בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות, מהדורה שביעית,  269 - 270  והאסמכתאות שם).   

6. בדיון שהתקיים בפניי ביום 21.6.11 התברר כי אכן, נהג החייב לאחר באיסוף הילדים ממוסדות הלימוד שלהם ואף לא עמד בחובת ההודעה המוקדמת בגין האיחור. הוכחו כדבעי איחורים של שעתיים לפחות בכל פעם, והיעדר הסכמה מפורשת של הזוכה לכך (ואף: נהפוך הוא, הוכחה התנגדות מפורשת שלה לכך). לפיכך, משהחייב לא עמד בנטל להוכיח כי ביצע את ההסדר בדווקנות והקפיד למלא אותו, הרי שמן הדין לדחות התנגדותו לביצוע ההגדלות.

7. אף את טענת החייב כי הקנס שנקבע בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, הנו למקרה של "ביטול שבת" ולא למקרה של איחור וקיצור זמן השהייה, הריני לדחות, שכן החלטת הקנס באה בהמשך ועל רקע ההחלטות מיום 4.1.09 שמדברות על איסוף הילדים ממוסדות החינוך שלהם. כך  סעיף 4(ב) קובע במפורש כי: "האב יקח את הילדים לביקור אצלו כל שבת שניה. לצורך זה האב יקח את הילדים ממוסד הלימוד שלהם בסיום הלימודים ביום שישי, ..". לשון פסק הדין הקובע את הסדרי הראיה הנה ברורה, ורשם ההוצאה לפועל, בכל הכבוד, אינו מוסמך לסטות ממנה.  כידוע, רשם ההוצאה לפועל אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות שיפוטיות, והוא אינו מוסמך להרהר על צדקתו, להוסיף לפסק הדין או לקרא לתוכו דבר שלא נקבע בו (רע"א 8494/08 סולוביי נ" אייכל [פורסם בנבו] (2009); רע"א 1300/09 עדן חשמל בע"מ נ" א. א. מרכזי שליטה בע"מ [פורסם בנבו] (2009); ראו גם: רע"א 6030/09 נגר נ" קבלני הדור-אלון בוחניק [פורסם בנבו] (2009)). לכן, אף דין טענה פרשנית זו של החייב להסדר הראייה  - להידחות.

8. כפי שהובהר לחייב בעבר, אף בהחלטתי מיום 21.6.11, ומובהר לו עתה פעם נוספת, כי ככל שקיימת בעיה בביצוע הסדרי הראייה, שומה עליו לפנות לבית המשפט המוסמך בעתירה לשינויו/התאמתו, וכי כל עוד אינו עושה כן, יחול ההסדר התקף, כדין. למעלה מן הדרוש אציין כי עננה כבדה מעיבה על כנות טענת החייב שעה שהחלטות כב' הרשם קטוביץ בתיק עוד משנת 2010 היו ידועות ומוכרות לו היטב ואף בוצעו הגדלות חוב לפיהן. לחייב אין להלין אלא על עצמו על כי לא טרח לערער בזמן אמת על החלטות אלו ו/או לא בחר לעתור לבית המשפט המוסמך לשינוי הסדר הראייה, דבר אשר יכל לעשות עוד מיום 22.7.10 לפחות. למעלה מן הדרוש אציין, כי הזוכה אף הצליחה לשכנע אותי כי הנה זקוקה לימי שישי פנויים לצורכי פרנסתה ושמירה על איכות חייה, וכי קיימת הצדקה מהותית שלא לסטות מן ההסדר הקיים, לרבות ובעיקר נעוץ הדבר בטובת הילדים עצמם אשר זכאים לביקור של אביהם במוסדות הלימוד שלהם ולשהייה במחיצתו בסופי שבוע, אבל כאמור, הדבר נבצר מסמכותי ועל כן לא אקבע מסמרות בנוגע לכך.

סוף דבר:

1. טענות החייב נדחות באשר לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי קיים את הסדר הראייה ככתבו וכלשונו.

2. המזכירות תבצע הגדלות החוב בתיק לפי תאריכי הערך הנקובים לעיל בהחלטתי זו, בסך כולל של 1050 ש"ח ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין לפי תאריכי הערך.

3. מובהר לצדדים פעם נוספת, כי החל מהיום כל התנגדות להגדלת חוב  אשר תוגש מדי חודש בחודשו, תידון כטענת "פרעתי". דהיינו:  ההתנגדות תוגש ע"י החייב בתצהיר ערוך כדין; הנטל להוכיח כי עמד בהסדרי הראייה מוטל כל כולו על החייב, ולא על הזוכה; הסכמות לאיחורים ושינויים להסדר הראייה הקיים, יעשו אך ורק במפורש ובכתב; אם יוכח כי החייב הפר את הסדרי הראייה, הוא יחוייב בקנס הקבוע בפסק הדין, ובנוסף גם בהתאם לחוק, בהוצאות משפט חריגות,לפי סעיף 19(ג) לחוק ההוצאה לפועל, בגין כל הפרה.

4. בהתאם לסמכותי הקבועה בסעיף 19(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1969, ובשים לב למכלול נסיבות העניין, מתוך תקווה כי לא יתבקשו עוד הגדלות חוב בגין הפרת הסדר הראייה, אני מחייב את החייב לשלם לזוכה, הוצאות משפט "מיוחדות" כמצוות המחוקק בסך של 900 ש"ח בגין הוצאות משפט וטרחה בגין ישיבת יום 21.6.11, וכן בגין מספר הגדלות החוב שהתקבלו. המזכירות תוסיף סך של 900 ש"ח נוספים לסכום החוב בתיק.

5. מוטב לצדדים לקבל סיוע חיצוני לשם הסדרת המחלוקות ביניהם בנוגע לביצוע הסדרי הראייה ובכלל, שלא על דרך התדיינות משפטית, וזאת בראש ובראשונה, לטובת ילדיהם הקטינים.