החלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד ביה"ד הרבני

1.         לפניי בקשה לצו מניעה זמני, שנתבקש במעמד צד אחד, להורות לבית הדין הרבני האזורי הדן בהליך המשפטי שבין משיב 1 למשיבה 2, שלא להורות על מכירת דירת המשיבים (להלן: "הדירה") ובכלל זה מינוי כונס נכסים, עד למתן פסק-דין בתובענה העיקרית שהגישה המבקשת כנגד המשיבים בבית משפט זה לביטול עיסקת המתנה ממנה למשיבים בעניין הדירה.

2.         לאחר עיון בבקשה, ודווקא על יסוד הנימוקים המועלים בה מצאתי כי דין הבקשה להידחות אף בלא צורך בתגובה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

רקע בקצירת האומר

3.         משיב 1 ("הבעל") ומשיבה 2 ("האשה") הינם בני-זוג המנהלים ביניהם הליכים משפטיים בבית הדין הרבני האזורי לרבות בעניין פירוק השיתוף בדירה;

המבקשת הינה אימה של האשה וחמותו של הבעל (להלן: "אֵם האשה").

4.         בבקשתה דנן מפנה המבקשת לכתב התביעה העיקרי, ממנו ומהבקשה עולים הנתונים הרלוונטיים כפי שיפורטו להלן, כאשר יודגש כי כל הפירוט להלן הינו אליבא דגירסת המבקשת בלבד, עוד טרם הונחה בפניי גירסת המשיבים (או יותר נכון משיב 1 כפי שנראה להלן), ואף על פי כן, דווקא על יסוד טענות המבקשת מצאתי לדחות הבקשה מכל וכל ואף להמליץ לה למשוך את תביעתה עוד טרם יספיק הבעל להגיש כתב הגנה ובכך לחסוך חיוב הוצאות לטובת הבעל, הכל כפי שיפורט להלן.

5.         במקור המבקשת ואחיה היו בעלי הדירה, מכוח ירושתם את אביהם ז"ל.  

6.         לפני כ-11.5 שנים, ביום 10/03/03 נחתם הסכם בין המבקשת ואחיה לבין המשיבים (להלן: "הסכם הדירה"), לפיו הינם מעבירים את זכויותיהם בדירה למשיבים כאשר חלקה של המבקשת יועבר למשיבים במתנה וללא תמורה – וזהו לשונו של סעיף 5.א. להסכם הדירה:

"מחצית הדירה השייכת למוכרת מספר 2, הגב' ב.ש, תועבר לקונים ללא תמורה וזאת בהתאם לתצהירים המצורפים בזאת המהווים חלק בלתי נפרד מהסכם זה. אי לזאת חתימת המוכרת מספר 2 על התצהיר וההסכם הנ"ל יהווה הסכמתה של המוכרת מספר 2 על ויתורה בחלקה בתמורה ומסירת חלקה בנכס במתנה לקונים". (ההדגשות כאן ובכל מקום אחר להלן, אינן במקור).