החלטה בעניין זכויותיהם של בעלי משקים במושבים

לפני בקשה לסילוק על הסף של התובענה נשוא תיק זה, אשר הוגשה על-ידי הנתבעת 1 בתובענה (להלן: המבקשת).

א. רקע עובדתי

1.                  המשיבים 1 ו- 2, הם התובעים בתובענה, פנו לבית משפט זה בעתירה ליתן פסק-דין הצהרתי כי הינם בעלי הזכויות במשק ובנחלה המצויים במושב ניצני עוז אשר ידועים כמשק מס' 7 (להלן: המשק והנחלה) וזאת מכוח הסכם מכר שנחתם ביום 18.6.89 בין המשיבים 1 ו- 2 לבין המבקשת ובעלה לשעבר, מר שמעון שני, הוא המשיב 3 וגם הנתבע 2 בתובענה (להלן: הסכם המכר).

מכירת המשק על-ידי המבקשת והמשיב 3 בוצעה מכוח החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 5.10.88 בתיק תמ"א 4493/86 אשר קבעה כי המבקשת והמשיב 3 יפעלו במשותף למכירת המשק והנחלה למרבה במחיר באמצעות באי כוחם. על-פי טענת המשיבים 1 ו- 2, התמורה עפ"י הסכם המכר שולמה על ידם במלואה והחזקה במשק הועברה לידיהם.  המשיבים 1 ו- 2 אף מתגוררים במשק ובנחלה מזה כ- 20 שנה.

            בנוסף לסעד ההצהרתי עתרו המשיבים 1 ו- 2 לביטול צווי עיקול וכינוס הנכסים שהוטלו על זכויותיו של המשיב 3 במשק ובנחלה במסגרת תיק הוצל"פ מס' 340779030, המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה. תיק הוצל"פ זה נפתח כנגד משיב 3 בשל חוב שטרם נפרע לטובת המשיב 4 (הוא הנתבע 3 בתובענה וגיסו של המשיב 3) בסכום (קרן) של 25,744 ש"ח הנכון ליום 5.2.89.

            חוב זה נתבע על-ידי המשיב 4 בהמרצה 936/89 שהוגשה על ידו כנגד המבקשת והמשיב 3 ובמסגרתה התבקש בית המשפט המחוזי בתל-אביב להעביר לידי המשיב 4 את סכום החוב מתוך כספי המכירה של המשק. במסגרת הדיון בהמרצה זו הגיעו הצדדים לכלל הסכם פשרה, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיו חובו של המשיב 3 כלפי המשיב 4 ישולם מתוך כספי המכירה של המשק לאחר תשלום החובות לאגודת ניצני עוז מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: האגודה), תשלום דמי ההסכמה למנהל מקרקעי ישראל ופירעון כל יתר המיסים השונים הרובצים על המשק והנחלה.

            המשיב 3 מתגורר בחו"ל ולאחרונה התרתי למשיבים 1 ו-2 להמציא לו כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א).

ב. טענות המבקשת

1.                  המבקשת טוענת כי דין תביעת המשיבים 1 ו- 2 להידחות על הסף מחמת העדר סמכות עניינית לבית משפט זה. לטענתה, תביעתם של המשיבים 1 ו- 2 עוסקת בחזקה ו/או בשימוש במשק ובנחלה ולפיכך - תביעתם זו נתונה לסמכותו הייחודית של בית משפט השלום בהתאם לסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

2.                  בנוסף טוענת המבקשת כי תביעתם של המשיבים 1 ו- 2 התיישנה הואיל ומדובר בתביעה לאכיפה של זכות בעלת אופי חוזי מובהק, אשר מתיישנת בחלוף 7 שנים מיום בו החל מרוץ ההתיישנות. לטענתה, עילת התביעה של המשיבים 1 ו- 2 מבוססת על זכות חוזית שמקורה בהסכם המכר מיום 18.6.89. לדבריה, מרוץ ההתיישנות החל בשנת 1989 הואיל ובשנה זו נחתם הסכם המכר, שולמה התמורה על-פיו, ונמסרה החזקה במשק ובנחלה לידי המשיבים 1 ו- 2.

עוד טוענת המבקשת כי הזכות אשר נמכרה למשיבים 1 ו- 2 על-פי הסכם המכר הינה זכות של בר-רשות במשק ובנחלה. לטענתה, הפסיקה פירשה זכות זו כזכות אישית אובליגטורית, להבדיל מזכות קניינית, ועל-כן היא איננה נכללת בגדר המונח תובענה " במקרקעין" המופיע בסעיף 5 של חוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), גם אם היא מתייחסת לשימוש במקרקעין.

ג. טענות המשיבים 1 ו-2 (התובעים)

1.                  באשר לטענת המבקשת בדבר העדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה - טענו המשיבים 1 ו-2 כי אין המדובר בתביעה לזכות חזקה ושימוש במשק ובנחלה הואיל והם מחזיקים במשק ובנחלה ומשתמשים בהם מזה כ- 20 שנה. לפיכך לטענתם, תביעתם כלולה בגדר "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" ובהתאם לאמור בסעיף 51(א)(3) סיפא של חוק בתי המשפט הרי שהיא נמצאת בסמכותו של בית משפט זה.

2.                  בהתייחס לטענת ההתיישנות טוענים המשיבים 1 ו- 2 כדלקמן:

א.                  טענת ההתיישנות היא טענה דיונית ולא מהותית. המבקשת זנחה טענה זו הואיל וטענת ההתיישנות לא נטענה על ידה בהזדמנות הראשונה כנדרש על-פי סעיף 3 לחוק ההתיישנות.

ב.                  המבקשת מנועה מלטעון טענת התיישנות כנגד המשיבים 1 ו- 2. לטענת המשיבים 1 ו- 2, הם מתגוררים במשק במשך 20 שנה ברציפות, נוהגים בו מנהג בעלים לכל דבר וענין, כולל תשלום חובות והוצאות הקשורים למשק, ובכלל זה אף חובות רבים הקשורים למשק שהותירו אחריהם המבקשת והמשיב 3. מאידך: המבקשת, אשר השתהתה עד עתה, מנסה לזכות מההפקר למרות שמכרה את זכויותיה עפ"י הסכם המכר עוד לפני כ- 20 שנה.

ג.                    טענת ההתיישנות לא הועלתה על-ידי המבקשת באף אחד מן המסמכים אשר הוגשו מטעמה לבית משפט זה עד להגשת בקשה זו, כמפורט להלן:

(1)              ביום 20.5.08 הגישה המבקשת הודעה בכתב לבית המשפט ובמסגרתה טענה המבקשת טענות עובדתיות לגופו של ענין, כגון " מעולם לא מכרתי את חלקי בנחלה", אולם לא העלתה כלל טענת התיישנות.

(2)              טענת התיישנות אף לא נטענה על ידה בתצהירה מיום 3.7.08.