החלטה בבקשה לצירוף האזנות סתר שנקלטו כדין בהליך הפלילי כראיה

1. בפניי בקשה מטעם המערער, שהוגשה בתאריך 4.10.2020, לצירוף האזנות סתר כראיה במשפט וזימון עדה באמצעות בית המשפט, גב' רות כספי, וזאת לצורך חקירתה במתכונת של חקירה שכנגד על הודעתה שצורפה כנספח לתצהיר עדות משלים מטעם המשיב בתאריך 13.2.2020 (נספח נ"ג). תשובת המשיב לבקשה הוגשה בתאריך 18.10.2020 ותגובת המערער לתשובת המשיב הוגשה בתאריך 18.11.2020, לאחר שניתנה לו ארכה בשל נסיבות אישיות. יצוין כי בשל אותן נסיבות נעתרתי לבקשת המערער לדחייה נוספת של מועדי ההוכחות.

המשיב מתנגד לבקשה בכללותה, הן לצירוף האזנות הסתר והן לזימון העדה, וטעמיו פורטו בתשובתו.

2. ייאמר כבר כעת כי הבקשה, מושא החלטה זו, הוגשה בימי חול המועד סוכות, חודש ימים לפני מועדי ההוכחות שהיו קבועים לתאריכים 3.11.2020 ו- 4.11.2020, וזאת לאחר שבקשה קודמת של המערער לצירוף אותן ראיות ממש, על בסיס תקנה 10(ב) לתקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), התשל"ט-1978 (להלן – תקנות מס הכנסה), נדחתה בהחלטתו של בית משפט זה מתאריך 2.12.2020 ולאחר שבית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המערער על החלטה זו (רע"א 27/20), וזאת במסגרת שתי החלטות נפרדות של בית המשפט העליון, הראשונה מתאריך 12.5.2020 והשנייה מתאריך 1.6.2020 (כאשר ההחלטה השנייה ניתנה על דרך של הגשת בקשה חריגה לעיון מחדש בהחלטתו של בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור).
3. כעת, טוען המערער בבקשתו זו כי, בסעיף 24 להחלטת בית המשפט העליון מתאריך 12.5.2020, התיר לו בית המשפט העליון פתח להגשת בקשה להוספת האזנות הסתר כראיות נוספות בערעור, וכלשונו: "בית המשפט העליון פתח צוהר להגשת בקשה להוספת ראיה במסגרת ההליך דנן" (סעיף 7 לבקשה), ובהמשך דבריו צוין כי: "לו היה המבקש פונה בבקשה מנומקת להגשת ראיות נוספות בערעור, בצירוף הסכמה להגשת הראיות האמורות מצד כלל המשתתפים בשיחות נושא האזנות הסתר, היה כב' בית המשפט העליון שוקל את האפשרות לאפשר צירופן" (סעיף 8 לבקשה).
4. אומר כבר כעת כי דין הבקשה לצירוף האזנות הסתר כראיה במשפט להידחות, אך בטרם אפרט את נימוקיי להחלטה, מן הראוי כי אציג את ההשתלשלות המסועפת בתיקים שבכותרת, שנפתחו בשנים 2016-2018 ושמיעת חלקן הארי של העדויות שבו עוד לפנינו:

• בתאריך 28.10.2018 הגיש המערער תצהיר עדות ראשית מטעמו, וזאת לאחר אין ספור אורכות ודחיות. יוער כי מאחר שהמערער נטל לעצמו את החירות שלא להגיש את התצהיר במועד, נגרמה דחייה של מועד ההוכחות שנקבע.
• בתאריך 2.1.2019 הגיש המשיב תצהיר עדות ראשית מטעמו.

מטבע הדברים, היקף הראיות שבחר המשיב להגיש התבסס על תוכן והיקף הראיות שבחר המערער להביא במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמו.

• בתאריך 22.1.2019 הגיש המערער בקשה להחלפת ייצוג ובהסכמת המשיב נדחו מועדי ההוכחות פעם נוספת.
• בתאריך 2.3.2019, ופחות מחודש לפני מועד ההוכחות שנקבע לתאריך 1.4.2019, ביקש המערער להוסיף ראיה נוספת – חוות דעת מומחה מטעמו. בית המשפט נדרש לתת החלטה בבקשה ובתאריך 4.3.2019, לאחר שהמשיב מסר את התנגדותו, ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה.
• בתאריך 12.3.2019, וכשבועיים לפני מועד ההוכחות, הגיש המערער בקשה לזימון של 37 עדים נוספים. מפאת סד הזמנים הדוחק נאלץ המשיב ליתן את תשובתו לבקשה תוך יום אחד ודיון בבקשה התקיים בתאריך 25.3.2019.

לאור סמיכות הזמנים בין מועד הגשת הבקשה למועד ההוכחות, הוחלט כי רק המערער ייחקר על תצהירו בדיון ההוכחות שנקבע לתאריך 1.4.2019.

• בהחלטה מתאריך 27.6.2019 התיר בית המשפט למערער להגיש 10 תצהירי משלימים, מתוכם 3 תצהירי עדות של מהמרים לפי בחירתו, וכן לזמן את מר אופיר ברנס, שותפו של המערער, על מנת שייחקר על ידו במתכונת של חקירה נגדית. בנוסף, נשמרה זכותו של המשיב לפנות בבקשה מתאימה להגשת ראיות משלימות מטעמו נוכח החלטת בית המשפט להתיר למערער להגיש תצהירים משלימים.
• בתאריך 8.9.2019 הגיש המערער 9 תצהירים, כאשר ל- 3 תצהירים מהם (מירב חג'אג', אברהם ברקוביץ', יפת נגר) צרף תמלילי האזנות סתר שנקלטו כדין במסגרת ההליך הפלילי שנוהל נגדו.
• בתאריך 24.9.2019 הוגשה בקשת המשיב להורות על הוצאתם של תמלילי האזנות הסתר מהתיק ובתאריך 2.12.2019, לאחר שניתנה תשובת המערער לבקשה ותגובת המשיב לתשובה, ניתנה החלטת בית המשפט המורה על הוצאתם של תמלילי האזנות הסתר מתיק בית המשפט.
• המערער הגיש בקשת רשות לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון (רע"א 27/20) בטענה כי יש לאפשר לו להגיש את תמלילי האזנות הסתר כראיות במסגרת ההליך הנדון. בית המשפט העליון דחה את הבקשה בשתי החלטות שנתן בתאריכים 12.5.2020 ו- 1.6.2020.

5. כאמור, בית המשפט העליון אמר את דברו וקבע כי לא ניתן לעשות שימוש בהאזנות הסתר בהליך זה, אותן מבקש המערער לצרף כעת שוב לתצהיריו.

לאחר שניתן למערער יומו, הן בבית משפט זה, והן בבית המשפט העליון (במסגרת שתי החלטות נפרדות), אין הוא רשאי לשוב ולבקש כי בית המשפט יחזור ויעיין בהחלטתו.