החלטה בעניין הוראות החלות על תביעה לפינוי מושכר ואיחוד תביעות אחרות המתבררות בסדר דין רגיל

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת הדס גולדקורן) מיום 28.02.2021, בתיק תמ"ש 54932-09-20 (להלן: "בית משפט קמא"), במסגרתה קבע בית משפט קמא בתביעה לפינוי מושכר, שהוגשה בחודש ספטמבר 2020, ישיבת הוכחות לחודש ינואר 2022 (להלן: "ההחלטה").

2. בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, הוא מלין על המועד שקבע בית משפט קמא לשמיעת התביעה ועל השימוש הרחב שעשה בית משפט קמא בתקנה 285ב(ג) המקנה לבית המשפט לסטות מהוראות שבפרקים אחרים שבתקנות אלה, ולנהוג בדרך הנראית לו הטוב ביותר לעשיית משפט צדק. לטענתו, התביעה לסילוק יד הוגשה בספטמבר 2020 והיה על בית משפט קמא לעשות שימוש בתקנות המיוחדות שנקבעו לדיון בתביעה לפינוי מושכר, הקובעות, בין היתר, כי בתביעה לפינוי מושכר תתקיים ישיבת הוכחות לא יאוחר מ-30 ימים ממועד הגשת כתב ההגנה האחרון.

3. לטענת המבקש, בית משפט קמא לא פעל בהתאם לתקנה זו, איחד את התביעה יחד עם תביעות נוספות המתנהלות בין הצדדים ובין צדדים נוספים ודחה את בקשתו להקדמת הדיון תוך שהוא עושה שימוש מופלג בסמכותו "לנהוג בדרך הנראית לו טובה לעשיית משפט צדק". לטענת המבקש, הוראת החוק הספציפית לדיון בתביעת פינוי, גוברת על הוראת חוק כללית ויותר מזה, קביעת דיון במועד כה מאוחר, גורמת לו לעיוות דין ולאי עשיית משפט צדק. המבקש הפנה לבע"מ 8671/13 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו 30.12.2013) (להלן: "בע"מ 8671/13"), שם קבע בית המשפט העליון, לטענתו, כי בית משפט לענייני משפחה חייב לדון בתביעה לפינוי מושכר בהתאם לתקנה הספציפית - שם דובר על תביעה בסדר דין מהיר.

4. המבקש טוען כי הוא חולה סרטן הסובל משהות השוכר, משיב מס' 1, על כורחו, במושכר השייך לו וכי החלטת בית משפט קמא מקפחת ומתעלמת מזכויותיו לקיום הליך מהיר של תביעה לפינוי מושכר. אשר על כן, עותר המבקש ליתן רשות ערעור לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית משפט קמא בכל הקשור לאיחוד התביעות ולקיים דיון נפרד ומהיר בתביעה לפינוי מושכר.

5. בהחלטות ביניים שנתתי, הצעתי לצדדים כי עד הכרעת בית משפט קמא, ישולם למבקש תשלום בסך של 3,000 ₪ לחודש החל מחודש מרץ 2021 ועד החלטה אחרת. כן הצעתי לצדדים למנות שמאי שיקבע את שכר הדירה הראוי וזאת מבלי לפגוע בכל טענה השמורה למי מהצדדים.

6. המבקש לא הסכים להצעת בית משפט ועמד על בירור בקשתו תוך שהוא מוסיף שהמשיב מס' 1 פינה בפועל את המושכר מזה 6 חודשים והעביר את מרפאתו, אותה ניהל במושכר, למקום אחר, אך ממשיך להחזיק במפתח המושכר וזאת על מנת להתעלל במבקש ולמנוע ממנו את זכותו הקניינית במושכר. המשיב 1 אף הוא התנגד להצעת בית המשפט. טען כי המבנה, מושא התביעה, הוקם על ידי המשיבים ולא על ידי המבקש, וכן כי המשיבים מחזיקים במבנה מושא התביעה שנים רבות טרם נרשמו המקרקעין על שם המבקש. המשיב 1 בחר שלא להשיב לטענת המבקש כי הוא פינה את המושכר, על אף שהתבקש לעשות כן בהחלטתי מיום 16.03.2021.

7. עסקינן בסכסוך בין אחים.

המבקש הגיש כנגד המשיב 1, שתי תביעות: האחת (תמ"ש 54932-09-20) - תביעה לפינוי מושכר (להלן: "המושכר") והשנייה (תמ"ש 22327-11-20) - תביעה כספית בגין דמי שימוש ושכירות בנכס. כנגד המשיב 2, הגיש המבקש תביעה למתן צו מניעה (תמ"ש 25391-11-20).

שלוש התביעות אוחדו על ידי בית משפט קמא. כאמור, התקיימה ישיבת קדם משפט בפברואר 2021, הצדדים הופנו לגישור ונקבע מועד לשמיעת הוכחות בשלושת התביעה לינואר 2022.

8. בקשת רשות הערעור שבפני נסובה סביב עניינים הנוגעים לאופן ניהול ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, בהם התערבותה של ערכאת הערעור הינה מצומצמת. מדובר בהחלטה דיונית הנמצאת בתוך מתחם שיקול הדעת של בית משפט קמא, וככזו אינה מגלה עילה להתערבות.